18 מיליארד ש' נזרקים לפח בשנה. המזון האבוד
מדי שנה נזרק בישראל מזון בשווי 18 מיליארד שקל - כך עולה מדו"ח של עמותת "לקט ישראל". הצלה של רק רבע מתוכו תצמצם את הפער התזונתי שבין העשירונים, במהלך שעלותו זולה יותר בכ-75% מאשר מימון קצבאות. בארגון טוענים כי 75% מהמזון האבוד הוא פירות וירקות
שוויו של המזון בר ההצלה בישראל נאמד ב-8 מיליארד שקל בשנה. הצלת המזון זולה יותר בכ- 75% ביחס לאלטרנטיבות - תמיכה, סובסידיות או קצבאות, כך עולה מדו"ח של עמותת "לקט ישראל" ומשרד ראיית החשבון BDO זיו האפט.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה
לפי ממצאי הדו"ח אובדן המזון בישראל מסתכם בכ-2.5 מיליון טון בשנה, המהווים כ-35% מהיקף ייצור המזון המקומי. השווי הכלכלי של המזון האבוד בישראל לשנת 2015, הינו כ-18 מיליארד שקל, המהווים כ-1.6% מהתוצר המקומי. אובדן המזון המצטבר לאורך כל שלבי שרשרת הטיפול בו, הינו 85 ק"ג מזון למשק בית לחודש, בשווי של 616 שקל. כ-75% מהמזון האבוד הוא פירות וירקות.
על פי הדו"ח, כמחצית מהמזון האבוד הינו מזון בר הצלה, כלומר מזון הראוי למאכל אדם. הכמות נאמדת בכ- 1.3 מיליון טון בשנה, ושוויה עומד על כ- 8 מיליארד שקל.
מהדוח עולה עוד כי כל שקל המושקע בהצלת מזון מייצר תרומה בשווי 3.6 שקלים. לכן, עלות ההצלה נמוכה בכ-75% ביחס לאלטרנטיבה - שהיא תמיכה, סובסידיה או קצבאות, ויוצרת בנוסף יתרון סביבתי ניכר.
פער ההוצאה על מזון בין העשירונים: 3 מיליארד שקל
עוד מעלה הדו"ח כי הפער בהוצאה על מזון בין האוכלוסייה הנמצאת בתנאי אי-ביטחון תזונתי (עשירונים 1-2), לבין רמת הצריכה הנורמטיבית (צריכה ממוצעת של עשירון 3 עד 5) עומד על כ-3 מיליארד שקל. הצלה של רק רבע מכמות המזון האבוד - 600,000 טון מזון - תשלים את הפער.
לדברי גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל "הבסיס המרכזי של פעילות הצלת המזון אינו נדבנות או צדקה, אלא פעילות כלכלית חליפית לייצור מזון, שהנה כדאית באופן ישיר למשק הלאומי. כל זאת כמובן בנוסף לתרומה החשובה להקטנת אי השוויון במשק ולתרומה הסביבתית. המינוף הכלכלי של הצלת מזון הופך את הפעילות למשמעותית לכלכלת המדינה ולכלכלת הפרט. ככל שיורחבו מקורות הצלת המזון כך ניתן יהיה לתת ערך כלכלי גדול יותר למינוף".
חן הרצוג, כלכלן ראשי של BDO הסביר כי "היעדר הצלת מזון נובע מבעיה של כשל שוק בשל תפיסה שגויה שהצלת מזון אינה כדאית כלכלית, משום שהמחיר שבו ניתן למכור בו את המזון המוצל נמוך יותר מעלות ההצלה שלו. כאן מצוי הדיסוננס שכן, מחיר השוק של המזון האבוד אינו משקף את שווי המזון כאשר הוא מועבר לצריכת אוכלוסייה בעלת אי-ביטחון תזונתי. כך למשל משווקים עשויים לחשוב שהיות שהמחיר של ירקות סוג ב' בשוק נמוך, ולכן לא כדאי לשווק אותם, בעוד שמבחינת האוכלוסיות המוחלשות מדובר בתחליף מלא לירקות סוג א, המספק את אותו ערך תזונתי בדיוק".
לדבריו, "בנוסף ליתרון הכלכלי הישיר, להצלת מזון יתרונות סביבתיים, ולכן כדאיות ההצלה למשק גדולה משמעותית ממחיר השוק של המזון המוצל. הניתוח שלנו מראה שיש כדאיות כלכלית גבוהה מאוד למשק הלאומי להצלת מזון. התשואה הישירה בהשקעה בהצלת מזון היא 260%. התשואה למשק הלאומי מהצלת מזון, בשקלול של תוספת ההשפעות סביבתיות מגיעה ל-620%. לכן, הצלת מזון הינה אחד מאמצעי המדיניות האפקטיביים ביותר להקטנת הפערים החברתיים במשק".
כרוך סיכם את הדו"ח ואמר כי הארגון שם לעצמו למטרה להגדיל ב-300% לפחות את היקף המזון המוצל עד 2020. על מנת להגיע ליעד נדרשת תמיכה מצד קובעי המדיניות בישראל ומספר צעדים ללא עלות, שחלקם כרוכים בחקיקה, ובהם: קביעת יעד לאומי להצלת מזון; השלמת חקיקת חוק עידוד הצלת עודפי מזון; הטלת חובת הצלת מזון על גופים ממשלתיים.
דב צרניחובסקי, יו"ר המועצה לביטחון תזונתי בישראל, שמונתה על ידי שר הרווחה, אמר כי "נושא אובדן המזון והצלתו כפי שהוצג היום בדו"ח, אינו זוכה בישראל לתשומת הלב הראויה. כולי תקווה כי קובעי המדיניות בישראל יקראו לעומק את הדו"ח, ויפעלו בהקדם להובלת מדיניות שתצמצם את אובדן המזון בישראל, דבר שיביא לצמצום אי הביטחון התזונתי בישראל".
מעמותת "ידיד" נמסר בתגובה לדו"ח כי "הצלת מזון יכולה לפתור חלק גדול מבעיית הביטחון התזונתי בישראל. שרי האוצר, המשפטים, הרווחה הבריאות והכלכלה חייבים להביא לממשלה הצעת החלטה ליישום מסקנות הדו"ח".
לפנייה לכתב/ת 
