התפוח נרקב: הנטס במסלול התרסקות
ברוקלין אולי ניצחה את הניקס בדרבי, אבל העונה היא מוכיחה בעקביות שהיא הקבוצה הפחות טובה של ניו יורק - ואחת החלשות במזרח. עשרות המיליונים של המיליארדר מיכאיל פרוחורוב בוזבזו במקצועיות ע"י הג'נרל מנג'ר, ואחרי שהוא והמאמן שילמו את מחיר פתיחת העונה המחרידה של הקבוצה, מישהו יצטרך לוודא שהכסף הגדול של בעל הבית לא ימשיך לרדת לטמיון
השבוע, פחות מחודש לאחר שהפך לבעל הדעה היחידי בניו יורק ובזמן שברוקלין סובלת מפתיחת עונה מחרידה, הוא החליט לפטר את המאמן ליונל הולינס ואת הג'נרל מנג'ר בילי קינג. בהמשך שלח הביתה גם את עוזר המאמן, פול ווסטפול. את המושכות הוא שם בידיו של עוזר המאמן השני, טוני בראון, שאמור להחזיק בהן עד מינוי מאמן קבוע.
"אחרי שבחנתי את הנושא החלטתי שהגיע הזמן לצאת להתחלה חדשה", מסר פרוחורוב בהודעה לקונית למדי שהוציא בסוגיה הדרמטית. "הגיע הזמן לכיוון חדש וחזון משודרג. ברור מהמצב שלנו שאנחנו זקוקים למנהיגות. עם ההנהלה והמאמן הנכונים אפשר ליצור תרבות מנצחת, ולתת לברוקלין קבוצה שהיא תהיה גאה בה ותיהנה לצפות בה. אני נחוש מאי פעם לבנות קבוצה מנצחת".
אלא שבשנים האחרונות הרצון והנחישות העזה של פרוחורוב לבנות קבוצה מנצחת לא ממש תואמים את המציאות, שבה ברוקלין, איך נגיד את זה בעדינות, היא לא משהו לקחת ממנו דוגמה. בשנה שעברה היא אמנם תפסה ברגע האחרון את הרכבת לפלייאוף עם ריצה של 10 ניצחונות ב-12 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה, אבל הודחה כבר בסיבוב הראשון על-ידי אטלנטה. הכסף הרב שמשקיע בה המיליארדר הרוסי, כמעט ללא הבחנה, לא מייצר תוצאות כאן ועכשיו כפי שפרוחורוב קיווה ומקווה. אם כבר, ההפך הוא הנכון.
הרבה כסף, מעט נשמה
קינג, ששימש כ-GM של הנטס בשש השנים האחרונות, הפך להיות הזרוע הביצועית של פרוחורוב ובצורה שיטתית ואיטית החריב את המועדון. כן באשמתו או לא באשמתו, הוא נסחף ברצון הבלתי
מתפשר של הבעלים להביא את ברוקלין לגבהים חדשים והסתבך במהלכים נועזים, על סף המופרכים, שמוטטו כל סיכוי להוציא אותה לדרך חדשה. את ההווה הוא הקריב למען העתיד; דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, קווין גארנט ופול פירס הובאו בעסקאות חבילה מפוצצות ותלושות תמורת שחקנים צעירים ובחירות דראפט.
במבחן התוצאה הרבה דברים לא נדבקו, ומה שכן התחבר יצר סתם קבוצה: ממוצעת, אפורה, משעממת וחסרת מעוף. לא סתם וויליאמס, שמציג יכולת משודרגת העונה בדאלאס, סיפר לאחרונה כי שקל ברצינות לפרוש מכדורסל במהלך הקדנציה שלו בתפוח הגדול: "אלה היו שלוש שנים מהקשות בחיי". לא בכדי ג'ו ג'ונסון, שחקן במגמת נסיגה ברורה שמעמיד ממוצעים פושרים של 11.1 נקודות ו-4.4 ריבאונדים למשחק, משתכר סכום עצום של 24,894,863 מיליון דולר לעונה - הכי הרבה בליגה אחרי קובי בראיינט (!). ובמציאות שבה שחקן כמוהו מרוויח יותר מסטף קרי, לברון ג'יימס וקווין דוראנט, ברור שמי שגרם לזה לקרות עשה משהו לא תקין וצריך לשלם על השגיאה וההתנהלות החפוזה את המחיר.
בקיץ ברוקלין נעתרה לתחינות של וויליאמס הסובל לעזוב, וראתה איך יחד איתו הולכים גם מייסון פלאמלי, מירזה טלטוביץ', אלן אנדרסון ואחרים. היא צירפה במקומם רוקיז כמו הוליס ג'פרסון (שסובל משבר, אמור לעבור ניתוח ובזמן ששיחק לא סיפק את הסחורה), קלטה לידיה את אנדראה ברניאני כדי שיביא איתו יכולת קליעה, ריפדה את ברוק לופז ותד יאנג בחוזים משומנים כדי לכסות את עצמה בקו הקדמי ועדיין נוכחה לדעת שתמיד יכול להיות יותר גרוע - גם אחרי שעשית מיני-מהפכה בסגל.
אומרים שהמזל הולך עם הטובים, לכן לא באמת צריך להיות מופתעים מכך ששום דבר לא הולך לברוקלין עד עכשיו. את המשרה שלו הולינס, שבנה את ההגנה של ממפיס של השנים האחרונות והועזב בשל סכסוך עם ההנהלה, עזב עם מאזן שלילי של 71:48 בתפקיד ו-27:10 עלוב העונה - ששם את ברוקלין במקום הלפני אחרון במזרח.
הקש ששבר את גב הגמל והביא לסילוקו מהעיר היה הלופ הרע האחרון שתקף את הקבוצה; בששת המשחקים האחרונים שלו היא הפסידה חמש פעמים, כשה-103:89 לדטרויט חורץ סופית את גורל הצוות המקצועי ומדליק לפראייר על ברז המזומנים את הפיוז. ברוק לופז, אחת מנקודות האור הבודדות בעונה החשוכה של הנטס, הסביר בסיום המשחק ההוא בצורה הכי טובה ממה בדיוק ברוקלין כל-כך סובלת העונה: "הקבוצה היריבה יוצאת לריצה מוקדמת, אנחנו לא יכולים להגיב ואז מבלים את שארית המשחק בניסיון לצאת מהבור שחפרנו לעצמנו".
מה עכשיו?
הבעיה היא שהבור שברוקלין הנוכחית חפרה לעצמה כל-כך גדול, שגם מאמן חדש, לכשיגיע, עלול לגלות שהעונה כבר מאוחר מדי לנסות להיחלץ ממנו (למרות הניצחון המפתיע האחרון על הניקס בדרבי). ג'ארט ג'ק, כוח האש העיקרי שלה מהספסל אשתקד, גמר את העונה בניצחון על בוסטון כשהוא נוטש את הפרקט על כיסא גלגלים אחרי שקרע את הרצועות בברך. לצערם הגדול של כל הנוגעים בדבר, זה קרה לברוקלין דווקא בעונה שבו הוא מוסר 35.3 אחוזים מסך האסיסטים של הקבוצה ו-7.4 כאלה בממוצע למשחק - נתוני שיא עבורו בקריירה.
מי שנכנס לנעליו היה שיין לארקין הצעיר, שחקן דומה לג'ק מבחינת תכונות המשחק שלו. הוא אמנם נכנס לעניינים, משותף ליותר דקות ולוקח על עצמו יותר, אבל הוא, כמו גם דונלד סלואן האפרורי, לא יהיה הפתרון למצוקות האמיתיות והאקוטיות שברוקלין סובלת מהן העונה. מה גם שג'ונסון עדיין רחוק מלהצדיק את משכורת העתק שהוא מקבל, בויאן בוגדנוביץ' לא נותן את הערך המוסף וג'פרסון וכריס מקאלו (פצוע בברך ימין) לא נמצאים בקו הבריאות.
כדי להבין עוד קצת כמה העונה האחרונה של הנטס הדועכים מידרדרת מדחי אל דחי, צריך לצלול קצת אל הנתונים. הם מדורגים לפני אחרונים בליגה (!) בנקודות למשחק עם 95.6 בממוצע ובאחוזים משלוש (31.2) ובמקום ה-23 בלבד באיבודים, מה ששם אותם רק במקום ה-28 במדד היעילות ההתקפית. גם בצד השני של המגרש הם רחוקים מלהרשים ומציגים הגנה מבולבלת שמאפשרת ליריבות לחלק מספר גבוה של 23.6 אסיסטים בממוצע ללילה (מקום 26).
ברוקלין אולי סימנה "וי" לא צפוי על ניו יורק וקטעה לעצמה רצף של עשרה הפסדי בית (כרמלו אנתוני לא שיחק), אבל מבחינת יאנג, שכיכב עם דאבל-דאבל של 19 נקודות ו-11 ריבאונדים, החידוש לא היה רק הניצחון. וגם לא זה שבפעם הראשונה העונה, האולם היה כמעט מלא. "כשהמאמן שלך לא נכנס לפאניקה וממשיך לעודד אותך - זה דבר גדול", עקץ בסיום את הולינס.
אז מה הלאה? בתור התחלה ובאופן מיידי היא צריכה מישהו שיסתום את החור שנוצר על הקווים ויעצור את הדימום. על פי כל הדיווחים בארה"ב היא לטשה עיניים לעבר ג'ון קליפארי בכוונה שיעשה את זה, אלא שהוא לא מעוניין כרגע לעזוב את קנטאקי וגם אמר "לא" לכל החיזורים שקיבל מקבוצות NBA בשנים האחרונות. מועמדים נוספים שהוזכרו לתפקיד המאמן הם מארק ג'קסון וטום ת'יבודו, כשהראשון, שפוטר מגולדן סטייט ב-2014 ומשמש היום כפרשן ב-ESPN, מעוניין בג'וב ומנסה לקבל אותו והשני כנראה כבר קיבל פנייה בנושא. בראיין קולאנג'לו עשוי להתמנות לתפקיד המנג'ר במקומו של קינג.
מי שיבחר בסופו של דבר להכניס את ראשו הבריא אל המיטה חולה יהיה צריך לבנות משהו חדש לחלוטין ב- Barclays Center, ועם תכנית הבראה אמיתית לנסות להסתכל לטווח הארוך כדי להשקיע את המיליונים של הבוס במקומות הנכונים – ובעיקר בזהירות. על אף המצב הקשה פרוחורוב, בינתיים, לא מתבייש להמשיך לסמן מטרות שאפתניות מאוד (כמו, שומו שמיים, להפוך את ברוקלין למועמדת לאליפות), אחרי שפעם לא היסס להצהיר ש"עבורי יש רק מקום ראשון".
באותה מידה הוא עשוי שלא להתבייש להתחיל להיכנס יותר לעובי הקורה בנעשה בקבוצה שמתהדרת באולם חדש ונוצץ (שנחנך ב-2012) ונשענת על בעלים יציב עם גב כלכלי, אבל לא מצליחה לתרגם את כל זה לתוצאות שיתנו למישהו מאוהביה תקווה להמשך. את קינג המושמץ הוא הספיק להסיט לתפקיד "היועץ האחראי למציאת מנג'ר". ואם עד עכשיו הוא לא הצליח להבין שהעצות שהוא נתן לו לא היו מוצלחות מדי, הרשו לנו לנחש שלברוקלין ייקח זמן עד שהיא תעלה שוב על דרך המלך. גם כשהיא נמצאת בידיים של אחד מחמשת הבעלים העשירים ב-NBA.
לפנייה לכתב/ת 
