חוקי התנועה של ניוטון
קאם ניוטון הוביל את קרוליינה לפלייאוף ה-NFL עם המאזן הטוב בליגה, צפוי לזכות בתואר ה-MVP של העונה ומתעלם מכל המבקרים שלא מסוגלים לקבל קוורטרבק שחור עם סגנון מיוחד משלו
יום לפני סוף שנת 2015 הודיע קאם ניוטון, הקוורטרבק של קרוליינה פנת'רס, כי הוא וחברתו לחיים הפכו להורים בערב חג המולד. רוב האנשים כלל לא ידעו שהשניים מצפים להולדת יד קטלנית זעירה והאושר היה רב, איך לא, אירוע משמח מאוד, ועוד ביום ההולדת של ישו, הללויה.
כמה ימים לאחר מכן, פירסם העיתון החשוב בצפון-קרוליינה, "שארלוט אובזרבר", שני מכתבים למערכת בהם דרשו קוראים מניוטון להתחתן עם חברתו. "הרגע המשמח נפגם על-ידי העובדה שקאם, שהוריו היו נשואים, לא עומד בתנאי הבסיסי ביותר של להיות הורה טוב: להתחתן עם אם בנו. אני מאוד מאוכזבת", כתבה קוראת בשם פטרישיה.
בערך חודש לפני כן פירסם אותו עיתון מאמר דעה של קוראת אחרת, הפעם מטנסי. זה קרה אחרי שהפנת'רס פירקו את הטייטנס, והגברת ממש, אבל ממש, היתה חייבת לומר ש"ריקודי הניצחון של ניוטון באנדזון הגעילו אותי. אתה צריך להבין שמיליוני ילדים מסתכלים עליך ואתה מהווה דוגמה רעה מאוד". גם היא, אתם יכולים להבין, הייתה מאוד מאוכזבת.
לפני שמונה שנים התגלה כי ברידג'ט מונהאן, חברתו דאז ולשעבר של טום בריידי, בהריון ממנו. בריידי כבר עבר אז לג'יזל, אבל השאיר מאחוריו יורש קטן. ספק אם למישהו ברחבי ניו-אינגלנד הייתה אז בעיה עם זה, אבל גם אם כן, אף עיתון לא היה מפרסם מכתב כזה, ובצדק. לאף אחד גם אין בעיה כשבריידי חוגג אחרי טאצ'דאון, וגם זה בצדק.
אבל קאם ניוטון הוא משהו אחר לגמרי. כלומר, הוא לא לבן. ולא רק שהוא לא לבן, הוא משחק באחת המדינות הגזעניות ביותר בארה"ב. ולא רק שהוא משחק שם, הוא בדיוק הוביל את הקבוצה שלה לאחת העונות הגדולות בהיסטוריה של ה-NFL, אותה סיימה במאזן הטוב בליגה (1:15), כשהוא עצמו מועמד כמעט ודאי לתואר ה-MVP, ואת הפלייאוף שיתחיל בשבת פותחים הפנת'רס כאחת מארבע הקבוצות המועמדות להגיע לסופרבול.
ולמרות כל זה, החליט העיתון הגדול בצפון-קרוליינה לפרסם פעמיים תגובות קוראים שמעליבות את ניוטון בנושאים שלא קשורים בשום צורה ליכולות שלו במגרש (שהן אדירות), או להתנהגות שלו מחוץ למגרש (שהיא למופת).
ניוטון הוא קוורטרבק שחור, וגם ב-2016 זה לא דבר מובן מאליו. הרבה שנים אחרי ששחורים קיבלו אישור לשחק ב-NFL והפכו לרוב המכריע של השחקנים בליגה, עדיין נותרו שתי עמדות סגורות כמעט לגמרי בפניהם: מאמנים וקוורטרבקים.
בשנת 2003 עברה ב-NFL החלטה המחייבת את בעלי הקבוצות לראיין לפחות מועמד שחור אחד לתפקידים בכירים בהנהלה ומאחורי הקווים. הליגה נאלצה להתערב כי אחרת זה פשוט לא היה קורה. תפקידי המנהלה והאימון בקבוצות אכן מגוונים אתנית יותר מתמיד, אבל גם היום לבנים שולטים כמעט לגמרי בעמדת הקוורטרבק – המקום של המבוגרים האחראים, החכמים והצודקים, שצריכים לנהל גן ילדים של שחורים אתלטיים.
ניוטון, הקוורטרבק הכי טוב בליגה השנה, מסרב להתנהל לפי הקודים האלה, מחרב את סדרי בראשית והגווארדיה הישנה מאוד לא מרוצה. זה כולל אנשים בצפון-קרוליינה, שמאוד אוהבים את הקבוצה, אבל היו שמחים אם הקוורטרבק שלהם היה מבין את מקומו בעולם.
בהיסטוריה של ה-NFL יש מתי מעט קוורטרבקים שחורים שהקריירה שלהם הייתה ארוכה, מצליחה ועקבית. דאג וויליאמס, שהוביל את הרדסקינס לזכייה בסופרבול בשנת 1988, נשאל על ידי עיתונאי לפני המשחק: "כמה זמן אתה קוורטרבק שחור?" תשובתו המיתולוגית הייתה: "אני קוורטרבק מאז התיכון ושחור כל חיי".
הוא ודונובן מקנאב הם שני הקוורטרבקים השחורים הגדולים מכולם, כשראסל ווילסון לא הרחק מאחור, אבל שלושתם התנהגו ומתנהגים על המגרש באופן שבו לבנים מצפים מקוורטרבקים שחורים להתנהג: באיפוק, בצניעות, באמירת תודה לאלוהים ולאמריקה שהביאו אותם עד הלום.
לניוטון יש swagger, סטייל שחצני, הוא יודע שהמצלמות אוהבות אותו והוא אוהב אותן, והוא ירקוד כמה שהוא רוצה, כי זה בסך הכל משחק פוטבול וכרגע הוא גם משחק אותו הכי טוב מכולם.
התקשורת רדפה אותו עוד בקולג'
ניוטון, 26, נבחר ראשון בדראפט של 2011, למרות שהסקאוטים לא השתגעו עליו. בעונה האחרונה שלו במכללת אובורן, טען דו"ח סקאוטינג כי הוא יהיר מדי, מתנשא מדי ודואג יותר לסגנון שלו מאשר לנצחונות. המגזין "פרו פוטבול וויקלי" יצא מגדרו כדי להסביר עד כמה הוא שונא את ניוטון: “שחקן עם ראיית מגרש מוגבלת וחוסר יכולת לעבד את המשחק. אדם צבוע עם חיוך מזויף ואנוכי. חסר אחריות, מיקוד, דייקנות ואמינות". והוא בטח גם לא מוריד את מושב האסלה.
כשניוטון הגיע לצפון-קרוליינה, הוא לא קיבל שום דבר מהסיקור התקשורתי שהגיע לו כבחירה הראשונה בדראפט. התקשורת הייתה אז בשיא טירוף טים טיבו, הבתול הלבן, שאותם מומחים שקטלו את ניוטון חשבו שהוא-הוא המשיח, או לפחות ישו.
ניוטון, מצידו, עשה את מה שהוא יודע. בעונת הרוקי שלו ב-2012, ניוטון הפך לקוורטרבק הראשון בתולדות הליגה שמסר יותר מ-4,000 יארד ורץ יותר מ-500. לקוורטרבק המהיר ביותר שהגיע ליותר מ-1,000 יארד. לשחקן הראשון בהיסטוריה שמסר או רץ לחמישה טאצ'דאונים בחמשת המשחקים הראשונים ששיחק בליגה.
בקיצור, הייתה לו אחת מעונות הרוקי הגדולות בהיסטוריה, אבל הקבוצה סביבו הסריחה והילד בן ה-22 חטף בראש בלי שום קשר ליכולות שלו. ניוטון לא ידע איך להתמודד עם זה, היה מדוכא ודיכא את הקבוצה שלו, והביקורת עליו רק גדלה.
ארבע שנים אחרי, ניוטון כבר הרבה יותר בוגר ומנוסה, והקבוצה הרבה יותר טובה, אבל הסגנון שלו נשאר אותו דבר. הבעיה היא שעכשיו כבר אי-אפשר להאשים אותו בהפסדים, ומה שנשאר זו שנאה מהסיבות השקופות ביותר. הוא הרי לא רק שחקן אדיר, הוא ממש קופת צדקה מהלכת, הפילנתרופ הכי גדול מבין שחקני הליגה, הוא מעולם לא הסתבך עם החוק, הוא מקפיד לתת את הכדור אחרי כל טאצ'דאון לילד ביציע, ואף אחד אף פעם לא האשים אותו כי הוציא את האוויר מהכדורים שלו לפני המשחק.
משתיק את כולם
לפני כמה חודשים פירסם ניוטון תמונה שלו עם כמה מחבריו בפוזה של להקת היפ-הופ. הטוקבקיסטים כמובן מיהרו להשתמש בכל עלבון גזעני שהם מכירים, בעיקר שם התואר "thug" (בריון) שהפך לכינוי הפוליטיקלי קורקט החביב על גזענים שאסור להם להגיד "ניגר", כי אז חלילה יחשבו שהם גזענים. ניוטון הגיב מיד בצילום אחר של אותה חבורה, הפעם כולם בחליפות יקרות, וסיפר לטרולים כי כל אחד מהם הוא בוגר קולג' שעושה הרבה כסף.אז בגיל 26 ניוטון כבר מבין היטב היכן הוא נמצא. הוא מבין שיש אנשים שכועסים עליו כי הוא שחור כריזמטי ופוטוגני, שמרגיש נוח מאוד בתוך העור שלו והעז לתת עונה טובה יותר מכל הקוורטרבקים שאמריקה הלבנה כה סוגדת להם. הרבה מאוד אנשים יחכו בשבועות הקרובים לנפילה שלו. התשובה היחידה שהוא יכול לתת היא לרקוד באנדזון, כל הדרך לסופרבול בקליפורניה.
לפנייה לכתב/ת 
