"הישרדות": סופו של ציר הרשע
לא עוד דיבורי-סכיזופרניה בגוף שלישי, לא עוד מזמוזים דיסקרטיים - רון אלוף השליך את הבנדנה לאש והלך בדרך כל מודח. ומי שלא טוב לו, יום טוב לו. וגם: תעלומת עומר ממשיכה להטריד, ולירון מסרבת להצטרף לצבא העם
הנה הניו איר רזולושן שלי: להעריך את השמחות הקטנות, גם אם הן מתחבאות בערימת קוקוסים ריקים. אנחנו, דור המדבר שהצליח לשרוד את העונה עד לכאן, חייב להוקיר את הרגע הזה שבו ציר הרשע התפרק, והפאוור קאפל רון אלוף ורון אלוף השליך את הבנדנה לאש והלך בדרך כל מודח.
תודה לאל, לא עוד דיבורי-סכיזופרניה בגוף שלישי, לא עוד מזמוזים דיסקרטיים עם טיטי, מקסימום מבטי ערגה מספסל המושבעים והבטחות למתכונים של אמא שלו במטבח. אז זה עלה לנו בכתף פרוקה של מושיק ובפציעה מנטרלת של רונשובל (לא מקנאה באשה שתיווצר מהצלעות הרעועות האלה), אבל אביר הזחיחות והסחי עזב את הבניין ומי שלא טוב לו - יום טוב לו.
בפרקים הקודמים:
בערך מאה שנות בדידות אחרי האיחוד ושש משימות (משימת פרס, משימת חסינות אישית, משימת פלאפה, משימת זומבי, משימת צמיד וטו ומשימת זומבי 2.0. ספרתי. איזה כיף, אה?), הגענו סוף סוף חבולים וכושלים להדחה אמיתית. כאוהדת של הורקאן (הכל יחסי, כן?) הפקתי נחת מצפייה בשאריות של קויופה מעכלים את הנחיתות המספרית שלהם ומבינים שהמהפכה היא בלתי נמנעת. יש משהו מעורר ואופטימי בלצפות בדיקטטורה נופלת, וטיטי, רונלוף ורונשובל באמת כבר הגעילו את השועלים. אז נכון שצמיד הווטו מבטיח שלא נמצא את עצמנו חס וחלילה בשבט דמוקרטי בו לכל אחד יש זכות הצבעה, אבל לפחות הפעם היה לזה אפקט חיובי.
זה לא היה פשוט. חוץ מהודא, שחגיגות האין-יומולדת שלה כמעט העבירו אותה על דעתה והעבירו אותה קבוצה, היה גם את עומר "אני אנווט, אני אקבע, אני אממש את זכותי לציית להפקה" זומבי, שרוצה, מאוד מאוד רוצה לעשות משהו שישאיר חותם, משהו גדול, משהו אסטרטגי, אבל בסוף מצביע להודא. את הבחירה של לירון אפשר להבין - היא והורקאן לא חברים. למרות הדילול של מושיק וג'ני, הורקאן הם עדיין האנשים שהתהפכו עליה. זה הגיוני שהיא תחפש קשרים אצל קויופה, גם אם זה אומר לנחות בקן צרעות. אישית הייתי מעדיפה לראות אותה בצבא העם, אבל אני מניחה שיש שם יותר מדי משקעים.
אבל המניע של עומר הוא עדיין אניגמה. מה האיש הזה רוצה? להפסיק את אכיבוש? את הפרצוף שלו על הראשמור? האם הוא עדיין נוקם את נקמת שושן, שרוחו כבר מזמן עברה לרחף מעל בן יהב במקום מעל השבט? מישהו בכלל זוכר את זה? מן הסתם עומר מוחנף ממצעד הלקקנים בשקל שעלה אליו לרגל ומוקסם מהפוזיציה שלו כג'וקר, אבל העובדה היא שכל עוד הוא זומבי, אין לאף אחד מה להציע לו. הוא עצמו גם לא יכול לתכנן שום דבר לטווח הרחוק כי אין לו מושג מי יישאר במשחק כשהוא יחזור אליו, בהנחה שאל הניצחון של גיא זוארץ ימשיך לשכפל מפתחות ולטמון אותם בקרבת מקום.
בקטנה
פיצול אישיות: "אני צריכה להיפרד ממנו או ממני" – טיטי מתקשה להחליט את מי היא אוהבת יותר, את רונלוף או את עצמה.
עם הנצח וכולי: "אם אני הולך תדע שזה מראה עד כמה הייתי חזק פה. וזה דמעות של עוצמה, אחי" – רונלוף מתבכיין כמו כוסית. ביצ'ז, פליז.
נצרות: "פשוט עד המוות ביחד" – כוכבי נשבע לספוג כדור בשביל רונלוף, כלומר עד מועצת השבט, כן?
אידיליה: "הלילות שלנו עברו בשמחה ובאושר" – רונלוף מתגעגע לסיר הבשר של כס השלטון.
העצמה נשית: "השיער שלי יפה, חזרתי להיות לירון" – היי, תרימו את העיניים, השיער שלי פה למעלה!
