בגלל הסרטן: הוקל העונש לאב שאנס את בתו

בן 72 נידון לשמונה שנות מאסר בגין עבירות מין רבות וקשות שביצע בבתו החורגת בנעוריה. העליון החליט להפחית את העונש בשל מצבו הרפואי

עו"ד עדי לבוק שוביפורסם: 18.01.16 , 17:23

בית המשפט העליון הפחית לאחרונה את עונשו של אדם שהורשע באונס בתו החורגת ובעבירות מין שביצע בה לאורך שלוש שנים במהלך נעוריה. הרכב השופטים בראשות אליקים רובינשטיין קבע שהוא יירצה שבע שנות מאסר במקום שמונה, בין השאר משום שהוא חולה בסרטן.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

את התלונה הראשונית הגישה הבת ב-2012, כ-20 שנה אחרי שההתעללות פסקה. בכתב האישום שהוגש נגד האב, כיום בן 72, תוארו עבירות המין שביצע בה מגיל 15 עד 18. לאחר שהגיע עם המדינה להסדר טיעון, שלא כלל הסכמה לעניין העונש, הורשע האב במחוזי באינוס ומעשים מגונים במשפחה בנסיבות מחמירות.

אישום

זוכה מאונס בת 17: "לא העבירה מסר ברור"

מערכת PsakDin

המחוזי בי-ם קבע שהתנהלותה של המתלוננת, תיירת אמריקנית, לא הייתה חד משמעית: "לא שידרה מסר שהיא לא מסכימה להמשיך במגע המיני"

זוכה מאונס בת 17: "לא העבירה מסר ברור"

לפני שעונשו נגזר הוגש לבית המשפט תסקיר שירות מבחן שתיאר את ילדותו הקשה של הנאשם, שנפל גם הוא קורבן לפגיעה מינית, מה שהיווה כביכול קרקע להתפתחות של חשיבה מעוותת. שירות המבחן המליץ לדחות את גזר הדין בכמה חודשים כדי להגיש תסקיר משלים שיתייחס להשתלבות הנאשם בהליך טיפולי, אולם בית המשפט סירב והטיל עליו שמונה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, פיצוי של 100 אלף שקל למתלוננת וקנס של 5,000 שקל.

לפני כשנה וחצי ערער הנאשם לבית המשפט העליון בטענה שהחמירו עמו. הוא התלונן על כך שבית המשפט לא נענה לדחייה שביקש שירות המבחן, מה שגרם לכך ששיקולי השיקום לא נלקחו בחשבון. לדבריו לא התחשבו מספיק בגילו ובמצבו הרפואי הקשה, וגם לא בחרטתו ובהודאתו, שחסכה מהמתלוננת עדות. הוא ציין שהמתלוננת השתהתה במשך שני עשורים עד שהגישה את התלונה, וביקש לקחת בחשבון שמאז לא היה מעורב בשום מעשה עברייני.

בתסקיר עדכני שהגיש שירות המבחן צוין כי המסוכנות המינית של המערער נמוכה והוא מעוניין מאוד להשתלב בטיפול מיוחד לעברייני מין.

מנגד ביקשה המדינה לא להקל עמו ושאין מקום להתחשב ב"איחור" בהגשת התלונה שהרי ידוע עד כמה קשה לנפגעי מין לחשוף את שאירע להם.

"צלקות עמוקות"

המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, הבהיר בפסק הדין שהוא וחברי ההרכב סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן לא היו מקלים עם המערער אלמלא היה ברור שישלם את מלוא הפיצוי, שלדעתם יסייע רבות לשיקום המתלוננת.

השופט רובינשטיין גינה את מעשיו הנלוזים של המערער, שהותירו במתלוננת "צלקות עמוקות" ופגעו בליבת זכויותיה, וציין ש"עדות הכבושה" (שניתנה בשיהוי) היא תופעה מוכרת בעבירות מין, במיוחד בתוך המשפחה, וכי הזמן הרב שחלף עד הגשת התלונה אינו מקהה את חומרת מעשיו של המערער.

ואולם הוא החליט להתחשב באב אף שציין שלא הייתה זו החלטה קלה. השיקולים המרכזיים הם סיכויי השיקום הגבוהים, מצבו הבריאותי הקשה והמאמצים שעשה כדי לשלם למתלוננת את הפיצוי שפסק לה המחוזי.

לבסוף הוחלט פה אחד להפחית שנה מעונש המאסר, כך שהמערער ירצה שבע שנות מאסר בלבד. יתר רכיבי העונש נשארו על כנם.