יהלומים מזויפים: מכבי נתניה קורסת
האוהדים על סף ייאוש ("חצי שער במשחק, מה זה צריך להיות?"), כוכבי העבר מתגעגעים לימי הזוהר ("שיחקנו עם הלב"). מפגש עם האנשים שכואבים את הנפילה של מכבי נתניה
"כשאנחנו שיחקנו והבאנו תארים, זה היה משחק של הלב ופחות עבור כסף. היום, אפילו שיש למועדון אצטדיון מפואר, הכסף משחק תפקיד מרכזי. בלי טייקון שייקח את הקבוצה ויבטיח לה שקט תעשייתי, אין מה לעשות, היא תמשיך להתנדנד בין ליגת העל ללאומית", אומר דוד פיזנטי, המגן השמאלי הטוב בתולדות מכבי נתניה.
אז מה אפשר לעשות שלא נעשה עד עכשיו, שאלנו את פיזנטי על קבוצתו לשעבר, ששקועה עמוק־עמוק במקום האחרון בליגה. המגן הבינלאומי לשעבר, שחווה את הבונדסליגה במדי קלן ואת הליגה האנגלית בק.פ.ר, מעלה הצעה: בניגוד למה שכולם חושבים, אפשר לשכנע את יצחק תשובה, שגדל בעיר, לקחת את הקבוצה.
"אם יציעו לו שהאצטדיון ייקרא 'אצטדיון תשובה', כמו שקיימים אצטדיוני טרנר, סמי עופר וטדי, אני מאמין שהוא ישקול את זה ברצינות", טוען פיזנטי. "גם את דניאל יאמר, שהשקיע 100 מיליון שקל, האוהדים, העירייה וגורמים אחרים לא ידעו לחבק – והפסידו אותו".
"פיזה", שחזר השבוע מגרמניה, שם היה אורחו של מיכאל מאייר, מנהל בורוסיה דורטמונד, הצטרף לשיח אוהדים ומקורבי המועדון שקיימנו בשני חלקים: הראשון בבית הקפה המיתולוגי "קינג" ("כאן נהג הנשיא המיתולוגי של הקבוצה, יצחק לנד ז"ל, לחתום על הצ'קים לשחקנים", אומר האוהד צביקה בן־יעקב) ובמתקן האימונים המפואר.
נכחו, לפני הצטרפותו של פיזנטי: בן־יעקב, 45, מנהל מכירות הידוע בכינוי הבלתי רשמי "ההיסטוריון של הקבוצה"; רועי הורוביץ, 40, מראשי האוהדים ומנהל תפעול שמתגורר בפ"ת; ובני לם, 54, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער במועדון ומי שנודע כבעל בעיטות הבננה המסוכנות בתולדות מכבי נתניה.
למרות תפקידו, לם מותח ביקורת על הנעשה במועדון, אבל גם מגן על המערכת. "בזמננו, היינו חוזרים הביתה בוכים בגלל הפסד באימון", אומר לם, שחווה גם את תקופת הזוהר של הקבוצה וגם את ההווה הפחות נעים. "היום ישנם שחקנים שאפילו לא יודעים מי היריבה הבאה. שחקן שהיה בעכו סיפר לי איך היא ניצלה בשנה שעברה: בעכו אכלו את הדשא, בנתניה לא". אחר כך הוא מאזן: "צריך לזכור שערן לוי ולארי קאיודה, שהבקיעו 70 אחוז משערי הקבוצה בעונה שעברה, כבר לא נמצאים. ערן פצוע, קאיודה באוסטריה. זה חלק גדול מהבעיה".
הבדל תהומי קיים בתנאים של שחקני הדור הנוכחי לעומת מה שקיבלו כוכבי האליפויות. השבוע, לקראת משחק התחתית מול הפועל חיפה, המשרדים והמתקנים של המועדון נראו מצוחצחים וחדשים כמו של חברת היי־טק. קודמיהם, שהלהיבו רבבות, שיחקו על משטחים פרימיטיביים והתלבשו בחדרים מוזנחים. רק שההם, מהסבנטיז והאייטיז, הביאו תארים. הצעירים, לעומת זאת, בדרך הבטוחה חזרה לליגת המשנה – אלא אם יחול שינוי דרסטי.
בן־יעקב, נתנייתי מלידה ואוהד מגיל חמש, חי את ההיסטוריה בנשמתו. הוא חיבר עם חגי מרום את הספר "יהלומים לנצח", ובקרוב מתכוון להוציא את ספר התמונות של הצלם המיתולוגי של "ידיעות אחרונות" יוסי רוט.
בן־יעקב מדבר סטטיסטיקה נוקבת: "בינתיים זו העונה הגרועה בתולדות המועדון בליגה הבכירה מאז נוסד ב־1934. אפילו אחרי מלחמת השחרור, שבה נהרגו בלטרון המאמן יעקב פויאר וארבעה שחקני מפתח, נתניה הגיעה ל־20 אחוז הצלחה. היום יש לה 18 אחוז ושמונה שערים, חצי שער במשחק. מה זה צריך להיות?"
רועי הורוביץ: "לא רק סטטיסטית. זו בהחלט הקבוצה החלשה ביותר של המועדון. המערכת מאוד חולה, אם היא לא מצליחה לגדל מספיק שחקני נוער או להביא שחקנים מובילים. ועוד דבר: אני מפנה את האשמה גם למאמן הקודם שלומי דורה. לא מובן איך הוא רצה לבנות קבוצה בלי חלוצים. עכשיו, כשאנחנו בפיגור גדול, רוצים להביא חלוצים".
"אתם מראיינים אותנו כשנתניה אחרונה", מקונן בן־יעקב. "לפני לא הרבה שנים, כל התקשורת הייתה מתייצבת לחקור מדוע הקבוצה במקום השני ולא בראשון. עכשיו רק בודדים מגיעים כשהקבוצה אחרונה, ואולי בעתיד גם זה לא יהיה".
הורוביץ מוסיף: "צריך להשאיר את הקבוצה בתודעה, ולא לתת לה ליפול. נתניה זו לא רעננה, יש לה רבבות אוהדים שמחפשים סיבה להגיע למשחקים. לצערי, אני רואה את נתניה הנוכחית כמו העתק של הפועל פ"ת מהעונה שעברה, שירדה ללאומית בגלל מחסור באמצעים".
בן־יעקב שולף מהתיק צילום של כתבה משנות ה־90. הכותרת: "נתניה שומרת אמונים לכדורגל ההתקפי". בן־יעקב מתפייט: "קבוצה שיש לה מורשת כזו, צריכה לדעת להתרפק עליה – ולא להתפרק". ופיזנטי כבר מבין שהמשחק מחרתיים מול הפועל חיפה עלול להפוך לנקודת אל־חזור: "זהו קו הגבול של נתניה. היא חייבת להביא משהו מחיפה ולעצור את הסחף כדי להתחיל בשינוי".
לפנייה לכתב/ת 
