מועילים או מזיקים: השפעת מכשירי הניטור על הבריאות שלנו

כשג'ים דאלרימפל, כתב של מגזין הלייף סטייל הקנדי The Loop, שבמסגרת תפקידו מסקר את מוצרי ב-Apple 20 השנים האחרונות, ענד לראשונה את השעון החדש של החברה, הוא לא שיער שהאקססורי המדובר בעולם ישפיע על חייו בצורה כה דרמטית. דאלרימפל, שבמשך שנים רבות סבל מעודף משקל, עישן, שתה משקאות חריפים ואכל "כל אוכל שהוא גרוע בשבילי," כהגדרתו, החל בניסיונות לאמץ אורח חיים בריא לפני כשנה.

אבל ברגע שהחל להשתמש בשעון, שהושק במרץ האחרון, ובפלטפורמת הבריאות שלו, ה-Healthkit התהליך תפס תאוצה. "השעון שינה את חיי", הכריז דארלימפל בפוסט אישי שפרסם באתר, וחשף גם את המספרים. עד עתה הוא השיל יותר מ-20 ק"ג ממשקלו באמצעות אימוני כושר, תזונה נכונה וחישוב קפדני של המאזן הקלורי בגופו.

"בכל רגע נתון אני יכול להביט על פרק ידי ולראות באיזו נקודה אני עומד מבחינת קלוריות, פעילות גופנית, עמידה מול ישיבה ועוד נתונים רבים", כתב. "אם השעון אומר לי לעמוד, אז אני עומד. עדיין לא הבנתי למה. אולי אני פשוט רוצה להשלים את כל המשימות שהוא נותן לי ולחוש טוב עם עצמי בסוף היום. אולי מכיוון שלעמוד מדי שעה פשוט עושה לי טוב. איך שלא יהיה - אני נענה למכשיר הקטן שעל פרק ידי, ונעמד".

קיראו עוד על המכשירים שמנטרים את הבריאות שלנו

פיתוח ישראלי: צמיד לבדיקת סוכר ללא דקירה

גוגל מפתחת שעון חכם שיבצע בדיקת דם – בלי דקירה

העוקבים הולכים ומתפשטים

דארלימפל לא לבד כמובן. שמונה שנים בלבד אחרי שמכשירי הניטור העצמי פרצו לחיינו, הם הפכו לתופעה שסוחפת מיליוני אנשים. ב-2013 העריכה חברת הייעוץ האסטרטגי האמריקאית EndeavourPartners שעשירית מהאמריקאים (כ-3.2 מיליון איש) משתמשים במנטרים השונים - צמידי כושר, עגילים, אוזניות או מכשירים סלולריים.

באותה שנה פרסמה גם חברת חקר השווקים Canalys תחזית שלפיה שעד סוף 2015 יזנק מספר מכשירי הניטור ל-23 מיליון ברחבי העולם, וב-2017 יטפס מספרם ללא פחות מ-45 מיליון.

האם מכשירי הניטור האלה - שהכינוי הרווח שלהם הוא Trackers או Wearables - עומדים, ממש כמו המכשירים הסלולריים, להפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו? האם בקרוב נחוש שהמידע שהם מזרימים - החל במספר הקלוריות שנצרכו ונשרפו ועד כמה דקות ישבנו היום - הוא כזה שאי אפשר לתפקד בלעדיו? וכמובן השאלה המתבקשת מכולן: האם הגאדג'טים האלה אכן ממלאים את ייעודם האינטואיטיבי ומקדמים את בריאותנו?

צמידי כושר. 45 מיליון מכשירי ניטור בעולם עד שנה הבאה(צילום shutterstock)

לוח המחוונים של הגוף

מכשירי הניטור העצמי הופיעו בחיינו לראשונה, ב-2007 אז המשתמשים העיקריים בהם היו קבוצה של חובבי טכנולוגיה בהובלת גארי וולף, עורך המגזין האמריקאי Wired. החבורה כינתה את עצמה בשם Quantified Self ("מכמתי עצמם"), ונתפסה כקהילה סהרורית של גיקים אובססיביים. כאשר נשאלו מדוע, בעצם, יש לעקוב באופן מתמיד אחר קצב הדופק או רמת הסוכר בגוף, גייסו חברי הקבוצה לעזרתם את הפילוסופיה היוונית, ואמרו שהמודעות למדדי הגוף היא "סוג חדש של ה'דע את עצמך' הסוקרטי".

שמונה שנים אחרי, עבור רבים נראה שהשאלה כבר איננה למה להתאבזר בגאדג'ט מנטר אלא באיזה. על כך מעיד, למשל, המדריך שהחל ה"ניו יורק טיימס" לפרסם לפני כשנה תחת השם The Well Guide to Activity Trackers.

המדריך מסייע לקוראים להתמצא בעולם הניטור העצמי, משווה בין הגאדג'טים השונים וחוקר את האפשרויות שהם מציעים. ברשימת המנטרים הפופולריים שמוזכרים תדיר במדריך אפשר למנות את ה-Jawbone Up 24, ה-Fitbit Flex, ה-Withings Pulse O2, ה-NikeFuelband SE- והשעון החכם Galaxy Gear של סמסונג.

כאמור, במרץ האחרון רעש העולם סביב השקת השעון של Apple ובו פלטפורמת הבריאות Healthkit, שהמידע הנרחב שהיא מציעה הוצג כ"לוח המחוונים של הגוף" וכולל בין היתר את מדידת קצב הלב, ספירת קלוריות וחישוב זמן הפעילות הגופנית, כולל זמני עמידה וישיבה. לוי שפירו, מייסד mHealth ישראל, קהילה של יזמות דיגיטלית בתחום הבריאות, סבור שהשעון הזה יגרום לניטור העצמי להפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו. לדבריו, "השעון של אפל עומד לעשות למכשירי הניטור הקודמים את מה שעשה הסמאטרפון לטלפון הסלולרי הרגיל, ולהפוך את הניטור להרבה יותר מפתה, שימושי וחיוני".

בנקודת הזמן הנוכחית עדיין קשה לומר אם שפירו אכן צודק, אבל יש כאלה שסבורים שגם שעון ,Apple כמו המנטרים האחרים, לא מהווה מהפכה, ושבעצם אנו מנטרים את עצמנו מאז ומעולם. "המשקל הביתי שיש לרובנו בבית הוא גם סוג של כלי למעקב", אומרת פרופ' טליה שץ מירון, מומחית לקבלת החלטות רפואיות מהקריה האקדמית אונו ומנכ"לית CureMyWay. "לצורך העניין, גם סקיני ג'ינס שאת מחזיקה בארון כדי לדעת אם השמנת או לא הוא סוג של טכנולוגיית מעקב".

מומחים אחרים מתעקשים שמדובר בתופעה חדשה לחלוטין, ושהיא עומדת לחולל שינוי דרמטי ביחס שלנו לגופנו, ואולי אפילו לגרום לנו להפסיק לסמוך על תחושותינו. "מכשירי הניטור מצוידים בטכנולוגיה מבוססת סנסורים ביולוגיים", מסבירה ענת פנטי, דוקטורנטית מהחוג למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. "בעוד שבעבר נדרשנו להיות אקטיביים בהזנת הנתונים (להישקל, למדוד את הג'ינס הצמודים, למלא את יומן האכילה), הסנסורים הביולוגיים מתעדים את המדדים של גופנו באופן פסיבי.

המדידה הפסיבית הזאת גורמת לכך שהנתונים נתפסים בעינינו כיותר מדעיים, אובייקטיביים ואמיתיים. תפיסה כזאת מייצרת אצלנו נטייה 'להסתכל החוצה' ולסמוך על מה שהנתונים מראים יותר מאשר על איך שאנחנו מרגישים. בעצם המכשירים האלה עושים אאוט סורסינג של ידע אישי למכשירים שמודדים אותנו, ובמובן מסוים מנתקים אותנו מהצורך להרגיש את מצבנו הבריאותי ולחוות אותו".

אחת המבקרות הידועות של תופעת הניטור העצמי היא ד"ר נטשה דאו שול, אנתרופולוגית מהמכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס (MIT), המתמחה בחקר היחסים בין האדם לטכנולוגיה. ספרה KeepingTrack: Personal Informatics, Self Regulation ,and the Data Driven Life, שייצא לאור בשנה הקרובה, חושף שההתמכרות של אנשים למכשירי הניטור קשורה ללחץ הגדול שמופעל עלינו כיום לשלוט בעצמנו, ומנגד - לרצון שלנו "לנוח" ממנו.

"מקובל לחשוב שמדובר בחתירה של אנשים להגדיל את רמת השליטה העצמית, אך לדעתי מדובר למעשה בתופעה הפוכה", היא מסבירה בריאיון מיוחד ל"מנטה". "המשתמשים במכשירים האלה מחפשים מישהו שיחליף אותם וינחה אותם בעשיית הבחירות היומיומיות הקטנות ביותר - שיכוון אותם כמה צעדים לעשות, כמה מים לשתות ומתי לאכול. מדובר ברצון להפקיד את האחריות לניהול עצמי בידי מכשירים חיצוניים, והמשווקים מנסים לענות על הרצון הזה וגם לייצר אותו".

"הסוד המלוכלך" של המנטרים

יצרני מכשירי הניטור מצידם שואפים לטעת בנו את התחושה שהמכשירים האלה חיוניים לשמירה על בריאותנו. כך, למשל, הפרסומת לשעון של אפל מציגה אותו כמכשיר שיעזור לכם להישאר בריאים ובכושר לאורך כל שעות היום, וגם מנטרים אחרים מוצגים בפנינו כמכשירים מקדמי בריאות. ואלה לא רק היצרנים: עשרות מקומות עבודה המצהירים על עצמם כמחויבים לבריאות עובדיהם (ביניהם חברות ענק כמו גוגל, נייקי ואפסון) השקיעו הון ברכישת מכשירי ניטור לעובדים, מתוך הנחה שמדובר בהשקעה שתהפוך אותם לבריאים יותר, ומנקודת מבטה של החברה - לעובדים פרודוקטיביים יותר.

הדיון בשאלה אם מכשירי הניטור באמת הופכים את המשתמשים בהם לרזים יותר, פעילים יותר ובריאים יותר, הגיע לאחרונה עד לכתב העת הרפואי היוקרתי BMJ. ד"ר אילטיפאט חוסיין, מומחה לרפואת חירום ועורך האתר iMedicalApp, טען מעל דפי כתב העת שהתשובה לשאלה הזאת היא חיובית. "המכשירים האלה עוזרים לאנשים לקשר בין ההחלטות האישיות שלהם לתוצאות הבריאותיות ומסייעים לרופאים לנטוע במטופלים תחושה של אחריות להתנהגותם" כתב והציג מחקרים שהראו שניהול רישום ומעקב אחרי האכילה מסייע להרזיה. הוא אף הגדיל לעשות וייעץ לרופאים ללמוד את נושא האפליקציות, כך שיוכלו להמליץ למטופלים שלהם איזו מהן תועיל לבריאותם ואיזו לא.

"המנטרים אמנם מספקים פידבק שעשוי לתפקד כחיזוק כשהם מבשרים לך, למשל, שהלכת היום 9,000 צעדים והסתפקת ב-1,200 קלוריות, אבל הטכנולוגיה הזאת היא חוליה בשרשרת. היא עצמה לא יכולה להוביל לשינוי", טוענת פרופ' שץ מירון. "זה עדיין אנחנו, האנשים, שצריכים לענוד אותה, להתייחס אל הנתונים שהיא מספקת, להבין אותם, ובסופו של דבר לשנות את הרגלינו ולאמץ התנהגויות חדשות".

כמה בעיות מעיבות על ההבטחה הבריאותית הגדולה של מכשירי הניטור. הראשונה בהן, שכבר זכתה לכינוי "הסוד המלוכלך של ה-Wearables", היא נושא ההתמדה בשימוש בהם. סקר שנערך לפני שנה על ידי Endeavour Partners, הראה שלפחות שליש מרוכשי מכשירי הניטור מפסיקים להשתמש בהם בתוך שישה חודשים, ורבים נוספים מפסיקים בשלב מאוחר יותר. הטיעונים מאחורי הפסקת השימוש מגוונים: המכשירים "לא נוחים", "לא יפים", "קשה לטעון אותם", "הם מתקלקלים". אז נכון לפי התחזיות בתוך כמה שנים הסנסורים יושתלו בגופנו ולא יהיה עוד צורך לענוד או לטעון אותם, אבל נכון להיום נושא הענידה הוא עדיין מכשול.

בעיה אחרת היא העובדה שהמנטרים מספקים לנו נתונים אך לא מידע על משמעותם. "נניח שאני מגלה שלחץ הדם שלי עולה בכל יום בשעה ארבע," מסבירה פרופ' שץ מירון, "זה עדיין לא אומר לי ממה זה נובע. האם זה מהקפה ששתיתי? מיום העבודה הלחוץ? מעייפות הצהריים? מה עלי לשנות כדי שלחץ הדם יירד? המנטרים מספקים לי נתונים פיזיולוגיים אבל לא תובנות. כדי להבין את משמעות הנתונים צריך ידע ומסגרת הקשר. בלעדיהם המכשירים האלה פשוט מטביעים אותנו בנתונים".

וגם אם הבנו את משמעות הנתונים, זה עדיין לא אומר שנחולל את השינוי הדרוש בחיינו. "המנטרים יכולים לסייע בשלב ההתנעה ולא בשלב שבו נופלים 70% מאיתנו - שלב ההתמדה", מבארת ד"ר שוש קזז, מומחית לאימון בריאות ולפיתוח אישי. "שינוי הוא תהליך פסיכולוגי שמצליח אצל אנשים שמפנימים את המטרה, שחשים שהשינוי קריטי, שמבינים את הערך שלו, ומעל לכל - שיש להם תחושת מסוגלות. לאנשים במצב הזה המנטרים יכולים לעזור, אבל הם לא יכולים לגרום למישהו להבין את חשיבות השינוי או להאמין שהוא יכול לבצע אותו".

זה פשוט לא עובד

יש מי שמרחיק לכת וטוען שהנתונים שאנו טובעים בהם לא רק שאינם גורמים לתועלת אלא אף עלולים להזיק. ניר אייל, חוקר פסיכולוגיה של טכנולוגיות משנות התנהגות, ושספרו Hooked (שמנתח מה הופך טכנולוגיה לממכרת) הוא אחד המדוברים בשנה האחרונה, פרסם בבלוג שלו מאמר פרובוקטיבי תחת הכותרת "מדוע המנטרים גורמים לכם להשמין". על פי אייל, ברגע שמישהו אומר לכם מה לעשות - יהיה זה אמא שלכם, בן הזוג שלכם או הצמיד שעל כף ידכם - אתם מונעים על ידי פסיכולוגיה של מי שאינו באמת לוקח על עצמו את האחריות לשינוי.

"רוב היישומים האלה לא עובדים", מכריז אייל במאמר, ומונה שלוש סיבות לכך. הראשונה - הנחת היסוד שהגורם היחיד להרזיה הוא מאזן קלורי. לדבריו הנחה זו פשטנית מדי ואינה מתייחסת לגורמים כמו סוג המזון והשפעתו על גופנו. "קלוריות הן לא רק קלוריות, ועל ידי הנצחת השקר הזה מסייעים מכשירי הניטור לאנשים לאגור קילוגרמים במקום להשיל אותם", הוא מסביר.

הסיבה השנייה - המנטרים מאיצים בנו לעשות פעילות גופנית בלי להתייחס להשפעה שלה על תחושת הרעב שלנו. והסיבה השלישית, ואולי המהותית ביותר - המנטרים לא כיפיים לשימוש. "היחידים שמצליחים להתמיד בשימוש במכשירים השתלטניים האלה הם כאלה שניטרו את עצמם עוד לפני כן, ועוד כמה שאיכשהו הצליחו ללמוד ליהנות מהם", חורץ אייל.

מרחיק לכת עוד יותר הואד"ר דס ספנסר, רופא מגלזגו, שגם הוא היה שותף לדיון ב-BMJ. לטענת ספנסר, הפרקטיקה של ניטור הגוף נועדה להתבצע באנשים הסובלים מבעיות בריאות על ידי אנשי מקצוע ורופאים שיודעים לנתח את הנתונים הנמדדים. "הניטור לא נועד להתבצע על ידי אנשים נוירוטיים מהמעמד הבינוני, שמתעדים את מדדי הגוף שלהם בלי הפסקה", טוען ד"ר ספנסר, וקורא לבדוק האם מכשירי הניטור עלולים לגרום נזק פסיכולוגי.

לדבריו, העובדה שהם מעודדים להתבונן שוב ושוב במתרחש בתוך גופנו, ולגלות, למשל, שינוי בקצב הדופק שאיננו יודעים לפרש - עלולה לעורר מתח מיותר. "המנטרים פותחים פתח לאי ודאות", הוא מסביר, "וכאן אין מקום לטעות: זה עלול לעורר אצל אנשים חרדה".

גם אם עד לנקודה זו עדיין לא נקטתם עמדה לגבי נחיצות המכשירים האלה לבריאותכם, אין ספק שנוכחותם בחיינו היא כבר בגדר עובדה קיימת. ייתכן גם שהם פותחים עידן חדש בהיסטוריה של המין האנושי. עידן שישים קץ למערכת היחסים הנוכחית שיש לנו עם גופנו. עידן שבו נוכל לקרוא רק בספרי ההיסטוריה על אנשים שלמדו על רעב ועייפות על סמך תחושות בלבד בלי שיהיו להם נתונים מדויקים. עידן שבו סנסורים במוחנו יאותתו לנו: ישבתם הרבה מדי או אכלתם הרבה מדי, עכשיו צאו לריצה. עידן שבו הרופאים יוותרו על בדיקה גופנית ויבקשו שישלחו להם את כל הנתונים שתועדו בחודש האחרון.

אם כן, כדאי שתקדישו כבר עכשיו זמן לתקשורת עם הגוף שלכם. שימו לב לרעב, לדופק שעולה ויורד, לערנות שאתם חשים בבוקר כשאתם קמים. ייתכן שעוד מעט התחושות האלה ילכו ויתקהו ויפנו את מקומן לפלט נתונים.

צפו בהצגה של שעון אפל המסייע לניטור מדדי הבריאות: