על היציאה מהאזור המוכר והנוח. פרשת שבוע

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: (שמות יג, 17)

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

כאשר הדרך אל המטרה קשה ולא ברורה, יעדיף אדם להישאר במקום המוכר והידוע מאשר להתמודד עם האתגר – גם כשלא טוב לו שם. התורה מלמדת אותנו כי טבע האדם מעדיף את הוודאי על פני חוסר ודאות גם במצבים שבהם המציאות הוודאית קשה, וקיים סיכוי למציאות טובה יותר. על כן כאשר מבקשים להוביל קבוצת אנשים לעבר מטרה חדשה, אשר תהיה שונה במהותה מהמציאות הקיימת, צריך שיהיה תהליך הכנה ברור ומוגדר. על התהליך לאפשר לאנשים להיפרד מהמצב המצוי, להכיל את השינוי ולרצות לעמוד באתגר של המסע אל עבר הרצוי.

גם בפרשה של לפני שבועיים, פרשת וארא, הוזכר הרעיון של יציאה מאזור הנוחות:

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהֹוָה הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם... (שמות ו, 6)

בעל "חידושי הרי"מ": "אוציא מכם את הרצון לסבול את המצרים ואמאס בעיניכם את הגלות שלא תוכלו עוד לסבול אותה". בני ישראל התרגלו להיותם עבדים, שכבר לא היו מסוגלים לחשוב על מציאות אחרת. אלוקים צריך לשחרר קודם את הסובלנות שלהם כלפי המציאות בה היו נתונים, ורק אחר כך לגאול אותם. עם השנים הופך האזור המוכר להיות האזור הנוח – גם כשהוא קשה מנשוא. אנשים, הגדלים לתוך מציאות של עבודה קשה, מסגלים לעצמם סובלנות למציאות, ולוּ על מנת לשרוד אותה. לעתים עוברת סובלנות זו כמורשת מדור לדור. כדי להוביל אנשים למציאות חדשה ולהוציאם מהאזור המוּכּר צריך לפעול קודם לערעור הסובלנות כלפי המציאות והמוכּרת, ולהראות כי המוכר והידוע אינו בהכרח נוח, וכי יכולה להיות מציאות טובה יותר.

(צילום: shutterstock )

גם יושבי התיבה יצאו ממנה בסופו של דבר

ואולי הדוגמא הראשונה והמוכרת ביותר בתורה לכאלו שהוצאו מאזור הנוחות שלהם היו יושבי התיבה:

כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הַוְצֵא (הַיְצֵא) אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאַרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, 17)

מסביר רש"י: כתוב בפסוק "הוצא", אך צריך לקרוא את המילה כאילו כתובה "היצא". ומה ההבדל בין המילים? "היצא - אמור להם שייצאו, הוצא - אם אינם רוצים לצאת, הוציאם אתה". התורה כבר יודעת, ולכן מרמזת כאן לנח, כי יהיו מבין יושבי התיבה אשר יעדיפו לא לצאת, והוא, נח, יידרש להוציא אותם.

בתוך התיבה צפוף ואולי התנאים לא כל כך טובים, אך קיים מענה קבוע וידוע לצרכים הפיזיים. יש די אוכל המוגש בזמן, אין סכנות כגון אלו האורבות בחוץ, וקיימת חברה שוויונית. כולם באותו המצב. היציאה מהתיבה דורשת אפוא יציאה מאזור הנוחות אל הלא-נודע. בחוץ יהיו סיכונים וגם הזדמנויות, שהיוצאים מהתיבה יידרשו להתמודד אִתם. האלוקים יודע כי בסופו של דבר העולם בחוץ יהיה טוב יותר מן החיים בתוך התיבה. ולכן הוא מטיל על נח, המנהיג, את המשימה להוציא את החיות מהתיבה ולהכריחן להתמודד עם החיים החדשים בחוץ.

גם אנו מוזמנים לזהות את אזור הנוחות שלנו ולקיים בדיקות תקופתיות, שנועדו לבדוק עד כמה אנו תקועים באזור זה, ועד כמה אנו מוכנים לצאת ממנו אל הזדמנויות וסיכונים חדשים, אשר יקדמו אותנו אל מקומות טובים יותר בעבורנו. כשאנחנו מתקשים לעשות זאת בעצמנו, אולי יש מקום להיעזר בדמות חיצונית, כפי שהחיות נעזרו בנח. 

הכותבת היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע