"חיפשו לבנים - ורצחו אותם": העדויות מהטבח בבורקינה פאסו
אזרחית סלובנית שהצליחה להימלט מהפיגועים הקשים, שבהם נרצחו אזרחי 18 מדינות שונות, סיפרה שהמחבלים טבחו בכל אזרח זר שמצאו. "הסתתרתי ופחדתי שיראו את הרגליים הלבנות שלי", העידה. "כולם ניסו להעמיד פני מתים. חברה שלי שרדה רק בזכות אדם מת שהיה שכוב מעליה"
הקרב עם המחבלים בבורקינה פאסו (צילםו: רויטרס)
שעות ספורות לאחר הטבח המחריד באפריקה , העדויות הקשות של הניצולים חושפות את התופת הנוראית שעברו. המחבלים מאל-קאעידה שרצחו היום לפחות 29 בני אדם בבירת בורקינה פאסו, חיפשו בעיקר אזרחים זרים. הם חזרו שוב ושוב למסעדה פופולרית בקרב תיירים ואנשי עסקים זרים כדי להוציא להורג את הקורבנות, כך סיפרה הערב (שבת) אחת מניצולי הטבח הנורא שהחל אתמול בערב בווגדוגו.
כוחות הביטחון של בורקינה פאסו, מגובים בכוחות צרפתיים ואמריקניים, השלימו בצהריים את ההשתלטות על המחבלים של אל-קאעידה שניהלו משעות הלילה מתקפת טרור בבירה. אחרי שהבוקר, בתום מצור של שעות, הודיעה בורקינה פאסו כי המתקפה במלון "ספלנדיד" הסתיימה, מחבלים המשיכו להתבצר במלון Ybi הסמוך. אחר כך נמסר שגם שם הסתיימה הדרמה וכל המחבלים חוסלו.
בעוד כ-150 בני ערובה שוחררו, לפחות 29 בני אדם מ-18 מדינות שונות נרצחו. "זה הרגיש כאילו משהו התפוצץ במסעדה", סיפרה אישה סלובנית ששהתה בבית הקפה "קפוצ'ינו", הסמוך למלון ספלנדיד, אך סירבה לחשוף את שמה. "בהתחלה חשבתי שזה חזיז או פיוז שהתפוצץ. אבל אז זה המשיך והבנתי שיורים עלינו", סיפרה לסוכנות הידיעות רויטרס. "בהתחלה זה היה נראה כמו ירי ללא הבחנה".
שני גברים, האחד גבוה ומזוקן, השני צעיר ונמוך, התפרצו למסעדה, שבה שהו באותו הזמן לא מעט תושבים מקומיים לצד לקוחות מערביים רבים, שכולם בילו יחדיו את ליל שישי. "הם היו לבושים בשחור, ופניהם היו גלויות. הם לא ניסו להסתיר את הפנים שלהם. היו להם רובי קלצ'ניקוב, והם גם ירו באנשים עם אקדח".
האישה, שבזמן ששוחחה עם רויטרס כבר מצאה מסתור בחוף השנהב, סיפרה שמיהרה לחפש מקום מסתור בזמן שהסתערו המחבלים על המקום, והבחינה שהם מבודדים לקוחות לבנים. היא הצליחה להידחס בין קיר לספסל במקום, ונשארה שם שעתיים. "לא הייתי בטוחה אם אפשר לראות לי את הרגליים", סיפרה האישה, חוקרת אנתרופולוגית במקצועה שעורכת ביקורים במדינה זה שני עשורים. "זה היה הפחד הכי גדול שלי. חשבתי שהם יוכלו לראות את הרגליים הלבנות שלי ואז יבואו לירות בי".
"אתה חושב, 'זה נגמר', ואז הם חוזרים"
ממקום מחבואה, האזרחית הסלובנית ראתה מעט מאוד, אך הצליחה לשמוע את כל תנועותיהם של המחבלים. "שמענו יריות, רימונים, פיצוצים. הכול היה ברעש ענק. הם המשיכו להיכנס ולצאת מבית הקפה. אתה חושב לעצמך, 'זה נגמר', אבל אז הם פשוט חזרו וירו בעוד אנשים".
"הם חזרו לראות אם האנשים הלבנים זזים, ואז ירו בהם שוב", הוסיפה. "לחברתי היה אדם מת שכוב מעליה, שדימם עליה, אבל הגופה שלו היא שהצילה אותה".
לאחר זמן מה נותק החשמל במקום, והמסעדה כולה נפלה תחת מעטה חשיכה מולט. הלוקחות שלא נרצחו שכבו ללא שום תנועה, מעמידי פני מתים. "היה שם ילד... יכולתי לשמוע את הילד מדבר עם אמו לכמה זמן, והאימא השיבה לו. היא כל הזמן אמרה לו להיות בשקט", סיפרה ברעד.
שהחדר החל להתמלא בעשן, האימא התחילה להתנשם בכבדות לפני שהשתתקה לחלוטין. עדיין לא ידוע אם היא או בנה הצליחו לשרוד את התופת.
עם התגברות העשן במקום, הניצולה הסלובנית, במקום מחבואה, נאלצה לעמוד בפני בחירה קשה מאוד. "חשבתי שאני אמות מחנק בגלל כל העשן ואש. אז תחושת הבטן שלי הייתה שאני צריכה לבחור אם לברוח החוצה ולהסתכן שיירו בי, או להישאר בפנים ולמות מחנק מעשן או מהאש. שמעתי את קולות הנפץ ממש לידי", העידה.
"היה כל כך חשוך. נתקעתי בשולחנות והיו זכוכיות בכל מקום. אפילו לא העזתי לראות אם יש שם גופות. ואז כשיצאתי החוצה, ראיתי אנשים מתחבאים מאחורי מכוניות בעודם מנסים אט-אט להימלט".
האישה הצליחה לעשות את דרכה למתחם הסמוך לבית הקפה, שבו הסתתרו ניצולים נוספים. עברה שעה ארוכה עד שהצליחו להיכנס למקום כוחות הביטחון שחילצו אותם בבטחה. "כל הזמן הסתכלתי בשעון, אבל זה פשוט לא היה הגיוני, כי הזמן זז כל כך לאט. זה הרגיש כל כך ארוך, כי בכל דקה שעוברת אתה מחכה שמישהו יבוא להציל אותך – או יבוא להרוג אותך".
כוחות הביטחון הצליחו לבסוף להשתלט על המחבלים
צילום: AFP
מומלצים