ישי נהרג בצאלים: "קראנו לו 'החיוך הנצחי'"
משפחת רוסלס שעלתה ממכסיקו לפני 15 שנה שכלה את בנה, קצין הנח"ל החרדי, בתאונת האימונים. האב אהרון: "בכיתי כשהוא סיים קורס קצינים". האח מיכאל: "לא חשבתי שזה ייגמר". הערכה: טעות אנוש גרמה לתאונה. צפו בהדמיית התקרית
לבית משפחת רוסלס במושב בית מאיר הגיעו אמש (ג') בני משפחה וחברים להביע את תנחומיהם על מותו של הבן סרן ישי רוסלס בתאונת האימונים בבסיס צאלים. כמו המשפחה, רבים מהנוכחים היו עולים ממכסיקו, ששומרים על קהילה מלוכדת בישראל. "אנחנו משפחה חמה שהולכת לכל מקום ביחד, וזו מכה קשה מאוד", אמר האבא אהרון. הלוויתו של סרן רוסלס תתקיים ב-01:00, בלילה בין רביעי לחמישי, בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
בני משפחת רוזלס - ההורים אהרון ואלישבע וחמשת ילדיהם – עלו ממכסיקו ב-2001, גרו ביישוב תל ציון ולפני כשנה עברו לבית מאיר. ישי, שהיה דמות המנהיג במשפחה, למד שנתיים בישיבה והתגייס לגדוד הנח"ל החרדי, שם התקדם לדרגת סגן, ולאחר מותו הועלה בדרגה לסרן. בינו לבין מיכאל, אחיו הצעיר ששירת גם הוא בנח"ל החרדי, מפרידות שנתיים בלבד והשניים היו מאוד קרובים. "ישי הוא האח היחיד שלי, איתו גדלתי מגיל אפס. היינו בשירות ביחד, בחיים לא חשבתי שזה ייגמר", אמר.
לדברי מיכאל, ישי חלם להתגייס מגיל צעיר: "היינו משחקים בחיילים בתור ילדים. הלכתי אחריו תמיד. את הכול למדתי ממנו. כל מה שעשיתי היה דרכו. כל דבר הוא עבר לפניי. תאונה, לא תאונה, הוא נהרג כשהוא בצבא, כשהוא שומר על המדינה, וזה מה שהוא רצה לעשות".
סיום קורס הקצינים של ישי מילא את המשפחה גאווה. "בכיתי כשהוא סיים את הקורס", הוסיף האב אהרון. "הוא השקיע בכל מה שהוא עשה. לא היה אצלו מושג של 'אין לי כוח'. בשבת האחרונה ישי היה בבית, הלך לבית כנסת ועלה לתורה. הכינוי שלו היה 'החיוך הנצחי'. אף פעם הוא לא היה מתעצבן, תמיד עם חיוך על הפנים".
מיכאל: "בכל מצב, גם הכי קשה, גם בצבא, החיוך נשאר על הפנים".
דוד זולדן, מלוחמי ומייסדי הגדוד החרדי, אמר: "בוגרי הנח"ל החרדי מרכינים ראש ומבכים מרה את מותו של סרן ישי רוסלס, ושולחים תנחומיהם למשפחה האבלה. בוגרי הגדוד קוראים לנוער החרדי הלוחם להמשיך את דרכו של האדם, הלוחם והמפקד, ולצעוד בדרך שהוא התווה בנועם הליכותיו ובאומץ לבו".
התאונה אירעה לאחר שפצצת מרגמה נורתה בשוגג מסיבה שאינה ברורה לעבר כוח שתרגל באזור. התקרית התרחשה במהלך קורס מ"פים-מג"דים, כשהכוח המתרגל שירה בשוגג את הפצמ"ר לכיוון הלא נכון הוא מגדוד 75 של חטיבה 7 של חיל השריון. רוסלס, ששירת בגדוד החרדי נצח יהודה, היה בתרגיל אחר בקרבת מקום והפצמ"ר נפל בשטח פתוח, אך אחד הרסיסים פגע בפלג גופו העליון וגרם למותו.
במסגרת חקירת האירוע פחתה מאוד האפשרות לכשל טכני, וגם תנאי הראות ומזג האוויר לאור יום היו טובים, מה שהשאיר את הגורם האנושי דומיננטי יותר בהסבר להזנה השגויה של הנתונים בכיוון הירי. גורמים בצבא אומרים כי מדובר בתקלה חמורה מאוד אך נדירה לאור מגוון מנגנוני בטיחות הננקטים בתרגילים מעין זה. הקצין שפיקד על כוח המרגמות מגדוד 75 יידרש לצוות שהוקם לבדוק מדוע הוזנו נתוני ירי כה קיצוניים בניסיון הירי הראשון לעבר המטרה, שלא צלח.
סמי ויכסלבאום, אביו של ערן ז"ל, לוחם סיירת מטכ"ל שנהרג באסון צאלים ב' לפני 23 שנה, אמר היום: "זה מקרה מאוד מצער. נקווה שיחשבו שוב ושוב על הוראות וכללי הבטיחות לפני כל פעם שעושים תרגיל באש חיה, כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו. אני מאמין ומקווה שעושים את זה, אבל יכול להיות שלא מספיק. לגבי האסון שערן נהרג בו, אני יודע בוודאות שהפיקו לקחים ושינו נהלים ביחידה שבה ערן שירת. אבל זה לא אומר ששינו את הנהלים בכל צה"ל".
"כל תאונת אימונים היא אסון וטרגדיה, וצאלים בפרט זה נושא שנוגע במקומות מאוד עמוקים וקשים. זה עצוב לשמוע על אסון נוסף ולהיזכר במה שהיה אז. תאונת אימונים זה לא רק האירוע עצמו. זה משפיע על כל המעגלים החיצוניים של המשפחות, החברים, וגם שאר הכוח – חברים ומפקדים שאתה עובר איתם כברת דרך. אני זוכר את עצמי מתרוצץ בתוך הדם. אלו תמונות שלא יוצאות מהראש גם יותר מ-20 שנה אחרי. זה אירוע מכונן בחיים".
מפקד סיירת מטכ"ל בזמן צאלים ב' היה סא"ל (מיל') דורון אביטל. הוא ניתח את הקשר שהוא רואה בין התאונות: "לכל תאונה יש את מבנה התקלה שלה ותמיד זה יושב על משהו שלא רואים. נקודת תורפה חבויה שמחמיצים אותה, כתוצאה ממהירות, מרשלנות או מעודף מוטיבציה להשיג תוצאה מאוד טובה. יש את כל מערכות ההוראות שאמורות להגן מאפשרות כזאת, אבל יותר מכל דבר, כמו בקרב גם באימונים, צריך לזהות את הרגע שבו מתפקשש משהו, שבו מחליפים משהו במשהו, שבו פקודה ניתנת בזמן לא נכון, שבו יורים על מטרה אנושית במקום על מטרת דמות, שבו מישהו חושב שהוא נמצא בנקודה א' והוא בעצם בנקודה ב', והפגז במקום לפגוע במטרה פוגע בכוח המתצפת, וזו המורכבות של המקצוע הצבאי. בצד מערכות ההוראות שתומכות, כמו גידור של התקלה, צריך כל הזמן לעודד מחשבה עצמאית שמחפשת איפה אורב לנו הכשל".
לפנייה לכתב/ת 
