אופניים מחשמלים: סיפורו של בראדלי וויגינס
"מחוץ לרדאר": האופי הכפייתי של רוכב האופניים הבריטי הגדול בהיסטוריה הוביל אותו לזכייה בטור דה פראנס ולשבע מדליות אולימפיות, אבל גם להתמכרות קשה לאלכוהול. בגיל 36 הוא ינסה לזכות בקיץ במדליה אולימפית שמינית ובכלל לא בטוח ששם הוא יעצור
לבראדלי וויגינס (35), ככל הנראה גדול רוכבי האופניים הבריטיים, יש נטייה לאגרנות. הוא אוהב לאסוף דברים. בביתו תוכלו למצוא אוסף מרשים של מזכרות מענף האופניים, אוסף של אופנועים ישנים וכיאה לחובב רוק נלהב גם אוסף של גיטרות.
אבל אוסף אחד של וויגינס איים לחרב לו את הקריירה. הכול התחיל אחרי שחזר מאולימפיאדת אתונה 2004 עטור תהילה עם שלוש מדליות, כולל מדליית זהב בתחרות הרדיפה האישית. וויגינס מצא את עצמו משועמם בתקופת המנוחה שהגיעה אחרי אירוע השיא והחליט להציב לעצמו אתגר חדש – איסוף של כל 365 סוגי הבירה השונים המיוצרים בבלגיה. וויגינס היה נוסע באותם ימים לבריסל וחוזר עם רכב מפוצץ בבקבוקי בירה משלל סוגים.
אלא שהבקבוקים הללו לא נותרו כקישוט בבית ומהר מאוד וויגינס החל לשתות מהם. בשלב הבא הוא היה פוקד מדי יום את הפאב הקרוב למקום מגוריו. וויגינס הפך לשתיין כבד. הוא היה מתדפק על דלתות הפאב עם פתיחתו ב-11 בצהריים ויוצא ממנו רק בשעות הערב אחרי ששתה 12 כוסות בירה. התוצאות היו הרסניות. מלבד התלות הכפייתית באלכוהול, וויגינס העלה משמעותית במשקל ופגע במבנה גופו האתלטי. רק הלידה של בנו הבכור החזירה אותו לדרך המוטב.
הסיפור הזה מציג באור שלילי את אחת מהתכונות הבולטות ביותר של וויגינס, זו שלצד התמכרות לטיפה המרה הפכה אותו גם לאחד מרוכבי האופניים הגדולים בעולם. וויגינס הוא טיפוס כפייתי.
בצד הספורטיבי, הכפייתיות מתבטאת לא רק בתשוקה העזה שלו לנצח ובעבודה הקשה שהוא משקיע, אלא גם בוורסטיליות ובמקצועות הרבים שהוא כבש. וויגינס הוא לפני הכול מעריץ של ענף האופניים – הוא להוט לחקור ולהתנסות בשלל תחומיו השונים. אנשים המכירים אותו מספרים שמדובר באנציקלופדיה מהלכת לאופניים. את וויגינס לא תצליחו להתקיל עם שאלה על זהות המנצח בטור דה פראנס של 1970.
"כשוויגינס מסמן מטרה, אתה לא רוצה להמר נגדו"
היו רוכבי אופניים גדולים מוויגינס בעולם, אך ההצלחה שלו בכל כך הרבה מקצועות ותחומים שונים היא באמת יוצאת דופן. שימו לב לרשימה חלקית של הישגיו: ניצחון בטור דה פראנס ב-2012, שבע מדליות אולימפיות (שש במסלול, אחת בכביש), עשר מדליות באליפות העולם ברכיבה במסלול, שלוש מדליות באליפות העולם ברכיבת כביש ובנוסף לכל אלה הוא מחזיק בשיא העולמי ברכיבה במשך שעה – אתגר שהפך למוקד משיכה ויוקרה עבור רוכבי עילית רבים.
באולימפיאדת ריו הוא מתכוון להתחרות בתחרות הרדיפה הקבוצתית במסלול, ואם יזכה עם הנבחרת הבריטית במדליה, הוא יהפוך לספורטאי הבריטי עם הכמות המדליות האולימפיות הגדולה אי פעם – 8. לכריס הוי, עוד אגדת אופניים בריטית, המחזיק בשש מדליות זהב אולימפיות ושבע סך הכל, אין ספק שוויגינס יעשה זאת: "כשהוא מסמן מטרה, אתה לא רוצה להמר נגדו. זו אמנם תחרות קבוצתית, כך שהוא לא שולט לגמרי על התוצאה, אבל אין לי ספק שהוא פשוט יגרום לזה לקרות".
הוי המשיך לדבר בשבחו של וויגינס: "עוד לפני ריו, הוא רוכב האופניים הבריטי הכי גדול אי פעם. הוא אוסף שיאים מכל כיוון, אף אחד לא קרוב לעשות את מה שהוא עשה. הוא יכול היה לפרוש כבר אחרי הטור דה פראנס או אולימפיאדת לונדון ולהגיד 'זה מספיק עבורי, השגתי כל דבר שרציתי או יכולתי לדמיין'".
ירש מהאבא את הכישרון לאופניים וגם את החיבה לטיפה המרה
וויגינס נולד בבלגיה לאבא אוסטרלי, שהיה בעצמו רוכב אופניים מקצועני ושתיין כבד, ולאמא בריטית. כשהיה בן שנתיים, הוריו התגרשו, אביו נטש את המשפחה ובראדלי הקטן עבר עם אמו ללונדון.
ההתאהבות שלו באופניים החלה בגיל 12, כשצפה בטלוויזיה בתחרות הרדיפה האישית באולימפיאדת ברצלונה בה ניצח כריס בורדמן הבריטי. באותה שנה הוא החל לרכב ולהשתתף בתחרויות לילדים. למוריו הוא נהג להגיד כבר אז שיהפוך לאלוף אולימפי וילבש את החולצה הצהובה בטור דה פראנס. בגיל 18 הגיעה הפריצה שלו כשזכה במדליית זהב באליפות העולם לנוער במסלול. שנתיים לאחר מכן הוא חזר מאולימפיאדת סידני עם מדליית ארד בתחרות הקבוצתית, וב-2003 זכה במדליית הזהב האישית הראשונה שלו באליפות העולם כשניצח במקצה הרדיפה.
ב-2005, שנה אחרי הזהב האולימפי הראשון שלו באתונה, החליט וויגינס שהוא רוצה לגוון ולנסות את מזלו בתחרויות הכביש הנחשבות ליוקרתיות ביותר בענף האופניים. ההתחלה לא הייתה פשוטה, הופעתו הראשונה בגראנד-טור (הכינוי של שלושת המרוצים החשובים בעולם: טור דה פראנס, וואלטה אספנייה והג'ירו דה איטליה) הסתיימה במקום ה-123 בג'ירו. מנקודה זו וויגינס החל לזגזג בין הכביש למסלול, כשלקראת אולימפיאדת בייג'ינג הוא שוב התרכז במסלול וחזר עם שתי מדליות זהב אולימפיות.
הפריצה הגדולה במרוצי הכביש הייתה ב-2009, כשסיים רביעי בטור דה פראנס (שלוש שנים לאחר מכן הוא שודרג רטרואקטיבית למקום השלישי בעקבות פסילתו של לאנס ארמסטרונג), אך השינוי הגדול החל עם חתימתו בקבוצה הבריטית החדשה "סקיי" ב-2010. המעבר המתוקשר לווה בביקורת רבה מצד קבוצתו הקודמת "גארמין", ובעיקר מצד הרוכב/בעלים של הקבוצה, דייויד מילר, שתקף את מדיניות גיוס הרוכבים האגרסיבית שלהם. "סקיי היא לא קבוצה אהובה במיוחד בעולם, הסיבה היחידה שוויגינס סיים רביעי בטור דה פראנס היא בזכותנו", אמר מילר.
וויגינס האשים בתגובה את מילר בקנאות ונצר בתוכו את הטינה. שנתיים לאחר מכן, כשהוכתר לאלוף הטור דה פראנס הבריטי הראשון אי פעם, הוא איפשר לרגשות העבר לצוף למעלה. "בקטע האחרון, באופן טיפשי למדי כי המרוץ עוד לא הסתיים, איפשרתי לעצמי לחשוב על כל הביקורת שחטפתי עד לאותה נקודה. הרבה אנשים אמרו שאין לי סיכוי לזכות בטור".
את 2012 הוא סיים באופן קסום עם הזהב האולימפי הראשון שלו במרוצי כביש. השנה המדהימה הזו העניקה לו גם את תואר ספורטאי השנה של BBC, הישג יוקרתי במיוחד בשנה בה בריטניה אירחה אולימפיאדה.
כמו כל רוכב בכיר בענף שזוהם עד הצוואר בסמים וחומרים אסורים, גם וויגינס נאלץ לא פעם להתגונן ולהתמודד עם האשמות של טיפוסים סקפטיים וציניקנים. כשנשאל לאחר הניצחון בטור של 2012 מה הוא חושב על אלו שטוענים שהשתמש בחומרים אסורים, הוא השתמש בקללות שעמוד האינטרנט איננו מסוגל לסבול.
בהזדמנות אחרת הוא הסביר בהרחבה: "אם הייתי לוקח סמים הייתי עלול לאבד הכול: את המוניטין שלי, הנישואים, המשפחה, הבית, המדליות האולימפיות, אליפויות העולם ותואר האצולה שקיבלתי. הייתי צריך לקחת את ילדיי לשערי בית הספר בידיעה שכולם מסתכלים עליי ויודעים שרימיתי".
מאז אולימפיאדת לונדון ועד היום וויגינס עסוק בלהמציא את עצמו מחדש. הוא עזב את קבוצת "סקיי" לטובת הקבוצה החדשה שהקים בשם המקורי "וויגינס", אבל ההיי-לייט האמיתי היה שבירת השיא העולמי ברכיבת שעה. מדובר באירוע שהפך לפופולרי מאוד בשנתיים האחרונות. הפורמט פשוט: רוכב האופניים מנסה לגמוא כמה שיותר קילומטראז' על המסלול במשך שעה.
התדירות הגבוהה שבה נשבר השיא בשנים האחרונות הפכה את האירוע למתוקשר, כשכל ניסיון לקבוע שיא חדש זוכה לשידור ישיר ולהרבה עניין והייפ מקדים. מול אולם מפוצץ בלונדון, וויגינס הצליח לרכב 54.526 ק"מ, שיפור של יותר מקילומטר וחצי לשיא הקודם. למרות זאת, וויגינס הגיב באכזבה על כך שלא חצה את גבול 55 הק"מ: "השיא שלי עוד יישבר, עם עוד 700 מ', אנשים כבר היו חושבים פעמיים אם לנסות לשבור אותו".
כעת הוא משקיע את כל מרצו בהכנות לאולימפיאדה, אך למרות שיהיה כבר בן 36 כשתחרויות האופניים יוזנקו בריו, הוא ממש לא בטוח שזו תהיה שירת הברבור של הקריירה שלו. "נראה מה יהיה, אם לא אמצא עבודה אחרת אני אמשיך לרכוב". נראה שניסיון העבר לימד אותו שעדיף לו לא להישאר משועמם.
לפנייה לכתב/ת 
