67 שנה לאחר פציעתו הוכר כנכה צה"ל
מרדכי זליקוביץ' בן ה-90 מחולון נפצע קשה במלחמת העצמאות אך העדיף לסבול במשך שנים ולא לדרוש נכות. לפני שנתיים וחצי מצבו הפך בלתי נסבל והוא ביקש פיצויים. לדברי משפחתו, העבירו אותו מסע ייסורים: "בטח חיכו שהוא ימות". משרד הביטחון: טענות תמוהות, השקענו מאמצים לסייע לו
מרדכי (מוטקה) זליקוביץ בן ה-90 מחולון לחם במלחמת השחרור ונפצע קשה מקליעים ורסיסים בבטנו בקרב מול הכוחות הירדנים באזור הר טוב והמנזר בית ג'מאל, הסמוכים לבית שמש. במשך שנים הוא סבל מכאבים במעיים ומצלקות, אך העדיף שלא לדרוש על כך פיצויים. ב-1973 הוא לא היסס כשנקרא שוב אל הדגל ולחם במלחמת יום הכיפורים בחזית סיני.
ככל שהתבגר החריף הסבל מהפציעה הישנה והוא פנה לפני כשנתיים וחצי, במאי 2013, לאגף השיקום במשרד הביטחון בבקשה שיכירו בו כנכה צה"ל. שם ביקשו ממנו "אישור עובדתי בכתב מהיחידה, שיעיד על נסיבות פציעתך ו/או עדויות לאירוע מ-1948. המצא לנו מסמכים רפואיים המעידים על הטיפול הרפואי אותו קיבלת, תיק רפואי צבאי וסיכומי מחלה".
זליקוביץ' התקשה למצוא חברים או מפקדים לקרב שנותרו בחיים. ילדיו לא ויתרו ואיתרו מסמכים ישנים המעידים כי אביהם נפצע באותם ימים בקרב, ואף פונה לבית חולים שדה באבו גוש ואף שירת בשורות ההגנה. "מאז הבקשה אנשי משרד הביטחון התמהמהו. הם משכו זמן בשלל שאלות ותהיות משונות, חלקן מוזרות בהתחשב באדם בגילו", סיפר בנו אבי. "הם ביקשו שיספר את שמות כל הלוחמים שהיו איתו בקרב או שיימצא את בני משפחותיהם כי הם אינם כבר בשירות. שלחו אותו לכתת רגליים. בידינו היו שלל ראיות ועדויות על חומרת פציעתו כמו צילומי רנטגן על רסיסים בבטנו ותפרים מהניתוחים שעבר בבית חולים שדה לאחר שנפצע באורח אנוש".
הילדים מספרים כי אביהם חיה מאז המלחמה, שבה שירת ביחידת קרייתי, בדירה קטנה בחולון, ומעולם לא ביקש משהו מהמדינה או התלונן על כאבים. "הוא סבל כל יום אבל הוא מהדור הישן, ה'הירואי'. הוא ראה בפציעה שלו שליחות של חובה למדינה. נראה שמישהו חיכה שהוא ילך לעולמו, כמו שמתנהלים מול ניצולי השואה".
לאחר המצאת המסמכים זכה זליקוביץ בנכות של 25 אחוז, אולם לא יקבל אותה רטרואקטיבית. הלוחם הוותיק, שמיוצג על ידי עו"ד אלי סבן, יהיה זכאי לגמלת נכה חודשית ולסיוע רפואי מאגף השיקום.
"הכאבים באים והולכים, אני כבר לא בנוער העובד. אחרי הפציעה ב-48 לא התייחסו אלי בעניין הנכות, אמרו שישלחו לי כמה גרושים ולא שלחו. לא היה למי לפנות", אומר זליקוביץ. "אף אחד לא בא לחפש אותי ולא לבדוק מה מצבי הנפשי והגופני. אז היה פרימיטיבי, לא היה כנראה מסודר כמו היום. לא היה פה צדק. טוב שנזכרו להכיר בי כשאני עוד חי".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "אנו מאחלים למר זליקוביץ בריאות ורפואה שלמה. הוא הגיש תביעה להכיר בו
כנכה צה"ל 65 שנה אחרי שנפצע לטענתו במלחמת העצמאות (1948). מר זליקוביץ לא צירף לתביעתו חומר רפואי כלשהו או ראיות תומכות, למעט צילום רנטגן משנת 2014, ושמות של עדים פוטנציאליים שלקח זמן רב מאוד לאתרם. על אף שככלל חובת ההוכחה היא על מגיש התביעה, אגף השיקום קיים חקירה מקיפה לאיתור ראיות ועדויות בנות עשרות שנים. ממצאי החקירה אפשרו להכיר בקשר הסיבתי לפציעה. לפיכך, זומן זליקוביץ לוועדה רפואית. לא ברור לנו על מה מתבססות טענותיהם של מר זליקוביץ ובא כוחו, לאור המשאבים והמאמצים הרבים שהשקיע אגף השיקום במטרה לסייע לו להוכיח את תביעתו".