המסר הפייסני של פצועת הפיגוע
מיכל פרומן, כלתו ההרה של הרב מנחם פרומן ז"ל שדגל בדו-קיום, ביקשה להרגיע את האווירה יום לאחר שנער פלסטיני דקר אותה בתקוע ופצע אותה בינוני: "אני מאמינה שגם אם יש 10 צדיקים בסדום, צריך לטפח אותם"
"אני לא נס יותר מאף אחד אחר". יום לאחר שנפצעה בינוני בפיגוע דקירה בתקוע, התאוששה מיכל פרומן (30) מעט מהחוויה הקשה שפקדה אותה. "פגשתי ערבים יותר אנושיים מהרבה יהודים שפגשתי", אמרה הבוקר (יום ג') פרומן ממיטת אשפוזה בבית החולים שערי צדק בירושלים.
פרומן, כלתו של הרב מנחם פרומן ז"ל שדגל בהידברות עם מנהיגים פלסטינים ובדו-קיום, נכנסה לחנות יד שנייה ביישוב ומולה עמד המחבל, נער פלסטיני בן 15. "הוא התחיל למלמל דברים בערבית", שחזרה פרומן, "שתי נשים שאלו אותו 'מי אתה?' ו'למה אתה פה?', והוא המשיך למלמל בערבית. המוכרת אמרה לו 'לך מכאן', הוא הסתובב והחזיק משהו ביד. המוח הבין שזאת סכין, אבל לא רציתי להאמין".
בשלב זה נכנס הנער לעומק החנות, ואז בעלת החנות צעקה לעברו "תעוף מפה, תעוף מפה" וקראה לפרומן להזעיק את כוחות הביטחון. לדברי פרומן, "אין לי הסבר למה, עשיתי שלושה צעדים לכיוון שלו ושאלתי אותו 'מה אתה צריך?', ואז הוא הסתכל לי בעיניים, המשיך לדבר בערבית, הפיל אותי לרצפה ודקר אותי בגב".
פרומן, שנמצאת בשבוע ה-18 להריונה, נפגעה בפלג גופה העליון. בבדיקות בבית החולים התברר כי לא נשקפת סכנה לעובר שהיא נושאת ברחמה. המחבל נוטרל. "לא האמנתי שזה מחבל ושזה פיגוע", סיפרה פרומן. "זה נער בן 15 עם פנים נעימות בסך הכול. הוא הזכיר לי נער מהיישוב. מצד אחד יש הבנה שיש אירוע ומצד שני לא להאמין שזה קורה".
בחודשים האחרונים הפכו אירועי יידויי האבנים ליום-יומיים בכביש שמחבר בין תקוע לירושלים, אך פיגוע הדקירה שהתרחש אתמול סדק לחלוטין את תחושת הביטחון של התושבים. "התחושה ביישוב הייתה של הגנה, אבל ליווה אותי פחד, בעיקר על הילדים", אמרה קורבן הדקירה. "דמיינתי סיטואציות כאלו יותר בפתח הבית, מה אני עושה. אם הוא יכול להיכנס דרך החלון לאן אני בורחת, אם זה קורה בלילה מה אני עושה עם הילדים, אבל כשזה תכל'ס קורה את בהלם".
משפחת פרומן ידועה כאמור בפעילות שלה למען דו-קיום עם הערבים. על השאלה אם הפיגוע ערער אצלה את האמונות השיבה פרומן כי "אתמול נכנסה לכאן אחות ערבייה, לרגע לא רציתי שהיא תטפל בי ואמרתי לעצמי 'יכול להיות שהיא ספציפית רוצה לחיות יחד עם הישראלים, אז אל תעשי לה פרצופים'. שאלתי אותה 'איך את מסתדרת עם הפיגועים?' והיא אמרה שקשה לה. אני מאמינה שגם אם יש עשרה צדיקים בסדום, צריך לטפח אותם. אבל קשה כשיום אחרי יום הם מנסים להרוג אותנו".
על גל הטרור הנוכחי שנמשך כבר כמעט ארבעה חודשים אמרה פרומן כי "לא חשבתי שטרור זה דבר קטן, אבל עכשיו זה מגיע מכל עבר. אתה לא חייב להיות חלק מארגון, פשוט לקחת סכין ולצאת מהבית.
מצד שני, נהג האמבולנס הערבי הוא יותר אנושי מהרבה יהודים שפגשתי, ואני רוצה לקרוא לחומר האנושי הזה: בואו נעשה משהו ביחד. אני יודעת שבחברה הערבית זה קשה, אבל גם אם זה ייקח שנים ארוכות ננצח, ואם נעשה את זה יותר מהר זה יהיה יותר טוב לכולם".
הרצח של דפנה מאיר ז"ל בתחילת השבוע בעתניאל טלטל את פרומן, שהכירה אותה. "פגשתי את דפנה מאיר פעם אחת, היא הייתה דמות עם המון חוזק, בחורה מדהימה. כולם אומרים לי שאני נס, אבל גם היא הייתה מושגחת על ידי הקדוש ברוך הוא. אין מה להשוות, כל אחד והמסלול שלו. היא נאבקה להציל את הילדים שלה, אני לא נאבקתי בכלל. רק הקדוש ברוך הוא יודע, ואני מאמינה שהוא היה איתה כמו שהוא היה איתי".
פרומן ביקשה להודות לציבור על התמיכה שקיבלה, ואף העבירה מסר: "תשמרו על עצמכם, רק עכשיו אני מפנימה שצריך להיות יותר ערני ולהבין סיטואציות מהר. אתמול אמרתי לעצמי, אחרי המקרה של דפנה, שהיום אקנה גז מדמיע. צריך להגן על עצמנו, צריך לשמור על עצמנו. החיים בעולם זה הדבר הכי יקר שיש. לא צריך לחפש תכלית לחיים אלא החיים הם התכלית, וצריך להגן עליהם עד טיפת דמנו האחרונה".
לפנייה לכתב/ת 
