פאניקה מהבוס / טור
מכבי ת"א כמעט איבדה את העשתונות לקראת סיום הבכורה של המאמן פיטר בוס, אבל הרבה קודם לכן מכבי חיפה היא זו שהייתה בהלם מוחלט מהלחץ והעליונות של הצהובים. בסיום זה הרגיש שהיה צמוד יותר, אבל האמת היא שהיה צמוד פחות והאחראי הראשי לכך הוא, איך לא, ערן זהבי
ב-70 הדקות הראשונות שלו כמאמן מכבי ת"א
פיטר בוס
כמעט ולא עמד. בהולנד מספרים שהוא נוהג להשתולל על הקווים, לצרוח, אבל בהופעת הבכורה בבלומפילד בוס בעיקר ישב ומדי פעם התרומם להתייעץ עם אנשי הצוות ליד הספסל, רחוק מהדשא. אולי בוס חשב שאינו יכול להשפיע, הרי רק הגיע בשבוע שעבר, ואולי הוא הבין מהר מאוד שמכבי חיפה
היא לא הקבוצה שתיתן פייט לאלופה. לא היא זו שמסכנת אותו.
הפעם האחרונה שמכבי חיפה ניצחה את מכבי ת"א, בכל המסגרות, היתה אי-שם בדצמבר 2012. שבועיים מאוחר יותר זהבי חזר לארץ ומאז, ב-13 משחקים, חיפה לא ניצחה אפילו פעם אחת. למה חשוב לציין את זהבי? פשוט מאוד. השער שלו היה אולי פחות וירטואוזי מאלה של בניון וטב"ח, אבל הוא היה המרשים ביותר. גול של חלוץ ברמות הכי גבוהות, לא של ישראל. בעיטה חדה, מזווית לא מושלמת, בנגיעה, ישר לפינה. גם המסירה הנפלאה לבן-חיים בשער השני הייתה של זהבי.
מיטרוביץ' וראדוניץ' יעזבו את מכבי ת"א
בעשרים הדקות האחרונות אחרי השער של יוסי בניון בוס כבר הבין שיש לו עבודה. הקבוצה שלו שיחקה מצוין במחצית הראשונה, ותחרות לא הייתה, אבל הוא יהיה חייב לתת את הדעת על הירידה המשמעותית בהמשך. זה היה נראה קצת כמו פאניקה מהבוס ומכבי ת"א כמעט שילמה על זה בנקודות. ועדיין, סיפור המשחק הוא מה שהתרחש בשעה הראשונה פלוס ובעיקר בבוס האמיתי של הצהובים, ערן זהבי.
הדקות האחרונות נתנו הרגשה שהמשחק היה צמוד יותר, אבל האמת שהוא היה צמוד פחות. בנוסף לזהבי, גל אלברמן היה פשוט מצוין ובן-חיים התעלל בחבשי מספר לא קטן של פעמים. לבוס לא הייתה עדיין השפעה, הוא רק הגיע, אבל אם מנסים ללמוד משהו לגבי המאמן נראה שהוא יקפיד לשחק עם שחקן שיודע למסור מאחור. לא נוסא איגיבור ודור פרץ יחד. עכשיו, כשניקולה מיטרוביץ' עוזב, נדמה שמחליף במקומו הוא הדבר הכי חשוב למכבי. לבוס.
הוא הבוס. בינתיים. ערן זהבי(צילום: ראובן שוורץ)
כמה שמכבי ת"א הייתה בפאניקה מהבוס בסיום, ככה הייתה מכבי חיפה בהתחלה – פאניקה גדולה מהלחץ הצהוב. פאניקה שהייתה יכולה לגרום לתבוסה. המסירה הראשונה של חיפה במחצית המגרש של ראיקוביץ' הייתה רק בדקה ה-13. נטע לביא (שני איבודים קריטיים, כולל בשער הראשון) וג'אבר עטאא, שהיו מצוינים במשחק הקודם, נתקלו הפעם באלברמן. איתי שכטר ליווה את הצל של עצמו באיטיות אופינית ואלירן עטר החמיץ פעמיים מהנקודה בה הבקיע כל כך הרבה כשהיה בצד השני.
מי שהיה טוב בחיפה הוא בניון, אפילו בלי קשר לגול. זה משחק שני ברציפות, ומול שתי הקבוצות הכי חזקות במדינה, שבניון משחק לעניין, מחלק מסירות ברמה גבוהה, ואלה בשורות מצוינות לרוני לוי. אבל המשחק הראה היטב כמה חיפה עוד רחוקה מקבוצות הצמרת האמיתיות. היא בליגה אחרת, מאלה שעדיין נכנסות לפאניקה כשהן פוגשות את מכבי ת"א.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
