אמו של אלון בקל השמיעה בבכי את ההקלטות שהשאיר לה
ביום שאחרי חיסול המחבל שרצח את בנה אלון, סיפרה האם ניצה בבכי על הקשר המיוחד עם בנה והשמיעה שיר שהקליט לה בטלפון: "הוא אמר לי שישמור עליי לעולמים". איריס רוימי, אמו של שמעון שנרצח, זועמת על הטענות שהמחבל היה מעורער בנפשו: "הוא הצליח להערים על כולם במשך שבוע". משרד הביטחון הכיר במשפחות כנפגעי פעולות איבה
"עמדנו פה בתפילת קבלת שבת ותוך כדי הקבלת שבת קיבלתי את ההודעה שבן הבליעל הזה חוסל, והדבר הראשון שחלף בי היה 'יש'! ידעתי שעד שבת ייגמר החשבון. הדבר הראשון ששאלתי הוא אם מישהו משלנו נשרט. לא רצינו להוסיף עוד אחד למכה הקשה הזו", כך אמר היום בצהריים דודו בקל, אביו של אלון ז"ל, שנרצח בשבוע שעבר על ידי המחבל שחוסל אתמול אחר הצהריים בערה. "כל השבוע אני הולך עם הטלפון ובודק כל הזמן, רק לראות את המבזק הזה: נמצא, נתפס".
במקביל, הערב החליט משרד הביטחון להכיר בשלושת קורבנות הפיגוע כנפגעי פעולות איבה. בשל כך, אגף נפגעי פעולות איבה במוסד לביטוח לאומי יהתחיל לטפל באופן מיידי במשפחות הקורבנות ולהעניק להן את מלוא הסיוע הניתן לנפגעי טרור.
מחר יקומו בני המשפחה מהשבעה ויעלו לפקוד את קברו הטרי של אלון. היום סיפרה אמו ניצה על הקשר המיוחד שהיה לה עם בנה. היא השמיעה הקלטה של השיר, "אמא, תודה על מה שלי נתת", שהקליט לה אלון בהודעה קולית במכשיר הסלולרי. "אוהב אותך אימות, כפרה, שיהיה לך יום טוב", הוא מסיים את ההקלטה.
הקלטה אחרת הוא מסיים בנשיקות. "כל הנייד מלא בלבבות, ובאימות, אימות אימות. הוא אמר לי שישמור עליי לעולמים. והנה... היה לי חשוב שתבינו את הקשר החזק שיש לנו לעולמים. זה משוש חיי. כשטמנו את האוצר שלי, אמרתי שהוא משוש חיי, מחמל נפשי. זה אושר, זה וואו. זה אלון בקל, אלון שלי", אמרה היום בכאב עצום.
בני המשפחה ביקשו להודות לכוחות הביטחון על המאמצים שעשו לאתר את המחבל. "אנחנו שמחים שבמהלך המצוד אף אחד מכוחותינו לא נפגע", אמר האח אבי. "אנחנו ממש מודים לכל אלפי אנשי כוחות הביטחון מכל זרוע, מכל יחידה, שעסקו וחיפשו את מי שהיה צריך לחפש.
"במהלך השבעה אנשים שאלו, חיפשו נקמה אבל כשאתה בפנים אתה מבין שזה לא משנה. הכאב שאנחנו חווים הוא בלתי נתפס. לאבד אח ועוד אח כזה.התחושה הזו, שנסגר החשבון, לא משנה שום דבר. זה לא שום זיק של תקווה. לנו היה עולם ומלואו, ופתאום חסר לנו חלק, אלון – זה לא משהו שאפשר בכלל לעכל, שאלון לא יהיה פה – והבחור הזה בכלל לא מעניין. לא שווה להזכיר אותו. לא ראוי", אומר האח.
הוא הוסיף כי צוואתו של אלון היא האחדות. "אנחנו הרוב. אנשים שרוצים שיהיה כאן טוב. קמים בבוקר, עובדים קשה... אבל תכלס, מה כולם רוצים? שיהיה שמח, כיף, לחיות, ליצור וכמובן לאהוב. ולא פחות חשוב - להיות נאהבים. זה לא משנה מי אתה ומה אתה. זה לא משהו שמייחד ערבים, יהודים, אמריקאים, אסיאתיים... לא משנה איזה בידול תנסה ליצור, זה תקף לכולנו ולשם אנחנו צריכים לשאוף. זה מה שאלון היה רוצה. וזה מה שאנחנו ניישם כולנו".
האם ניצה הוסיפה: "מה שחשוב הוא שעטפו אותנו באהבה. ואנחנו מעריכים ומודים לכוחות הביטחון שעשו את מירב המאמצים כדי שלאף אחד לא תהיה אפילו שריטה – והצליחו. כולם היו פה, נשיא המדינה וכולם, אבל מה שחשוב הוא שהיו פה האנשים שבאמת אוהבים אותנו".
אמו של שימי רוימי: "איך מעורער בנפשו אם הצליח להתחבא שבוע?"
איריס רוימי, אמו של שמעון רוימי ז"ל, התייחסה גם כן לחיסול המחבל אחרי צאת השבת: "סמכתי על כוחות הביטחון וידעתי שהם יעשו הכול כדי למצוא אותו. החיסול נותן לי מעט נחמה, אבל זה לא יחזיר את הבן שלי לחיים. זו כן סגירת מעגל".
האם שמחה שהמחבל לא נתפס חי. "הוא היה נכנס לכלא, נהנה ממשכורת ומשתחרר באיזו עסקת חילופי שבויים. ידעתי שהבן שלי לא ינוח על משכבו בשלום עד שהרוצח ייתפס וייהרג".
איריס רוימי זעמה גם על טענות משפחת המחבל על כך שהוא היה מעורער בנפשו. "אם זה היה כך, הוא לא היה מצליח להתחבא שבוע שלום ולהערים על כולם. אנשים בטוח סייעו לו וצריך לתפוס גם אותו".
לסיום היא מודה לבעלי פאב "הסימטא" על החלטתם לפתוח את המקום מחדש. "אם הוא היה נסגר הייתי כועסת. זה הכוח שלנו והניצחון שלנו. היינו עטופים בשבוע האחרון בהמון חום ואהבה מכל עם ישראל. המחבלים רואים את האחדות הזאת וזה מרתיע אותם. חבל שאנחנו מאוחדים רק בנסיבות האלה".
נטלי אוחנה, אחותו שמעון, סיפרה: "נולדנו בהפרש של 11 חודשים, אנחנו כמו תאומים, תמיד חגגנו ביחד ימי הולדת. גדלנו ביחד, היינו חברים מאוד טובים. כשהודיעו לנו בחדר הארור הזה שהוא נפטר, היו צריכים להרים אותי קודם כל מהרצפה, אפילו לפני ההורים שלי. הרגשתי כמו בטריפ רע, אני עדיין מרגישה ככה. בהלוויה הסתכלתי על עצמי מבחוץ, כאילו זה לא קשור אליי. איך זה קרה אצלנו? אנחנו משפחה שידעה רק שמחות. לעולם כבר לא נהיה 100% יותר, אנחנו נהיה משפחה אחרת. החיים התהפכו לנו ברגע אחד. עכשיו אנחנו חלק מיום הזיכרון".
אוחנה סיפרה על השבוע האחרון: "זה לא מובן מאליו שכל עם ישראל הגיע. אבות ואמהות שכולים באו וניחמו אותנו. אנחנו נקיים את צוואתו ונחיה כמו שהוא חי – כמו הקעקוע שעל הזרוע שלו שבו נכתב בלטינית 'חיה את הרגע". המשפחה תעלה מחר בבוקר לקברו של שימי בבית העלמין באופקים והם מתכננים להנציח אותו באמצעות הקמת חורשה על שמו בעיר, שהכסף עבורה ייתרם על ידי חברת הוט, ששימי עבד כמנהל במוקד שלה בבאר שבע.
"המתיקו קצת את הגלולה המרה של השבוע"
אריאל נוסבכר, שחגג את יום הולדתו בפאב "הסימטא" עת נכנס אליו המחבל מלחם וירה בחוגגים, קיבלת את הידיעה על חיסולו בבית. "היו עשרות וואטספים וטלפונים. הרבה חברים ומכרים התעניינו בשלומי ובדקו איך קיבלתי את הידיעה הזאת. היא המתיקה במעט את הגלולה המרה של כל השבוע הזה", אמר. "לא היה לי ספק לרגע שכוחות הביטחון יעשו את העבודה ויתפסו אותו".
נוסבכר אמר כי במהלך השבוע שבו חיפשו אחר המחבל, "חששתי לחייהם של אזרחים נוספים, תושבים בישראל בכלל ובתל אביב בפרט. מחבל חמוש מסתובב ברחבי העיר? הייתה שמועה שהתבצר בצפון תל אביב. אז שמחתי שלא היו עוד נפגעים, שמחתי שמיצו איתו את הדין".
עוד סיפר כי הבעלים של הפאב ביקר את בני משפחתו, שישבו שבעה על מותו של שמעון רוימי ו"כאילו ביקשו את ברכת הדרך. אמרנו להם שבהמשך לצוואתו של שימי ולאורך חייו שימשיכו ויחיו וישמחו. אנחנו לא ניכנע לטרור, לא נעצור את החיים שלנו ובכך נשרת את המטרה שלהם". נוסבכר הוסיף כי "חוץ מהחצי נחמה והמתקת הגלולה, זו בעצם סגירת מעגל אם אפשר לקרוא לזה כך. בסוף את שימי ואלון זה לא יחזיר, את הפצועים כנראה זה לא יחזיר לאיתנם בקרוב למרות שאני מתפלל שכן, אבל כמו שאמרתי לפחות לא היו עוד נפגעים. הטרגדיה הייתה גדולה מאוד, אבל מבחינתי היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר גדולה".
מסדה עשור, סבתו של שמעון רוימי, סיפרה כי שמועות על חיסולו של המחבל הגיעו לאוזניהם כבר לפני כמה ימים. לדבריה, "אז מתוך שיא הכאב, הייתה פה התפרצות של שמחה ומחיאות כפיים. אבל מאוחר יותר התברר שזו הייתה טעות, ונפלנו בחזרה. אתמול אבן נגולה מעל לבנו".
עשור הדגישה: "הכאב נותר, אעבל זו חצי נחמה לדעת שהמחבל לא יוכל לעשות עוד פיגועים ויהיו עוד הורים שכולים. אני חוששת מיום המחר. אני כסבתא כואבת פעמיים – את האובדן של הנכד ואת הכאב של הבת. איך היא תתמודד? החיים שלנו השתנו. לא צריך להאשים אף אחד במה שקרה".
לפנייה לכתב/ת 
