"העיניים של דיקפריו פשוט סוחפות אותך"
בגיל 22 השחקן וויל פולטר יכול להתגאות בחוויה גדולה מהחיים: צילומי "האיש שנולד מחדש" של הבמאי אלחנדרו גונסאלס אינייריטו והשחקנים ליאונרדו דיקפריו וטום הארדי. בראיון הוא מספר על החותם שהותיר בו הסרט שמועמד ל-12 פרסי אוסקר: "זה כמו טרמפולינה בשלבי ההתפתחות שלי"
אלחנדרו גונסאלס אינאריטו - הבמאי שהביא לנו את "בבל", "21 גרם" ואת הסרט זוכה האוסקר של שנה שעברה "בירדמן" - עשה זאת שוב השנה עם "האיש שנולד חדש" שגרף את פרס גלובוס הזהב היוקרתי ביותר לסרט הדרמה הטוב ביותר, אליו הצטרפו בשבוע שעבר 12 מועמדויות לאוסקר - המספר הרב ביותר של מועמדויות בטקס השנה.
אינייריטו וכוכבו ליאונרדו דיקפריו מושכים את מירב תשומת הלב באופן טבעי, אבל סביבם התגבש צוות שאיפשר לפרויקט הזה להתקיים באתרי הצילומים הקפואים של קנדה - מהצלם עמנואל לובצקי ועד לשחקנים טום הארדי, דואנל גליסון, לוקאס האס וגם וויל פולטר בן ה-22, שקפא שם ביערות המושלגים של קולומביה הבריטית.
"הצילומים לסרט הזה היו הדבר הכי קשה והכי מלחיץ שעשיתי בחיים", מספר פולטר בראיון ל-ynet לקראת עליית "האיש שנולד מחדש" לאקרנים בישראל ביום ה', "כולנו חווינו חוסר נוחות גדולה. היינו עייפים, היה לנו קר. מבחינה פיזית היינו ממש בקצה היכולת שלנו. אבל זה היה דבר מכוון. כדי שהצילומים יראו כל כך אותנטיים, לא היתה שום דרך מסביב לזה. הכוונה של אינאריטו היתה שנרגיש את הקושי. אי אפשר היה אחרת".
פולטר מגלה שאינייריטו המכסיקני יחד עם הצלם בן ארצו לובצקי (שזכה פעמיים ברציפות באוסקר על "כוח משיכה", ו"בירדמן"), לא פחדו לאתגר ולמתוח את היכולות שלהם ושל אנשי צוותם, יצאו לטרקים שלמים בהרים המושלגים, הגיעו למקומות לא מיושבים, והמשיכו ברגל כשהם נושאים ציוד על גבם לאזורים אליהם היה בלתי אפשרי להגיע בדרך אחרת (אל המשלחת אגב הצטרף הבמאי הישראלי תום שובל, שנבחר על ידי אינייריטו להתלוות אליו על הסט במסגרת תוכנית המנטורים של חברת רולקס השוויצרית).
כשרואים את הסרט ניתן להבין את האופן בו הוא צולם. לא מצלמים סרטים בצורה כזאת היום. הם לא חיפשו את הדרך הקלה. הם רצו את הדרך האמיצה והאותנטית. אז היו קטעים מלחיצים. הרגשנו את הלחץ שבצילומים, אבל גם הרגשנו שהלחץ מתדלק אותנו לעשות את זה כמו שצריך. חלון ההזדמנויות היה מאוד מוגבל וידענו שאנחנו חייבים להצליח ולצלם כמה שיותר מהר. שאם זה לא יעבוד הפעם, אז יכול להיות שבפעם הבאה התנאים לא יאפשרו זאת, והידע הזה נתן לנו את הבעיטה בתחת שהיינו צריכים. לא היתה את אופציה לא לעשות את זה כמו שצריך".
אתה מתאר משהו שנשמע ממש כמו פעולה צבאית?
"ממש ככה. היתה את ההרגשה של אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. מן סינק ותאום מושלם בגלל הדרך בה הסרט צולם ובגלל שהצילום דורש שיתוף פעולה בצורה יותר יחודית וחזקה מאשר בדרך כלל. אם אחד מאיתנו היה שלא בסינק זה היה יוצר מן אפקט דומינו שהיה מפיל את כולם".
"האיש שנולד מחדש" משחזר באופן חופשי מקרה שהיה באמת ובמרכזה יו גלאס (דיקפריו), שמלווה משלחת אל תוך השיממון הקפוא בצפון אמריקה. שעה שהמשלחת נמלטת מחמת אפם של אינדיאנים, גלאס מוצא את עצמו מותקף על ידי דב, פצוע אנושות וננטש על ידי חבריו. כשהוא לבדו וקרוב למוות, גלאס מסרב להכנע. הוא מונע על ידי אהבתו הגדולה לאשתו האנדיאנית ולבנו ויוצא למסע של מעל מאתיים קילומטר, דרך המערב הפראי, המושלג והאין סופי, בעקבות ג'ון פיצג'ראלד שבגד בו (הארדי). מה שמתחיל כמסע נקמה הופך לדרמה הירואית של גאולה כנגד כל הסיכויים.
פולטר הצעיר ("הרץ במבוך", "אנחנו המילרים") מגלם את דמותו של ג'ים ברידג'ר, שהפך לאחד ממדריכי הדרכים הכי ידועים במערב. בסרט, הוא בתחילת דרכו, ממש נער, אבל אחד שצריך להתמודד עם ההחלטה הקשה שהוא לוקח, כשיחד עם פיצג'רלד הם מחליטים להשאיר את גלאס הפצוע מאחור.
"זה היה אתגר מאוד רציני עבורי. אני מרגיש שלי, כמו לדמות של ג'ים, זו היתה חוויה משנת חיים", הוא מספר, "אם אני מסתכל על ג'ים, אז אני חושב שאלחנדרו רצה להעביר דרך הדמות שלו את הקונפליקט הגדול בין הנער לגבר שהוא הופך להיות - את ההחלטה הענקית שהוא צריך לקחת על עצמו. ג'ים צריך לעשות את הדבר הנכון, להתגבר על הפחדים שלו ולעשות הכל על מנת לשרוד".
לדמות של ג'ים ברידג'ר יש תפקיד חשוב בהנעת העלילה קדימה. הדמות שלו מחברת בין אלה של גלאס ופיצג'ראלד. כך קרה שלשחקן הצעיר היו סצינות של אחד על אחד גם עם דיקפריו וגם עם הארדי. "שניהם מאוד ממוקדים, אינטנסיביים, טוטאליים ועובדים מאוד קשה", מעיד פולטר, "האתיקה המקצועית שלהם מאוד ברורה. השוני הוא יותר בהופעה ובסגנון המשחק. טום מאוד שונה מליאו. הוא יותר אמוציונלי ויש לו דרך מאוד יחודית לשימוש בדיאלוג. לעומתו, המשחק של ליאו יותר מדוד ומחושב. אבל מה שהוא מסוגל להעביר עם העיניים שלו זה לא יאמן, וכשאתה בסצינה איתו זה סוחף אותך".
עבור פולטר, שגדל בבארנס שבאנגליה, מקורותיה של קריירת המשחק שלו התחילה דווקא מקשיי ההשתלבות שלו בבית הספר. "לא הייתי בנוי לזה", הוא מודה, "הפוקוס שלי הופנה ללגרום לילדים לצחוק וכך הפכתי לקלישאה של ליצן הכיתה. למזלי, באחד מבתי הספר בהם הייתי היתה מחלקת דרמה נהדרת עם מורה מעורר השראה במיוחד". מאותו בית ספר הוא כבר יצא בגיל 13 לתפקידים שונים בטלויזיה. ב-2008 שיחק בסרטו הראשון "הבן של רמבו", והמשיך "יומני נרניה: המסע בדורך השחר", "ביל הפראי", והלהיטים ההוליוודים "הרץ במבוך" והקומדיה "אנחנו המילרים".
איך קריירת המשחק השפיעה על אורח החיים שלך?
"למזלי, הצלחתי להשלים את בית הספר למרות ההעדרויות הרבות. ולא פחות מכך, התברכתי בחברים ששמרו על קשר קבוע איתי - קשר רגיל, כזה שלא מתייחס ממש על שעובר עלי בחיים. חברים שלא שינו את ההתנהגות שלהם לידי. יש לי גם משפחה שהיא מאוד יציבה ומאוד יודעת לתת את המסגרת המתאימה והאיזון. והעבודה היתה כל כך מהנה, ובעצם נתנה לי את הרצון לשמור על חיים נורמליים ככל שניתן. לסיים בית ספר, לעשות אוניברסיטה, לטייל. כמו כולם".
הפרויקט הבא בו לוקח פולטר חלק הוא הסרט "מכונת מלחמה" של הבמאי דיוויד מיצ'וד - סאטירה צבאית בהפקת בראד פיט, שגם מככב כגנרל סטנלי מקריסטל, שהוביל את הקמפיין הצבאי האמריקני למתקפה באפגניסטן. אגב, בין המשקיעים של הפרויקט הזה נמנה ארנון מילצ'ן הישראלי וחברת ההפקות שלו ניו ריג'נסי שתמכה גם ב"האיש שנולד מחדש".
תפקידו של פולטר כחייל מארינס יצטרף לדמויות אחרות שגילם - הנער יוסטנס סקראב ב"יומני נרניה: המסע בדורך השחר" ושל ברידג'ר ב"האיש שנולד מחדש" - שהיו לדבריו ההפקות המשמעותיות ביותר בקריירה הקצרה שלו.
"זו היתה חוויה מאוד מבגרת", אומר השחקן, "הסרטים הללו הם כמו טרמפולינות בשלבי ההתפתחות שלי. בשתי ההפקות שהיתי שישה חודשים מחוץ לבית ועם במאים שהיו קשוחים איתי. אתה מרגיש מאוד בר מזל שיש לך את ההזדמנויות האלה. אתה מגיש שעברת משהו שהשאיר עליך חותם והשאיר בך רצון לעשות את זה שוב. במישור האישי אינייריטו לימד אותי לא להתפשר על החזון האמנותי ובטח שלא לפחד לחשוב וליצור מחוץ לקופסה".
ומה הסרט כמכלול לימד אותך?
"יש מספר דברים, למשל חשיבות המשפחה, הערך של המשפחה ששורד מעבר להכל, גם מעבר לנקמה. אבל הדבר העיקרי מבחינתי הוא משהו שלדעתי אנחנו שוכחים מהר מדי - העניין של הגזענות. מפחיד איך כל הדברים האלה, הבורות הזאת שאמורה להיות שייכת לעבר, יש לה תפקיד כל כך גדול גם בחברה שלנו היום. אנחנו כולנו אנושיים, זה הדבר שמחבר את כולנו, ואני חושב שאינייריטו שם על זה דגש. לא משנה מי אתה, מהיכן אתה, מה צבע העור שלך, ומה האמונה שלך, בסופו של יום כולנו בני אדם".
