פרשת השבוע: מה עושה לנו עבודה מפרכת?
אדם שעובד בעבודה קשה ומפרכת, שאין בה תכלית או תועלת לנפשו, עלול עם הזמן לאבד מצלמו ומרוחו. מי שאינו משתמש ברגש ובשכל, עלול להפוך ממורמר, כפי שאירע לאבותינו במצרים. פרשת וארא מציגה מהי בדיוק שחיקה, ואיך אפשר לשקם את עצמנו מעבודה סיזיפית
וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהֹוָה הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי ְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהֹוָה: וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: (שמות ו, 9-5)
כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
ההסתרה ככלי לגילוי והעצמה - פרשת שבוע
עסק משפחתי: כך בחר יעקב אבינו את היורש
מה מלמד אותנו יוסף על ניהול כלכלת הבית?
בפסוקים אלו מבקש אלוקים ממשה להסביר לישראל את אסטרטגיית הפעולה שלו, הכוללת את שלב המימוש הסופי - אך גם את הצעדים המידיים ואלו שיהיו בדרך - "הוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי", ולבסוף גם "וְהֵבֵאתִי" - הלוא הן ארבע לשונות גאולה מהגדת הפסח. אולם בני ישראל אינם מסוגלים לשמוע דברים אלו "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". מסביר "דעת מקרא": "משום שרוחם הייתה קצרה מחמת העבודה הקשה. העבודה הקשה גורמת לעובד שתקצר רוחו, כלומר: נשימתו, ומי שנשימתו קצרה הריהו רגזן, ואין דעתו מיושבת עליו, ואינו מסוגל לעיין בדברים שהוא שומע". אנשים קשי יום, שעבודתם שוחקת אותם, מאבדים לעתים את היכולת להכיל תקווה. הקשיים כל כך כבדים, שהם מקיפים את כל הווייתם ומשפיעים על מצב רוחם, על התנהגותם ועל הגדרת הזהות העצמית שלהם, וקשה להם לתכנן תוכניות לטווח הארוך.
אדם שעובד בעבודה קשה עלול לאבד מרוחו
לשוחח עם אדם על הגשמת חזון, כאשר אין בבית מה לאכול, נראה פעמים כלא שייך. יחד עם זאת גיבוש חזון תעסוקתי - גם אם אינו בר-מימוש באופן מיידי - נוטע תקווה ומאפשר לאדם אורך רוח ורצון לפעול על מנת לחלץ את עצמו מהמצוקה היומיומית. כאשר יש חלום תעסוקתי שאדם רוצה לשאוף אליו, יהיה לו הרבה יותר קל לעבוד בעבודות פשוטות לצורך פרנסתו, כדי לקרב עצמו אל שלב שבו יוכל להגשים את שאיפותיו.
התורה מלמדת אותנו כי בבואנו לבנות תוכניות צמיחה ושיקום, נכון לתכנן תוכנית ארוכת טווח, הנותנת מענה ופתרונות לטווח הרחוק - גם אם ברמה המיידית קשה להכיל את התוכנית. נטיעת תקווה להגשמה בסיום התהליך מאפשרת בסופו של דבר למשתתפים לשרוד גם בחלקים הקשים שבה. ולכן מומלץ לעשות חשיבה על הגשמת מטרה תעסוקתית לטווח קצר ולטווח ארוך שיהיו מחוברים זה לזה.
השפעותיה של עבודה שוחקת על נפש האדם נלמדים בתורה גם ממקור נוסף בספר דברים: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: (דברים כו, 6)
המצרים הֵרֵעוּ אותנו. אם כוונת הכתוב שהמצרים עשו לנו רע, מדוע כתוב כך - ולא "וירעו לנו?" עונה על כך רבי משה אלשיך בספרו "תורת משה": "וירעו אותנו המצרים... עד עשותם אותי רע... הנפש והרוח שהיו רעים..." כלומר העבודה הקשה, ששָֹמו המצרים על העברים, הפכה את העברים עצמם לרעים.
אדם שעובד בעבודה קשה ומפרכת, שאין בה תכלית או תועלת לנפשו, עלול עם הזמן לאבד מצלמו ומרוחו. אדם שאינו יכול לתרגל את נפשו בחוויות של משמעות, סיפוק ומימוש, שאיננו משתמש ברגש ובשכל, עלול להפוך ממורמר, כפי שאירע לאבותינו במצרים.
לכל אחד מאתנו יש צורך לקבל דבר מה במסגרת נתינתו לעולם. יש שנותנים ומקבלים תמורה מספקת בתוך עולם העבודה; ואחרים, שאינם מסופקים במסגרת העבודה, יכולים להשלים את חוויית הנתינה והקבלה במסגרות עשייה אחרות. יש מי שמעוניין לקבל ולהרגיש את חוויות האתגר; אחרים צריכים לחוש הכרה; ויש מי שצריך לדעת שהוא משפיע או פופולרי. במקרים של עבודה מפרכת וקשה, שאינה נותנת תמורה, עלול להיווצר מצב של ניוון נפש האדם, עד כדי כך שהוא הופך לאדם "רע" וממורמר, כאמור: "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים".
במקרים, שבהם אין לאדם ברירה והוא מוכרח להתפרנס מעבודה שאינה מספקת אותו, כדאי ומומלץ שינסה להוסיף לחייו נדבכים של עשייה, יצירה, לימוד, פנאי והתנדבות שמהם תהיה לו אפשרות לחוש סיפוק ולמלא את צרכיו האישיים.