להשתחרר מהכאב: איך לרפא את הפצעים שבלב?

כולנו פצועים רגשית. לכל אחד מאיתנו יש לפחות פצע רגשי אחד שהוא נושא עימו שנים. פצע שממנו הוא מתקשה להחלים. פצע שמתעקש להישאר בתוכו. פצע שמכאיב לו בכל פעם מחדש. פצע שמנהל את חייו, שמגביל אותו, שמקשה עליו, שמונע ממנו להיות מאושר באמת.

כולנו חווינו פרידות ונטישות, עברנו אכזבות ומפחי נפש, ספגנו עלבונות ולעג, הרגשנו אבודים, נותרנו בודדים ובכינו עמוק לתוך הכרית כל הלילה. לכולנו זה קרה. עם השנים, החומרים הרגשיים הללו נצרבו בתודעה שלנו והפכו לחלק מאיתנו, לצל שמלווה אותנו, למעמסה רגשית כבדה.

הטורים הקודמים בסדרה:

תלמדו מסיינפלד: פשוט תעשו את ההיפך

"חבל שלא הלכת ללמוד": ציפיות של ההורים שלנו מאיתנו

תפתח את הלב לאהבת אמת - והיא תגיע

להתקדם עם הכאב

תחשבו על אצן שרץ 100 מטר במהירות הגבוהה ביותר ותחשבו על המתחרה שלו שמנסה לרוץ עם משקולות על רגליו. זה ההבדל בין מי שאין לו פצעים רגשיים, שום דבר אינו עוצר אותו, לבין מי שעדיין כואב, והכאב הזה מאט את ריצתו ומקשה עליו.

כל מה שמכשיל אותנו, מגביל אותנו, מונע מאיתנו להתקדם בעבודה, להצליח בזוגיות, להקים משפחה, פשוט להרגיש טוב עם עצמנו, נמצא שם, בפצעים הישנים הללו. אם ההורים שלך התגרשו, אתה פצוע. אם אבא היכה אותך, אתה פצוע. אם ילדים התעללו בך בבית הספר, אתה פצוע. אם אמרו לך שלא ייצא ממך כלום, אתה פצוע. אם שכנעו אותך שאתה מאכזב, רע, או טיפש, אתה פצוע. אם מישהי שאהבת בגדה באמונך, אתה פצוע. אם פיטרו אותך מהעבודה, אתה פצוע. ואם איבדת חבר או הורה, אתה פצוע.

כואב לך. עדיין כואב לך. גם אם חלפו שנים ולמדת להסתיר את הכאב, ונדמה לך שהתגברת עליו - אז לא.הכאב עדיין שם, הוא לא הלך לשום מקום. בפעם הבאה שתתאהב, תפחד נורא שזה ייכשל ואתם תתגרשו. בעבודה החדשה שלך תחוש חרדה יומיומיות שמא תטעה ויפטרו אותך. כשהילד שלך יצרח, פתאום תעיף לו סטירה, ותיבהל נורא ממה שעשית. אבל זה לא אתה שהרמת יד, זה הפצע שלך. הוא שם, עדיין שם, והגיע הזמן שתטפל בו.

הדבר שאנחנו הכי פוחדים ממנו, הוא לגעת בכאב. להרגיש מחדש את כל מה שהסתרנו, הדחקנו והכחשנו. לחזור לרגע הנורא שבו זה קרה. אבל כל עוד לא נטפל בכאב, הוא יפעיל אותנו. קוראים לזה "אוטומט".

מה זה אוטומט? התנהגות שאיננו שולטים בה, תגובה שפורצת מתוכנו. כשאנחנו מאבדים שליטה, צועקים, משתוללים, אלימים מילולית או פיזית, זו תגובה אוטומטית. באותו רגע הפצע שלנו מדמם. מיד אחר כך נחוש אשמה וחוסר אונים, ולא נבין איך זה קרה לנו. שוב.

הדרך לריפוי

כדי לרפא את הפצע, צריך להציף את הכאב. להעלות אותו למעלה ממעמקי הזיכרון אל הגוף הפיזי. לתת לפצע שם, לומר אותו במלים, לספר בדיוק מה קרה לנו, מה עשו לנו, איך פגעו בנו, מה הרגשנו אז ואיך זה השפיע עלינו מאז.

פשוט לדבר על זה. לחשוף את מי שאנחנו באמת, מבלי להעמיד פנים ולספר לכל העולם שאצלנו הכל בסדר. אין אדם שאצלו הכל בסדר, איש אינו מושלם. כל אחד מאיתנו פצוע רגשית.כל אחד מאיתנו צריך לשחרר את הכאב. לשחרר את הפחד. לשחרר את עצמו.

החשיפה הרגשית מקלה עלינו, מורידה את המתח, מרככת אותנו, הופכת אותנו לנעימים יותר ועוזרת לנו להבריא. אפשר לעשות את זה בטיפול או באימון ואפשר לדבר עם האנשים שאנחנו הכי סומכים עליהם, שאוהבים אותנו ללא תנאי: בני הזוג, הורים, ילדים, חברים.

בחשיפה הזאת יש אומץ ועוצמה, לקיחת אחריות על חיינו וחיזוק הדימוי העצמי. זו ההחלטה הכי חשובה שתיקחו בחייכם: לא לתת יותר לעבר לנהל את חיי.

יותר מכך, ניקוי הכאבים וריפוי הפצעים עשויים להציל את חייכם. עייפות, תשישות, נדודי שינה, כאבים פיזיים, מחלות כרוניות, כולם תוצאה של מתח מתמשך. המתח הזה נובע ממחשבות שליליות. והמחשבות השליליות מתחילות שם, בעבר, באותם אירועים שלא טופלו וממשיכים להדהד בתוכנו. אם נטפל בהם, נוכל לקטוע את השרשרת ולהיות בטוחים יותר, שמחים יותר ובריאים יותר.

 
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת