רבים על עבודות הבית? שניכם אשמים
נמאס לך שהיא מפעילה אותך בבית? אז די. צא מהשאנטי וקח יוזמה! רוצה שהוא יגדיל ראש? אז תפסיקי להתלונן ולפקד עליו. הראלה ישי עושה סדר במלחמה הכי מפורסמת בין המינים
לאחרונה הגיעה אליי למשרד גרושה בשנות ה-30 המוקדמות לחייה. כהרגלי בכל פגישת היכרות, שאלתי אותה מה היא מחפשת בגבר, והיא חזרה שוב ושוב על כך שהיא רוצה גבר שיהיה "פרטנר אמיתי". השבתי לה שמבחינתי זאת בקשה ברורה, כי לעניות דעתי, כל זוגיות צריכה להיות מבוססת על פרטנריות.
עוד בנושא:
מוזר איך ריב הופך זוגות לזרים גמורים
אל תדליקו סתם: 10 דרכים לריב נכון
בשלב הזה היה לה חשוב להדגיש בפני שהיא לא מתכוונת לפרטנר במובן של גבר שיתמוך בה, שיהיה לה חבר ואוזן קשבת, אלא פרטנר גם ברמה הטכנית של מטלות הבית וגידול הילדים. מסתבר שזוהי נקודה רגישה אצלה. בנישואיה הקודמים, בעלה לשעבר היה "ראש קטן". הוא תמיד חיכה לקבל ממנה "הוראות הפעלה", ואם היא לא היתה נותנת אותן - הואפשוט לא היה עושה כלום. מצד שני, כשהיא כן היתה נותנת לו משימות שונות כמו לפנות את המדיח או לקלח את הילדים, הוא היה מתעצבן ומכנה אותה "רס"רית".
מיותר לציין שזוהי זוגיות בעייתית, לפחות עבור האישה. למה? מהסיבה הפשוטה שכל האחריות מוטלת עליה והיא מרגישה שהיא צריכה להיות בתפקיד 24/7. אין לה מנוחה, וגם כשהיא רוצה קצת מנוחה, בעלה נותן לה תחושה שהיא סוג של "מנהלת עבודה". איזו מין זוגיות זאת?
הבעיה היא שהמון זוגות מתנהלים בדיוק כך. זה אירוני, כי רוב הנשים מתלוננות על כך שהבעלים שלהן הם כמו ילד נוסף בבית, ומאידך, גברים מתלוננים על כך שהנשים שלהם לא יכולות לראות אותם נחים לרגע אחד - הן תמיד חייבות "להפעיל" אותם בצורה כלשהי. אז מי צודק? ובכן, תלוי בעיני המתבונן.
מבחינתי שניהם צודקים, וגם... שניהם טועים. מנקודת המבט של הגבר, יתכן מאוד שבדומה לגברים רבים (לא כולם), יוזמה היא לא החלק החזק אצלו. הוא מחכה שיתנו לו הוראות הפעלה ולא מבין מה הבעיה בכך. וכאן ברצוני לומר לכם, גברים יקרים, אנא מכם - התעוררו! אינכם יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מצד אחד אתם יושבים בחיבוק ידיים, מחכים שהאישה תגיד לכם מה לעשות ומשחקים אותה "ראש קטן", ומצד שני אתם כועסים כשהיא מפעילה אתכם כמו רובוט או כמו עוזר אישי.
אז אם נמאס לכם שהיא מפעילה אתכם, צאו מהשאנטי-באנטי וקחו יוזמה. אתם הרי יודעים שסביב השעה שש וחצי יש ארוחת ערב ואחר כך מקלחות. אין כאן הפתעות, ולכן לא צריך להמתין להוראות הפעלה מהאישה. אתם גם יכולים לראות בבירור מתי הפח עולה על גדותיו ושצריך לרוקן אותו. כנ"ל לגבי כלים וכל מטלה אחרת. זה הזמן להגדיל ראש!
הבעיה היא שפעמים רבות הגבר כן מנסה ליזום ולהגדיל ראש, אך האשה פשוט מורידה לו את כל החשק. וכאן ברצוני לפנות אליכן, נשים יקרות, ולהמליץ גם לכן להתעורר! יש לנו הנשים נטייה להקפיד על כך שהדברים יעשו בדיוק בדרך שלנו. אין ימינה ואין שמאלה. הכל שחור או לבן. לדוגמה, אם הבעל מקלח את הילדים, האשה יורה קשת של תלונות ופקודות, כגון: "למה חפפת לילד? קר היום", "תלביש אותו מיד לפני שיתקרר", "השתמשת בשמפו הלא נכון" וכדומה. האשה בסך הכל רוצה שהדברים יעשו כמו שצריך, אבל פעמים רבות, באופן לא מודע ומבלי להתכוון, היא מטיחה ביקורת לא נעימה שפשוט גורמת לצד השני לומר לעצמו: "עדיף פשוט לא לעשות כלום, וככה לא אסתבך". הוא מרגיש שאינו זוכה להערכה, ושאשתו בוחרת להסתכל רק על חצי הכוס הריקה.
דבר נוסף שחשוב לקחת בחשבון, הוא שסדר העדיפויות של בני הזוג לא תמיד זהה. נתקלתי לא מעט בנשים שמתלוננות על הבעלים שלהן ואומרות "איך הוא לא רואה שהרצפה מלוכלכת? למה אני צריכה לבקש ממנו לשטוף את הרצפה? הוא רואה אותי מתרוצצת עכשיו בין הילדים, והוא פשוט שוכב על הספה וצופה בטלוויזיה. חוצפה!".
נשים יקרות, לא בטוח שהבעל שלכן "משחק אותה" טיפש ומתעלם מהרצפה המלוכלכת ומחכה שאתן תעשו את העבודה השחורה. יתכן מאוד שהוא פשוט לא שם לב כי ניקיון פחות חשוב לו. חשוב לי לציין שזה יכול להיות גם הפוך - שהגבר הוא טיפוס ששם יותר דגש על ניקיון, והאישה פחות. זה לא משנה, מה שכן משנה הוא להבין שלכל אחד מבני הזוג יש סדר עדיפויות שונה. יש אחד שמעדיף "לתקתק" את כל המשימות ואז לשבת רגל על רגל, ויש אחר שיעדיף לעשות משימה מסוימת, לנוח קצת ואז להמשיך למשימה הבאה. כל אחד והאופי שלו.
החכמה היא, כמו תמיד, להציף את הבעיה ולדבר עליה. לא ממקום של ביקורת או הטחת האשמות, אלא ממקום של חתירה לפתרון מעשי. כמו שאמרתי בתחילת הכתבה, מדובר במצבים בהם שני הצדדים צודקים וגם טועים. לכל אחד יש את החלק שלו באשמה, אבל מה שיותר חשוב הוא שלכל אחד יש את החלק בפתרון אם רק תדעו לתקשר ביניכם בצורה יעילה ומכבדת.
טיפ אישי ממני
כמי שנשואה כבר 26 שנה, למדתי להסתכל על הדברים אחרת. היו ימים שהייתי משתגעת מדברים שבעלי היה עושה. רציתי שהוא יעשה אותם בדיוק לפי הדרך שלי, אבל עם הזמן למדתי לשחרר קצת, וזה עשה לנו רק טוב. במקרה של המקלחת לדוגמה, במקום להעיר את כל ההערות הנ"ל, הייתי אומרת לו "איזה יופי שקילחת את הילד, בינתיים הספקתי לקפל מכונת כביסה" או משהו בסגנון הזה, כשהמטרה היא להביע הערכה ולתת לו חשק להמשיך לעשות דברים בבית.
אני בכוונה לא משתמשת במילה "לעזור" כי אז נקודת ההנחה היא שכל תפקידי הבית הם נחלתם של האשה בלבד, והגבר הוא רק על תקן עוזר. אני לא מסכימה עם ההנחה הזאת כי הבית הוא של שנינו, והילדים הם של שנינו ולכן לשני הצדדים יש אחריות מלאה.
לסיכום, כל הנושא של חלוקת נטל בבית מהווה מקור גדול מאוד לוויכוחים בין בני זוג, ולכן אני ממליצה לכל אחד ואחת מכם, לשבת עם בן/בת הזוג עוד היום, להכין טבלה עם כל התפקידים, להחליט מי עושה מה, לתלות על המקרר, ויאללה, לעבודה. אצלי זה מוכיח את עצמו כבר שנים.
ולסיום, זכרו: מי שעסוק תמיד בחצי הכוס הריקה, לעולם לא יוכל למלא אותה. לכן עדיף להתרכז בחצי המלא, למלא את הכוס יחד, ולשתות ממנה באהבה.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות". לאתר במחשב נייח; לאתר בסמארטפון.
לפנייה לכתב/ת 
