איך מזהים התנהגות מינית חריגה אצל ילדים?
כמעט תמיד התנהגות מינית חריגה בילדות מתחילה מהתנהגות מינית טבעית. מתי היא הופכת להיות מדאיגה ומה ניתן לעשות? "זמנים בריאים" בידיעות אחרונות מביא את הפרטים
התנהגות מינית חריגה ובעייתית בקרב ילדים היא דבר שכיח, והיא צריכה להטריד. "כולנו יצורים מיניים מרגע היוולדנו," אומרת רונית ארגמן, מנהלת מקצועית של מכון ארגמן, ,MSW מטפלת מינית מוסמכת ומדריכה לטיפול ולשיקום מיני ומומחית בהתמכרות למין. "אלא שיש התנהגויות מיניות בגילי הגן ובית הספר היסודי שחורגות מהנורמה, ובהיעדר טיפול, או אם ההתמודדות עימן אינה נכונה, יכולות להיות לזה השלכות בעייתיות מאוד גם בעתיד."
התנהגות מינית מוגדרת כפעולה המתייחסת לחלקי הגוף שקשורים למיניות, בהם חזה, ישבן, פות, פין ופי הטבעת. המערכת המינית פעילה מלידה, וההתפתחות המינית היא חלק מההתפתחות הכוללת של בני האדם. גילוי הגוף של התינוקות מוביל בין השאר לגילוי איברי מינם וההנאה שהמגע בהם מספק.
"ייתכן ריגוש בזמן ניקוי איברי המין בעת החלפת חיתול, בזמן הנקה וכו', מסבירה ארגמן. "אלא שבעוד אנחנו מסתכלים על הדברים האלה ממקום ארוטי, התינוקות והילדים עושים את זה ממקום של סקרנות והנאה. הנגיעה בפין או בפות מעוררת תחושה נעימה עוצמתית יותר מליטוף הבטן, וזה טבעי. גם היכולת לחוות אורגזמה קיימת בנו מתחת לגיל שנה, כמובן בלי שפיכה."
קראו עוד על מיניות וילדים
כך תבדילו בין התנהגות נורמלית לפגיעה מינית
האמת העירומה: איך מדברים עם ילדים על מיניות
"ילדים, היום נדבר על יחסי מין"
איך מזהים?
דווקא מפני שהמשחק המיני התמים הזה צריך להיות חלק אינטגרלי מההתפתחות, חשוב לזהות מצבים שבהם הוא בעייתי. "התנהגות מינית לא מתאימה בקרב ילדים היא כזאת שאינה תואמת את הגיל ואת השלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים," מאפיינת ארגמן.
"אם היא אינה תואמת את הכללים החברתיים, אם התדירות שלה תכופה והיא ממושכת, אם היא מעוררת תגובה רגשית קשה (התפרצויות, חרדה, רגשות אשם, אם היא מערבת את הסביבה) ילדים אחרים, מבוגרים או בעלי חיים, אם היא כרוכה בפגיעה ו/או בפציעה עצמית, אם היא אובססיבית, אם היא חוזרת למרות שהילד התכוון לנהוג אחרת (למשל אם הסברנו לו שאם הוא חש צורך לגעת באיבר המין, שיילך לחדרו ולא יעשה את זה בסלון והוא בכל זאת עושה את זה בסלון,( ואם היא פוגעת בתפקוד החברתי.
התנהגות מינית בעייתית עלולה לעורר בסביבה תגובות קשות של גועל, דחייה, בידוד חברתי, התעלמות ועונשים, וללא מתן מענה מתאים תיתכן הסלמה. כך, למשל, ילדות שמגלות התנהגות מינית חריגה עלולות להיות מתויגות כקלות לניצול."
זה קורה בכל גן ובכל מסגרת חינוכית, ואצל יותר מילד אחד, והביטויים יכולים להיות מגוונים:
ילד שמצלם את עצמו או אחרים בעירום.
אוננות בלתי-נשלטת, עד כדי גרימת כאב ופציעה.
הצצות עקיבות לאחרים בזמן שהם מתלבשים או משתינים, עם או בלי אוננות נלווית.
מגע באיברי מין של ילדים אחרים או מבוגרים.
פעילות גניטלית ואוראלית.
דיבור חוזר על פעולות מיניות.
התנהגות פרובוקטיבית, כלומר החצנה של המיניות באופן שאופייני לגיל מבוגר יותר.
יוזמה של מגע מיני עם ילדים אחרים. "כמעט תמיד התנהגות מינית חריגה בילדות מתחילה מהתנהגות מינית טבעית. היא נעשית חריגה מסיבות שונות: אפיונים אישיים של הילד, כמו קשיים רגשיים או חברתיים, הפרעות קשב, עיכוב התפתחותי ולקויות שונות.
ילדים כאלה לומדים לפתח תלות בהתנהגות המינית כשהם מבינים שהתחושה הנעימה שהמגע באיברי המין מספק היא מיידית ולכאורה מפיגה את החרדה או את הקושי. למשל, ילד שחווה התקף חרדה ומגלה שהוא מרגיש יותר טוב כשהוא מחזיק את הפין שלו, או ילדה עם הפרעות קשב שמסיחה את דעתה מהקושי בכיתה באמצעות התחככות במשהו שעושה לה נעים."
מה עוד יכול לגרום להתנהגות כזו?
"סיבה אחרת היא טראומות, לאו דווקא על רקע של פגיעה מינית. ילדים שגדלו בסביבה של מסוגלות הורית פגומה, שחוו נטישה והיעדר חום, עלולים לפתח התנהגות מינית חריגה כאמצעי להרגיש את עצמם, להרגיש חיים, וכך גם ילדים שחוו אסונות משפחתיים ואובדן. גם חשיפה לא מותאמת
וחוזרת על עצמה לתכנים מיניים בבית עלולה להוביל לזה, וכן מצבי עירום בבית, שעלולים לבלבל חלק מהילדים, אווירה מינית מאוד, אלימות והיעדר סמכות. אם ילד או ילדה עדים באופן קבוע למסרים ארוטיים בבית, הם עלולים להיות מוצפים.
לטורים וכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
לפעמים ההתנהגות המינית החריגה בילדות נעשית כדי להתנתק מהסיטואציה, כדי לא להרגיש. אלא שאם מתפתחת תלות באמצעי ההרגעה הזה, ההתנהגות בהכרח תפלוש גם למצבים אחרים. ילד שנוגע באיבר מינו בלילה במיטה כי הוא פוחד ממפלצות ומתרגל לזה, עלול להתמכר להרגעה ולהשתמש בה גם בגן או בכיתה בבית הספר, באופן לגמרי לא מתאים."
איך מטפלים?
לא פעם זה תקופתי וחולף. אם לא זה המצב - חשוב להתערב. "הורים צריכים להיות מודעים," אומרת ארגמן, "לדעת לזהות את המצב ולאפיין אותו ולא להתעלם ממנו, ולבדוק בעזרת הדמויות המקצועיות הסובבות את הילד, כמו הגננת או המורה, אם הדברים קורים גם בגן או בכיתה. חשוב כמובן לכוון את הילדים לגבי המקום המתאים להתנהגות מינית והזמן המתאים לה.
תיעוד ההתנהגות צריך להיות קונקרטי, נטול תגובות רגשיות ופרשנות, ואם לאחר שהילד קיבל הכוונה התנהגות המינית החריגה חוזרת, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי אצל גורמים שמתמחים במיניות אצל ילדים".
תוכנית הטיפול נבנית בהתאם לאבחנת המקור להתנהגות, לפי גיל הילד ואפיוניו. היא כוללת לרוב למידה חווייתית על גבולות הגוף, ויסות רגשי, מיומנויות חברתיות ואסרטיביות ונעשית מול הילד ובמקביל עם הוריו.
הטיפול המותאם והמקצועי חשוב מאוד כדי למנוע פתולוגיות עתידיות, בהן למשל פיתוח תלות בהתנהגות מינית עד כדי התמכרות למין, תקשורת עם העולם דרך הפריזמה המינית, מצבי ניצול ופגיעה, קשיים רגשיים משמעותיים, פגיעה פיזית, קושי ביצירת קשרים בין-אישיים ובלבול בשאלת הזהות המינית. "אם הטיפול בהתנהגות מינית חריגה נעשה בזמן הוא לרוב קצר ויעיל, וכדאי לקיים אותו כדי לחסוך מהילד, כשיתבגר, את הקשיים שיתלוו להרגל הבעייתי הזה.
לפנייה לכתב/ת 
