האיש שהראה לעולם שזה בסדר להיות גם וגם

ככה הייתי מתבדחת באופן די קבוע ודי מביך בתחילת גיל ההתבגרות שלי עם חברה, בעודנו מוקפות בדיסקים וקלטות של בואי. לא ידעתי כלום על מגדר בזמנו, בקושי הבנתי מה זה אומר להיות הומוסקסואל או לסבית, וביסקסואליות הייתה מבלבלת לחלוטין בתוך העולם הדיכוטומי בו גדלתי. המסגרות הנוקשות רק התחילו אז להיסדק, ולבואי היה חלק מהותי בכך. כי בואי היה שם עוד הרבה קודם, עוד לפני שידעתי לקרוא לדברים בשמות ולנסות להגדיר אותם. הוא היה שם כאייקון תרבותי מוצדק, כליצן מפחיד בקליפ שבו הים עשוי מסדינים ענקיים, ועוד קודם לכן בהופעה שלו כזיגי סטארדסט ב-Top Of The Pops, שהרבה מכנים אותה מהפכנית עד היום.

דילן ג'ונס ממגזין GQ אמר בראיון לביביסי ב-2013 שארבע הדקות הללו שינו את הכול. הן היו עד כדי כך משמעותיות עבורו עד שהחליט לכתוב ספר שלם בהשראתן. מה הסיפור הגדול? ובכן, הרוב ראו אותו בטלוויזיה בשחור-לבן, כך שאולי לא חזו בהופעה במלוא הצבעוניות שלה, אבל החזות שלו כולה הייתה מבלבלת ומאתגרת, בייחוד ברגעים בהם נגע בחיבה בגיטריסט שלו - חוצפה די גדולה עבור בריטניה השמרנית של אותם הימים.

עשורים אחר כך, ולהקות כמו סווייד ופלסיבו שרות בכיף על "גבר שהוא אישה שהוא גבר שהוא אישה", וגם להקות יותר "גבריות" כמו בלר מספרות על "בנות שאוהבות בנים שאוהבים שבנות יהיו בנים" וחוזר חלילה. ואנחנו רגילים לזה כי זה כבר במיינסטרים, כי כששומעים ורואים משהו מספיק, כשגם הזמרים האהובים עליך אומרים שזה בסדר, זה כבר באמת מתחיל להרגיש בסדר. ובואי היה מהראשונים שנתנו נראות לכך - לייצוג גברי שהוא גם נשי, אנדרוגיני וג'נדרקווירי.

צרות של מגדר

מה שהיה פורץ דרך אז הוא שבואי לא מתיישב בדיוק עם הגדרות. הפרסונה שבחר לעצמו היא פרפורמנס שנמצא על התפר. הוא יכול להיראות כמו אישה, לדבר על התנסויות מיניות עם גברים, וגם להיות נשוי לאישה ולהיות הורה. לא משהו שאנשים תופסים בקלות, גם היום. בקטע קצר מראיון ב-1973 הוא עם עגיל ענק, בגדים מנצנצים וסנדלי פלטפורמה, מאופר ומדבר בחן - גם על מכתבי מעריצים שמפנטזים עליו ועל כמה הם סקסיים, וגם על איך האחרים שואלים מה שלום אשתו והילדה.

המראיין אולי מתבלבל מהנינוחות של בואי לגבי כל זה, אבל לא בואי. הוא נשאר רגוע, כי מבחינתו, או לפחות מבחינת האופן שבו הוא בחר להציג את עצמו לעולם, אין כאן שום דבר לא הגיוני. הוא יכול להיראות איך שהוא בוחר על הסקאלה המגדרית, ולהימשך למי שהוא רוצה על סקאלת הנטייה המינית, והמשיכה לא חייבת להתיישב עם הנראות ולהפך.

למעשה, כבר בתחילת דרכו דיבר בואי באופן פתוח על היותו ביסקסואל, גם כשהיה נשוי לאישה - אנג'י, המוכרת מהשיר של הרולינג סטונס. המיתוס היה שהם הכירו כששכבו עם אותו בחור, ושלבואי היו יחסים עם מיק ג'אגר. אז בסדר, בעולם של סקס סמים ורוקנ'רול יש כל מיני התנסויות מיניות, אבל בואי היה ברור ובחוץ לגבי זה, כשבמקביל הוא זכה להצלחה מטאורית.

שנים אחר כך, הוא דיבר מעט יותר בהסתייגות על המיניות שלו, קצת התחמק וקצת התנער מהסמל שהפך להיות. אפשר לראות בקטע הקצרצר הזה טונים שהם אולי מצחיקים באמת, אבל גם ממשיכים להראות איך נעשה ניסיון להגדיר אותו, לעיתים קצת בכוח, מן צורך מערבי בכל זאת לנסות ולהסביר למי הוא נמשך ומה הוא עושה, וכמה ולמה ואיך.

בואי היה פרפורמר של אמנות ושל זהויות, והוא המציא את עצמו מחדש כל הזמן, גם בנראות שלו וגם במוזיקה שלו. הוא גם היה שחקן מחונן, ואפשר לטעון שהפרסונה הביסקסואלית והמגדר המטושטש שלו היו חלק בלתי נפרד ממשחק שיווקי מוצלח במיוחד - דרך מעולה לעשות רעש ולגרום לאנשים להמשיך לדבר עליו וכמובן שגם לשמוע אותו. אבל גם אם נניח שהוא היה ציני מאוד ברגעים מסוימים, אי אפשר למחוק את השינוי שהוא עשה ואת הנראות שהוא נתן.

גם היום זה לא מובן מאליו שישנם אנשים שנמשכים לאותו המין או ליותר ממין אחד. גם לא כשהם סלבריטאים בקנה מידה עולמי. במידה מסוימת, בואי ייצג משהו גדול וקשה לקבלה עוד יותר: מיניות ונראות מגדרית משוחררות, משתנות וחופשיות למדי. וזה מאתגר. קשה לנו עד היום להכיל אנשים שלא מתיישבים בדיוק, שהם לא לגמרי סטרייטים או לגמרי הומואים או לסביות. וקשה לנו עוד יותר להבין גברים ביסקסואליים שחיים במונוגמיות עם אישה, או נשים גבריות במראה שלהן שנמשכות לגברים, או גברים נשיים שנמשכים לנשים, או טרנסים וטרנסיות שלא רוצים לעבור ניתוח, אלא מרגישים שלמים בדיוק כמו שהם.

אלו האנשים שמקבלים הערות ברחוב מאנשים זרים, האנשים שצריכים לענות שוב ושוב על השאלה "אז אתה לא בוגד בה עם גברים?!" כי יותר מדי אנשים חושבים שזה הגיוני לתהות על קנקנם האינטימי בקול, גם כשהם לא מכירים. הם צריכים להתמודד יום-יום עם העובדה שהזהות שלהם לא מוצאת חן בעיני כולם, שהפרפורמנס שלהם מבלבל, כי הוא אחר.

מיניות מאתגרת ופורצת דרך. בואי(צילום: Gettyimages)

איזה מזל שהיה לנו את דיוויד בואי בשבילם ובשביל כולנו. שגם בגיל מבוגר, כשהסקס, הסמים והרוק'נרול כבר לא היו לב העניין, הוא עדיין צילם את הקליפ הזה עם טילדה סווינטון והראה לכולם שנזילות מגדרית זה לא רק בסדר גמור, זה אפילו לוהט, יפה ומהמם - גם כשאתם כבר לא בני 20 וצעירים, ושזה בסדר גמור לחגוג את זה שהחברה תופסת אתכם כחייזרים. שזה יכול להיות נהדר להיות אחר וקצת מוזר.

כמו במוזיקה שלו, גם בפרפורמנס, בואי הקדים את זמנו. עם סטייל משתנה ומדהים הוא העביר לנו מסר, משהו שלקח לרובנו זמן להגיע אליו, ויכול להיות שיעברו עוד הרבה שנים עד שהמיינסטרים יפנים אותו באמת.