איראן כבר לא מבודדת: המרוויחים והמפסידים
הסרת הסנקציות תיתן את האות לפתיחת סחר בין איראן למערב. טהרן תשלם חוב של 50 מיליארד דולר, אך סכום דומה שיועבר אליה ישמש לחיזוק הכלכלה - וגם למימון חיזבאללה ואסד. אבל הדרמה האמיתית תתרחש בעוד חודש: מי ינצח בבחירות - האייתוללות וחמינאי או המתונים ורוחאני?
הסרת הסנקציות על איראן שנחתמה אמש (יום ו') לאחר הסכם הגרעין עם המעצמות מעניקה לטהרן את האישור הסופי לסיום הבידוד. אבל רק בעוד חודש, בעת הבחירות לפרלמנט באיראן, ניתן יהיה לראות לאן נושבת הרוח ומי המנצח האמיתי מההסכם ההיסטורי.
בין אם צדקה סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) במתן אישור שאיראן עמדה בכל התחייבויותיה ובין אם לאו, ברור שהאיראנים ניצלו ועודם מנצלים כל הזדמנות להתחכם ולרמות. ואם במועד קריטי כזה הם מתחכמים, אף שהסרת הסנקציות נחוצה להם כאוויר לנשימה, קל להעריך מה יקרה בעתיד - וזה לא מבשר טובות.
שני ההישגים הגדולים של איראן הם הגושפנקה הרשמית והסמלית לסיום בידודה בזירה הבינלאומית והאות שניתן לכל המשקיעים הפוטנציאליים באירופה, באסיה ובארצות הברית לעשות עסקים בשוק האיראני, שהאיראנים יהיו הראשונים להרוויח מהם.
מה יקרה עכשיו, אחרי הסרת הסנקציות? לאיראן פיקדונות ונכסים פיננסיים בסכום של כ-100 מיליארד דולר בבנקים בסין, יפן, דרום קוריאה, האיחוד האירופי והודו. הכסף הזה יופשר, אבל יותר מחצי ממנו יועבר לתשלום חובות לספקים. כך שלאיראן יישארו פחות מ-50 מיליארד דולר לשימושים שתבחר בהם. הכלכלה האיראנית נמצאת במצב קשה מאוד - התעשייה מתיישנת, בארות הנפט ומתקני הפקת הנפט מיושנים ודורשים מודרניזציה, יש אינפלציה ומחסור במצרכי יסוד, וגם אבטלה חמורה. לכן טהרן משוועת לכסף ולהשקעות חדשות.
אין ספק שמדינות זרות ישמחו להשקיע באיראן. אבל השאלה הגדולה היא מה יעשה המשטר בכסף שיעמוד לרשותו. האם יבחר להעניק חלק ניכר ממנו כסיוע לארגונים כמו חיזבאללה והחות'ים בתימן, וכסיוע למשטרו של בשאר אסד בסוריה, או שיבחר להשקיע את זה בכלכלה האיראנית?
בהקשר זה צריך לזכור עוד עובדה חשובה: מחירי הנפט הגולמי כיום בעולם הם בסביבות ה-30 דולר לחבית. זה נובע בין השאר מאסטרטגיה מכוונת של הצפת השוק בנפט על ידי סעודיה ומדינות מפרץ אחרות. צעד זה נועד בין השאר לפגוע כלכלית אנושות באיראן, אחרי שיוסרו ממנה הסנקציות. לפי חישובי ה-CIA, איראן צריכה למכור חבית נפט ב-70 דולר לפחות כדי להרוויח. אבל כשמחיר חבית הוא פחות מחצי מכך איראן תפסיד ובגדול. כך שהסרת הסנקציות על ייצוא נפט ומכירתו אינה מביאה לאיראן את הישועה הכלכלית שהנשיא חסן רוחאני קיווה לה.
בתוך איראן ניטש בינתיים קרב פוליטי מר בין מחנה האייתוללות, בהנהגת המנהיג העליון עלי חמינאי, לבין המחנה הנחשב מתון של רוחאני. האייתוללות השמרנים ומשמרות המהפכה רואים בהסכם עם המעצמות רע הכרחי, שצריך היה לחתום עליו כדי שאיראן לא תקרוס כלכלית, מה שיהווה איום על שרידותו של המשטר. לעומת זאת, מחנה רוחאני רוצה להיפתח למערב ולשפר את מצבה הכלכלי של איראן, ובמיוחד את זה של הצעירים, הסובלים מאחוזי אבטלה גבוהים במיוחד ומחוסר הזדמנויות עקב הכלכלה הכושלת.
רוחאני הבטיח במסע הבחירות שלו לנשיאות להסיר את הסנקציות כדי לשפר את מצבם של אותם צעירים, וכן של הסוחרים ושל אנשי התעשייה שנתנו לו את קולם. הוא מילא את הבטחתו והצליח להביא להסרת הסנקציות באמצעות הסכם שחמינאי אישר אותו כמי שכפאו שד. בבחירות לפרלמנט האיראני בחודש הבא יגיע המבחן הפוליטי הגדול - האם רוחאני ימנף את הסרת הסנקציות לניצחון פוליטי שיכריח גם את המנהיג העליון וגם את משמרות המהפכה להיפתח למערב ולכבד את הסכם הגרעין, או שהשמרנים יחזקו את כוחם?
הקרב הפוליטי הזה עתיד לקבוע את גורל איראן והאזור כולו, לפחות בעשר השנים הבאות. לכן הסרת הסנקציות היום, מנקודת מבט פנים-איראנית, עתידה לעמוד למבחן שאין חשוב ממנו בתוך כמה שבועות. אם ינצחו השמרנים סביר להניח שאיראן תפר את הסכם הגרעין בהזדמנות הראשונה ולא תתקרב למערב. חמינאי רואה בתרבות המערבית, ובעיקר האמריקנית, האויב העיקרי שנועד לפורר את המהפכה האיסלמית האיראנית ולפרקה מערכיה באמצעות מלכודת דבש כלכלית. רוחאני רואה בכך הזדמנות להצעיד את איראן קדימה.
בשבוע האחרון היו שני ביטויים סותרים למאבק הפנימי הזה בתוך איראן: מחד, השפלת המלחים האמריקנים, שנעצרו בידי ספינות הצי של משמרות המהפכה. מאידך, חילופי שבויים בין איראן לארצות הברית, שהתבצעו כמחווה של רצון טוב של טהרן כלפי ממשל אובמה. צריך לשים לב, עם זאת, כי האיראנים "שחררו" ארבעה איראנים בעלי אזרחות כפולה אמריקנית ואיראנית שנעצרו בהאשמות הזויות של ריגול ומתיחת ביקורת על המשטר האיראני. האמריקנים משחררים שבעה אנשים שנעצרו בארצות הברית ונשפטו על עבירות אמיתיות על החוק. כך נראית מחווה איראנית, שממשל אובמה משתבח בה, אבל נניח לזה.
ארצות הברית וממשל אובמה יכולים לרשום לעצמם היום ניצחון של הפעלת דיפלומטיה במקום כוח, מפני שאיראן באמת עמדה בהתחייבויותיה. כעת, גם אם תחליט להפר את ההסכם מחר בבוקר ולנסות לייצר פצצה גרעינית, ייקח לה יותר משנה לעשות כן, ממש כמו שאובמה הבטיח. והמרחק של שנה מפצצה יימשך עוד עשור. אבל ההישג הזה עלה לארצות הברית במחיר אובדן האמון בה מצד חלק ניכר מידידותיה והקליינטיות שלה במזרח התיכון, בהן סעודיה וישראל.
זעזועים במאזני האימה במזה"ת
הסרת הסנקציות מעל איראן, לפחות אלו הנוגעות ישירות לכלכלתה, גורמת לדאגה רבה בסעודיה ובישראל, מפני שברור שאיראן תוכל עכשיו להגדיל את הסיוע לחיזבאללה, לחות'ים ולמשטר הסורי. סביר להניח שהאיראנים יגדילו את הסיוע לגורמים הללו בעשרות מיליונים, ולא במאות מיליונים, אבל זה מספיק כדי לגרום לזעזועים במאזני האימה במזרח התיכון. ברור גם שאיראן תקנה נשק מרוסיה, ובמוסקבה מדברים על הסכם של מיליארדים. בינתיים עסקאות הנשק, חוץ מעסקת ה-S-300 שמתממשת, הן על הנייר ולא ייצאו לפועל בזמן הקרוב - עקב הקשיים הכלכליים.
חשוב להוסיף שאיראן כיום מבודדת באזור כפי שלא הייתה אף פעם. לפני שבועיים הקימה סעודיה את הקואליציה נגד איראן בעקבות שריפת השגרירות הסעודית בטהרן. הקואליציה נוקטת עמדה אנטי-איראנית תקיפה ורבות מהמדינות בה מנתקות את היחסים הדיפלומטיים עם טהרן. יתרה מזאת, פקיסטן, שהיא מדינה גרעינית, הודיעה שאיראן תסבול קשות אם תנסה לפגוע בשכנותיה הערביות הסוניות. כלומר מעתה, איראן, לפני שהיא עושה צעד חתרני כלשהו, צריכה להתחשב גם בתגובה פקיסטנית, שעלולה לבוא.
אין ספק שהסרת הסנקציות היא ניצחון לדיפלומטיית החיוכים של רוחאני, אבל בתקופה הנוכחית ספק אם איראן תוכל לחגוג במהרה שפע ושגשוג שיאששו את משטר האייתוללות ויאפשרו לחמינאי להסתבך בהרפתקאות נוספות. הסרת הסנקציות אינה מושלמת - על איראן מוטלות עדיין סנקציות שמונעות ממנה לייצא ולייבא נשק, בעיקר נשק התקפי. כמו כן אוסר האו"ם על איראן לפתח, לייצר ולנסות טילים בליסטיים שיכולים לשאת ראש קרב גרעיני.
איראן כבר הפרה לאחרונה שני איסורים אלה, ולכן הסנקציות עליה בתחום זה לא יוסרו וארצות הברית שוקלת עדיין אם להטיל סנקציות על איראן על ניסוי טילי "עימאד" שבוצע בניגוד לאיסור. כך שהמשחק עדיין לא הסתיים בניצחונה של איראן, ולמעשה רק בחודש הבא, אחרי הבחירות באיראן לפרלמנט, נדע באיזה כיוון בחרו האיראנים ללכת - האם להיפתח למערב או להמשיך פחות או יותר בקו המתריס נגד העולם ובמלחמה הנחרצת נגד הקואליציה הסונית שקמה מולה?
בכל מקרה, מבחינת ישראל המשמעויות ברורות. כל שיפור בכלכלת איראן מאפשר לה לפתח נשק קונבנציונלי וגרעיני, מאפשר לה לתמוך באויבינו ומאפשר לה לערער את היציבות. כך זה היה וכך זה גם יהיה. עם זאת, בינתיים לא נראה שהסרת הסנקציות תביא לפגיעה דרמטית בביטחונה הלאומי של מדינת ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
