בעלה של דפנה מאיר: "אין בנו כעס"
נתן, בעלה של דפנה מאיר שנרצחה בעתניאל, מספר על ההתמודדות עם השכול ומדגיש: "אנחנו לא מקללים ערבים. אנחנו לא אנשים ששונאים". הבת רננה שהייתה בבית בעת הרצח משחזרת את רגעי האימה
"הדבר הראשון שהילדים שאלו אותי היה אם עכשיו, כשדפנה איננה, ייקחו לנו את ילדי האומנה". כך מתאר בעיניים דומעות נתן, בעלה של דפנה מאיר, את הרגעים הראשונים לאחר ההודעה המרה על רצח אשתו בפתח ביתם בעותניאל. דפנה, שמצאה בית חם בגיל 13 אצל משפחה זרה, גידלה עם נתן שישה ילדים - שניים מהם מאומצים.
הבת רננה הייתה בבית בעת הרצח והיא משחזרת את רגעי האימה: "שמעתי צרחה של אמא ובהתחלה חשבתי שמדובר בנדל או ג'וק, שני דברים שבקלות יכולים להבהיל את אמא. עליתי במדרגות וראיתי את אמא על הרצפה, נאבקת במחבל. ראיתי אותו מנסה להוציא את הסכין וצרחתי לאחים שלי שלא לעלות. אמא נלחמה בו, לא נתנה לו לפגוע בנו. זה לקח כמה שניות עד שהוא ראה שהוא לא מצליח להוציא את הסכין והוא ברח. ניגשתי לאמא לראות מה איתה, רציתי בהתחלה להוציא את הסכין, אבל אז נזכרתי שבקורס במד"א אמרו לנו שלא מוציאים חפץ חד. מיד התקשרתי למד"א וסיפרתי להם מה קרה, שישלחו אמבולנס. ביקשתי מאמא כל הזמן להמשיך לנשום אבל כבר הבנתי והיה ברור לי שזה נגמר".
נתן יושב מטרים בודדים ממקום הירצחה של אשתו, ומספר על הרגעים הקשים שעוברים עליו ועל ילדיו: "אין בנו כעס. אני לא כועס על אף אחד. אנחנו לא מקללים ערבים. אנחנו לא אנשים ששונאים. לא לזה דפנה ואני חינכנו. אתמול דיברתי עם הילדים ולא שמעתי מהם מילה אחת רעה. דיברתי איתם על מה שאנחנו נעשה עכשיו. זה לא פשוט. הבנתי שפגעו לנו בבית בבטן הרכה".
בבית האבלים של משפחת מאיר מתכנסים מאות בני משפחה וחברים, גם כאלו שלא הכירו את דפנה והגיעו לנחם. נתן מספר על השעות האחרונות שהיה במחיצתה של דפנה. "בימים האחרונים הייתי חולה והרווחתי כמה 'שעות דפנה'. ביום ראשון החלטתי לצאת מהמיטה. קמתי וישבנו יחד לאכול ארוחת צהריים. אז יצאתי. לא האמנתי שזו ארוחת הצהריים האחרונה שאוכל עם דפנה".
"לאחר מכן קיבלתי את ההודעה והבנתי מה קרה. הבנתי שהילד הקטן היה בפתח הבית וממש ראה הכול. המחבל דקר את דפנה ומיד הגיעה למקום רננה שצרחה צרחות אימים, ואמרה לאהבה הקטנה שלא לעלות אחריה ולמעשה הצילה אותה".
נתן מספר על דפנה המיוחדת, זו שאומרת את האמת תמיד והכול כדי לסייע ולעזור. "אני זוכר שתמיד היא אמרה לי שאין לה בית בגלל מה שעברה, ולאחר שהתחתנו ועברנו לגור בעתניאל היא אמרה לי שזו הפעם הראשונה שיש לה בית". על ההתמודדות של הילדים עם הטרגדיה מספר נתן: "מיד לאחר האירוע הקשה שבו הבנו שדפנה איננה הילדים שאלו אותי מה יהיה עם ילדי האומנה שאימצנו ואם עלולים לקחת לנו אותם".
"אני מאמין שנדע להמשיך את הקו החינוכי של דפנה", הוסיף. נתן, מנכ"ל ישיבה בסוסיא, אמר הבוקר לתלמידי הישיבה לאהוב את הוריהם ולדבר איתם כמה שיותר, גם אם לפעמים יש עליהם ביקורת.
לפנייה לכתב/ת 
