"בכל חדר בו מלמדים דת - יש ניצול מיני"
מייק רזנדס נמנה על צוות תחקירני "ספוטלייט" שחשף ב-2001 כמרים שהתעללו מינית בילדים בחסות הכנסיה הקתולית - סיפור שהפך לסרט מועמד לאוסקר. "יודע שגם אצל היהודים הדתיים זה קיים, והקהילה מסתירה", אומר הכתב. הבמאי טום מקארת'י: "העיתונות בירידה, אבל חשובה לציבור"
את מירב תשומת הלב בעונת הפרסים גורף "האיש שנולד מחדש" שביים אלחנדרו גונסאלס אינייריטו, שצולמה בכפור של יערות קנדה המושלגים ועלתה כ-135 מיליון דולר (חלק משמעותי מהם מכיסו של המפיק הישראלי ארנון מילצ'ן). אבל "ספוטלייט" הדרמה של טום מקארת'י, יכולה להפתיע ולקחת את כל הקופה. לפחות מבחינת המבקרים האמריקנים, היא ראויה לכך, על אף כמות מועמדויות האוסקר הצנועה שלה - שש בסך הכל. ככה זה, סרט אינטימי וקטן. מחר (ה') הוא עולה בבתי הקולנוע בארץ - ראש בראש מול "האיש שנולד מחדש" שעולה לאקרנים במקביל.
מקארת'י שמועמד בעצמו לפרס הבימוי, כתב את התסריט ביחד עם ג'וש סינגר המבוסס על מקרה אמיתי: פרשת ניצול והתעללות בכנסיה הקתולית, שנחשפה ב-2011 על ידי צוות תחקירני ספוטלייט של עיתון הבוסטון גלוב. תלונות של ילדים נפגעים נקברו לאורך השנים בין דפי הסטטיסטיקה נשלפו מחדש בעידודו של העורך החדש של העיתון מרטי בארון (בגילומו של ליב שרייבר). בשליחותו יוצאים וולטר רובינסון (מייקל קיטון) ואנשי צוותו מארק רזנדס (מארק רופאלו), סשה פייפר (רייצ'ל מקאדמס) ומאט קרול (בריאן ד'ארסי ג'יימס) לתחקיר נועז נגד כל הסיכויים. כך זה נראה כשהכנסיה כולה נגדך.
"התעשיה של העיתונות בירידה", אומר מקארת'י בראיון ל-ynet, "אני לא חושב שזה לעולם יחזור למה שזה היה, אבל מה שהיה חשוב לנו להראות זה איזו חשיבות יש לעיתונות חוקרת. אפילו ברמה המקומית. לסיפור המקומי הזה היתה ההשפעה לא רק על העיר, אלא על המדינה ועל העולם. קיווינו שדרך הבאת הסיפור הזה, ניצור דו שיח, נגרום לעירנות".
"שהציבור יבין שבאופן מודע שאנחנו נותנים לתעשייה חשובה כזאת לגווע. לתעשייה שהתפקיד המקורי שלה הוא להגן על הציבור, להגן עלינו. אז כן, יש עיתונות שהיא חרא, יש עיתונאים רעים, אבל אנחנו זקוקים לעיתונאים הטובים ויש לשמור עליהם".
לפני שמקארת'י התחיל לכתוב את התסריט, הוא קרא את התקציר הבסיסי שמאחוריו, וכבר אז ידע שהוא הולך על זה. הסיפור התרכז בעורך הראשי החדש בארון, שעם הגעתו לתפקיד החדש שלח את תחקירני ספוטלייט למשימה וגיבה אותם עד הסוף. "חשבתי שזה מהלך כל כך אמיץ ביום הראשון בעבודה", הוא אומר ומזכיר נקודה שעולה גם בסרט במאבק מול הקרדינל לואו שעומד בראש הכנסיה בבוסטון, "ברור שהיותו של מרטי יהודי ממיאמי, שהגיע לעיר הקתולית ביותר כנראה באמריקה, ולא פחד לחקור את הכנסיה ולשאול את השאלות - זה פשוט סיפור נהדר".
למרות הסיפור הנהדר, וצוות השחקנים המצוין (כולל גם את ג'ון סלאטרי, סטנלי טוצ'י ובילי קרודפ) הפקת הפרויקט לא היתה חפה מדאגות: "היה ברור שיש לנו קאסט מעולה, אבל זה סרט של אנסמבל. אין פה פרוטגוניסט או אפילו שניים, מדובר בשישה גיבורים. וזו דרמה למבוגרים, על עיתונות ועל הכנסיה הקתולית, אז יש פה המון בעיות. הסרט לא ממש נכנס לתבנית המסויימת שהוליווד רוצה לראות עכשיו".
ואכן ב"ספוטלייט" אין סיפור אהבה, אין שם קטעים קומיים ולא סצנות אקשן גדולות. לכן הוא לא עומד בקריטריוניים ההוליוודיים לשוברי קופות, אבל מקארת'י לא נרתע. "תמיד הרגשתי שבלב של הסרט יש נושאים מרתקים", הוא מגלה, "הפרוצדורה של החקירה, הכיוונים שלה, מה שהיווה את המנוע של העלילה ובנוסף גם הסיפורים של הניצולים ואיך הם באו קדימה בעניין הזה והתחילו לדבר על משהו שהיה טאבו בבוסטון באותה התקופה. אז הרגשתי שיש לנו קרקע עשירה ופוריה ליצור תסריט מעניין שיחזיק את הקהל".
מה שסייע לפצוח הנוסחה היתה המחויבות של כל השחקנים לעקוב אחרי שישה אנשים שמובילים את החקירה, וההתחייבות לתהליך העבודה העיתונאית. "כשהתחלנו לראיין את העיתונאים והעורכים, מצאנו כל כך הרבה חומר טוב. איך הם הרכיבו את כל החתיכות של הפאזל, החיפוש אחר החומרים, החקירה של העדים, לכל הדברים האלה היה המון ערך בעיננו. השאלה היתה איך אנחנו מעבירים את זה דרך הסרט, ואיך אנחנו משמרים את המתח. אבל זה כבר תהליך של מספרי סיפורים, ואם אתה מצליח לספר את הסיפור כראוי".
מקארת'י (בן ה-50 הוא תסריטאי, במאי ושחקן. הוא ביים וכתב את "אנשי התחנה" עם פיטר דינקלג' ו"הביקור", היה שותף לכתיבת סרט האנימציה "למעלה", עליו גם היה מועמד לאוסקר ושיחק בסדרות טלויזיה רבות וסרטים ביניהם "לילה טוב ובהצלחה", "פגוש את ההורים", "חוק וסדר" ו"הסמויה".
הוא נולד למשפחה קתולית בניו ג'רזי, ולמרות שהוא כבר לא מחשיב עצמו ככזה, אמו ואחיו כן. העניין המשפחתי הזה לא גרם לו להירתע מהחומרים של הסיפור, נהפוך הוא: "אני חושב שזה מה שהפך אותי לאדם הנכון לספר את הסיפור הזה. אני יותר מבוגר ואין לי את הרגשות שיש לאדם צעיר מול הכנסיה. אני מבין שיש בה טוב ורע. המשפחה שלי היא דוגמא לקתולים טובים. אמא שלי ראתה את הסרט בפרמיירה בניו יורק וזה ממש זעזע אותה. היה לה מאוד קשה ואינטנסיבי.
איך היא התמודדה עם זה?
"אחרי שהיא ראתה את הסרט היא הרגישה שהיא חייבת לדבר עם הכומר שלה. אחרי שהם שוחחו, הוא נסע לניו יורק בשבוע הפתיחה, ראה את הסרט, אהב אותו והתקשר אליה. הוא אמר לה שהסרט חשוב ועשוי בצורה נכונה וברגע שהוא דיבר איתה, זה הרגיע אותה. היא היתה צריכה לשמוע את זה ממנו. זה המקום שיש לכנסיה בלב של האנשים. והייתי מודע לעניין הזה לחלוטין כשעשינו את הסרט".
במהלך העבודה על הסרט היו צוות 'ספוטלייט' המקורי מאוד מעורבים בעשייה. הם חשפו הכל בפני התסריטאים, נכחו בחלק מימי הצילומים, והיו היו מעורבים במסע יחסי הציבור של הסרט. רזנדס ופייפר, שזכו בפרס פוליצר ביחד עם שאר חברי הצוות, מספרים כי חשדו בתחילה באפשרות שהעבודה הסיזיפית שלהם כעיתונאים יכולה להפוך לסרט מעניין. "הבנו שהסרט הזה רק יעשה טוב. הוא לא יחשוף את כל העניין מחדש, אבל הוא כן יעלה את המודעות", אומרת פייפר, "התופעה הזאת לא נעלמה. היא עדיין קיימת בבוסטון כמו בהרבה מקומות אחרים וחשוב שאנשים לא ישכחו את זה".
רזנדס מוסיף: "בכל מקום שיש תלות גדולה בדת, בכל מקום בו מלמדים דת בחדרים סגורים, דברים כאלה קורים. אני בטוח ויודע, שגם אצלכם בקרב היהודים הדתיים יש התעללות מינית בילדים. ואני יודע בוודאות שגם שם, ראשי הקהילה כמו גם המשפחות, לא פותחים את הנושא. מטאטים את הדברים מתחת לשטיח. זה אסון, וצריך לדאוג שהסיפורים האלה יצאו לאור".
למרות הנושא הקשה, רזנדס ופייפר מספרים כי תהליך העבודה על הסרט היה מאוד מרגש מבחינתם. "זו היתה מן חזרה מוזרה כזאת במנהרת הזמן", מספרת פייפר, "בילינו המון זמן עם השחקנים שגילמו אותנו. הלכנו איתם לטיולים ארוכים, שתינו קפה. רק בדיעבד הבנתי שהם לומדים אותנו, בוחנים אותנו. מה המאפיינים שלנו, הניואנסים בדיבור ובהתנהגות".
"זה היה פשוט מדהים לראות את הטרנספורמציה שלהם", מוסיף רוזנדס, "היה איזה יום שהיינו על הסט ורופאלו בדיוק צילם סצינה. וסשה פתאום הסתכלה עלי ואמרה שזה לא יאמן כי הוא אפילו תפס את האופן בו אני מחזיק את הראש". מקארת'י החמיא לשחקנים, אך בעיקר לדמויות עצמם. "יש שימוש די שחוק כבר במילה גיבורים, אבל אני חושב שהחבר'ה האלה הם באמת גיבורים - בגלל האנושיות שבהם ובגלל המגרעות שלהם. הם ידעו להודות בטעויות שעשו, אבל לא נתנו לדבר לעצור אותם. הם נלחמו להביא את החשיפה הזאת, להביא תוצאות ובכך הצילו המון נפשות והביאו לשינוי אמיתי".
מקארת'י עצמו אתה גילם בעונה החמישית של "הסמויה" עיתונאי מושחת - סקוט טמפלטון שמו - הוא מספר שאנשים מתקשים להבליג על דמות מפוקפקת זו. "זה לא יאמן, אבל אני עדיין מקבל את מבטי השטנה מאנשים שמזהים אותי מהסדרה, "הוא מספר, "גם יצא שביליתי המון בשנתיים האחרונות במערכות עיתונים, ושם לא התקבלתי כל כך יפה. בגלל זה עשיתי את הסרט הזה, על מנת לנקות את הנשמה שלי".
