"דפנה שלי, השארת לי 6 אוצרות". ההספדים
בהלוויית הנרצחת מעתניאל דפנה מאיר נחשף סיפורה המרגש. "דפנה שלי היא אחת ממיליון שגרים בבית לא בית ומצליחים לגדול ולהשתקם", ספד לה בעלה נתן. בתה הבכורה רננה אמרה בכאב: "אני אוהבת אותך, אוהב אותך לנצח". ההספדים המרגשים במלואם
רננה (17), עקיבא (15), נעה (11), אהבה (10), יאיר (6) ויניב (4) נשארו בלי אימא. דפנה מאיר, שנרצחה בפיגוע בעתניאל והובאה היום (ב') למנוחות בגבעת שאול בירושלים, גידלה עם נתן בעלה שישה ילדים, רק ארבעה הם ילדיהם הביולוגיים. ההספדים חשפו את סיפורה המרגש של הילדה שגדלה בלי משפחה, ובחרה להעניק בית לאחרים. אלו ההספדים המלאים של הבעל נתן והבת הבכורה רננה.
נתן מאיר, האלמן של דפנה ז"ל: "אתי מלבנון כלה. נפגשנו כחיילים על גבול לבנון. רגע לקח לנו להתאהב ורגע לקח, הלך. כפי שאז אמרתי - ברוך בואך. עכשיו אני אומר 'ברוכה את בצאתך'. אנחנו מצדיקים עלינו את הדין ורק מודים על כל דקה שניתנה לנו. שישה אוצרות השארת לי, לשמור עליהם בשבילך: רננה, עקיבא, נועה, זהבה, יאיר ויניב. יחידים במינם, טבועים בחותמך.
"אבא יקר, אינני מערער אחריך. נתת, לקחת, יהי שמך מבורך. אך את זה תעשה, כי היתומים שלי הם גם היתומים שלך - תן לנו כוח, היה נוכח בביתנו, תן לנו לחוש את החיבוק החם שלך, את האהבה שלך. ולכם ציבור יקר, אני אומר ומבקש - דפנה שלי היא אחת ממיליון, אחת ממיליון שגרים בבית לא בית ומצליחים לגדול ולהשתקם. לכן דפנה החליטה להחזיר חסד לעולם והשיבה, היא השיבה. ולדפנה היה גם כתר גדול - כתר האמת.
"דפנה היתה ישרה מאוד, מדויקת מאוד, חדה כתער ולא הכול אהבו את זה, אבל כולם ידעו להעריך. והאמת הזו ניתחה ארצה. נשבר הכלי, האור התפזר. אני מבקש מכל מי שבא לכאן לכבד את זכרה של דפנה שייקח על עצמו להרים חלק מהאור שנשפך, כדי שהאמת מארץ תצמח.
"קחו לכם טיפה אמת שזה יהיה גל העד הראוי לדפנהל'ה שלנו, לאמא יקרה שלנו. דפנהל'ה שלי, תודה על כל רגע איתך וסליחה על כל הפעמים שבהם פגעתי בך. אהבתנו חזקה מכדי להיות דבר חולף. היי שלום, נוחי בשלום ותעלי לגורלך לקץ הימים עם כל בית ישראל במהרה בימינו, אמן.
רננה מאיר, בתה הבכורה של הנרצחת: "אימוש יפה שלי, החברה הכי טובה שלי. קשה לי להיזכר ברגעים מסוימים שחוויתי איתך. ההלם פשוט מחק הכל מהראש. בדבר אחד הצלחתי להיזכר - במשפט אחד שילווה אותי לכל החיים. סתם בשיחה שטותית בינינו שבמקרה התרחשה לפני שהכול קרה.
"ישבתי במטבח לאכול בזמן שאת סידרת את כלי העבודה של אבא. פתאום התחלת להעלות כל מיני זכרונות של מקרים שבהם התייעצתי איתך על כל מיני דברים. נזכרת ביום חמישי, כשהתייעצתי איתך איזה לק לשים וכאלה, אמרת לי איזה לשים וזה מה שבחרתי.
"תמיד היית מופתעת שאני מתייעצת איתך על דברים. נערות מתבגרות בדרך כלל עושות ההפוך ממש שאמא חושבת. אתמול אמרת לי - איזה כיף שתמיד אכפת לך מה אני חושבת ובחצי אוזן עניתי לך שכשלמישהו אכפת ממך אז אכפת לו עד הסוף. ותראי אמא לכמה אנשים אכפת ממך. כמה אנשים באו ללוות אותך בדרך האחרונה שלך. השארת לנו חלל עצום בלב.
"קשה לי לחשוב שלא נצחק יותר, לא נריב יותר, לא נשב ביחד לשתות תה ב-12 בלילה. קשה לי המחשבה שלא תלווי אותי לחופה, לבקו"ם, לחדר לידה. איבדתי לא רק אמא, איבדתי אמא שהייתה החברה הכי טובה שלי. סליחה על כל הפעמים שלא כיבדנו אותך, שצעקנו עלייך, שלא הערכנו מספיק. סליחה שברגעים הכי קשים שלך לא הצלחתי לעזור לך. אני אוהבת אותך, אני אוהב אותך לנצח. רננה.
לפנייה לכתב/ת 
