עבירות חכמות - אסון לכדורסל / מליניאק

מכבי ת"א של 2003/4 שיחקה כדורסל שהקדים את זמנו בעשר שנים. עד היום מעטות הקבוצות שמסוגלות לשחק פיק-אנד-רול בהתקפת מעבר. 90 פלוס נקודות למשחק הספיקו בדרך כלל לניצחון, אבל במשחקים רציניים קשה לבנות על סקור גבוה. לפיני גרשון היו שומרים כמו דרק שארפ, אנתוני פארקר או מייסיאו באסטון, אבל בדקות המכריעות אתה רוצה את שאראס במגרש.

בשביל להחביא אותו בהגנה, פיני השתמש בהגנות מתחלפות (מץ'-אפ זון), שנראו כמו אזורית שמתחלפת אחרי כמה מהלכים לאישית. להתקפה לוקח כמה שניות להתאים את עצמה לשינוי בהגנה, וזה הזמן שחסר לה בשביל להגיע לזריקה טובה. כשההתקפה מסתיימת בזריקה תחת לחץ בסוף שעון, אחוזי הקליעה יורדים. מאמנים ישראלים מאמצים מהר טריקים, כי שילוב של תחכום ובטלנות מתאים לנו בול. שינוי הרגלים לוקח זמן ודורש עבודה, ואילו החלפת הגנות אפשר לתרגל על הדרך במהלך האימון.

מכבי ת"א של 2003/4 הקדימה את זמנה. פיני גרשון(צילום: עוז מועלם)

החלפת צורת הגנה תוך כדי מהלך התקפה זה רעיון נפלא, בתנאי שהגנה אזורית מצוינת מתחלפת בשמירה אישית מצוינת, ולא כשמחליפים אזורית גרועה באישית גרועה. קבוצות מאומנות מצאו פתרון להגנות מתחלפות, הן משתמשות באותם תרגילים נגד אישית ואזורית. אבל לפני שמתחכמים בהגנה, צריך תחילה לרדת מהר להגנה, וזה קשה. רוב השחקנים רצים מהר להתקפה ויורדים בזחילה להגנה, זאת למרות ששתיים או שלוש הנקודות שקולעים בהתקפה, שוות בדיוק לשתיים או שלוש שסופגים בהגנה.

גם קבוצת התקפה טובה, כזו שמשחקת התקפות ארוכות ועובדת עשרים שניות לעשות סל, תישבר אם היא לא תרד מספיק מהר להגנה ותחטוף סלים במתפרצות. יש פתרון קל לירידה להגנה: "עבירה טובה" או "עבירה חכמה". לכל שחקן יש חמש עבירות להקריב, שיתרום אותן בחוכמה למאמץ המלחמתי. לעשות עבירה לא דורש מאמץ, ידע או שכל. מכה קטנה ביד, חסכת שתי נקודות. חמש עבירות "חכמות" שוות עשר נקודות. שלושה "קמיקזים" לתפקידים מיוחדים, שווים שלושים נקודות. כמה משחקים הסתיימו העונה ביותר משלושים הפרש? למה לבזבז שעות אימונים על עבודת רגליים וסגירת קווים, אם ללמד לתת מכה ביד לוקח עשר שניות?

כאשר לקבוצה היריבה יש יתרון מספרי במתפרצת, לא צריך שחמישה שחקנים ירוצו להגנה. שני מתנדבים יירדו לאחור לעצור מתפרצות בעבירה, ונשלח שלושה לריבאונד התקפה, אולי יביאו כמה נקודות קלות. נגיעה קלה ביד ויתרון מספרי של שלושה על שניים הלך לעזאזל. עבר אותך שחקן וחדר לסל? דחוף יד וחסכת עוד שתי נקודות. במקום ללמד לשמור, מלמדים להשתמש בעבירות. מכה קטנה ביד, דחיפה קלה במותן, תרמת עוד שתי נקודות.

שולדבראנד עוצר את הלפרין. דחיפה במותן = שתי נקודות(צילום: יובל חן)

אין שום הבדל בין שתי נקודות שאתה קולע בהתקפה, לשתי נקודות שאתה חוסך בהגנה. במקום לבזבז שעות על כיפוף ברכיים באימוני הגנה, אפשר לחיות מצוין מהקרבת עבירות. תיאורטית, קבוצה שמשתמשת נכון בעבירות, לא יכולה לספוג יותר מ־50 נקודות במשחק. נעצור מתפרצות ב"עבירות חכמות", שחקן שייקח כדור חוזר בהתקפה וינסה להניח אותו בקלילות בטבעת, נשלח אותו להוציא כדור מהצד ולהתחיל את ההתקפה מהתחלה. תענוג.

גם כאשר קבוצה עוברת את גבול ארבע העבירות הקבוצתיות, מי ששולח שחקן לזרוק עונשין זה יעלה לו בנקודה או שתיים, ויחסוך בכל מקרה שלוש נקודות. כל זמן שלעשות עבירה זו עסקה משתלמת, המצב רק יילך ויחמיר. מבחינת המאמן והאוהדים שחקנים שמשתמשים בעבירות הם גיבורים, את הכדורסל זה הורס. התוצאות נמוכות, שחקנים מצוינים לא מסוגלים להביא את היכולות שלהם לביטוי, והכדורסל הפך למטווח שלשות מגעיל.

קבוצה משקיעה מיליונים, מחתימה שחקנים במאות אלפי דולרים, מתאמנת פעמיים ביום, אנשים קונים כרטיסים לראות את השחקנים האלה, ואז השחקן הטוב בעולם לא מסוגל לעשות נקודה מול שחקן של שקל ותשעים. עבירה, כדור מהצד. יתרון מספרי במתפרצת, הקהל מחכה להטבעה, דחיפה קטנה והלכו עוד שתי נקודות בטוחות. כדור מהצד.

יש פירצה בחוקה ושחקנים מנצלים אותה לרעה. למה לרדת להגנה, אם אפשר לתפוס יד או לתת מכה קטנה ברגל? הכל חוקי וכשר, אבל הסירחון עולה לשמיים. מדהים איך כולם, כולל השופטים, משלימים עם התופעה. הגיע הזמן לעשות סוף לעבירות האלה, שהורסות ומעכבות את המשחק. אין לי דבר נגד "שחקנים בשקל ותשעים", בתנאי שישחקו כדורסל. אני בעד האנדרדוג, ולהקריב מדי פעם עבירה בשביל לעצור מתפרצת זה בסדר, אבל להפוך את העבירות "החכמות" לשיטה זה אסון לכדורסל.

לא רחוק היום שכולם יתפסו בידיים, והכדורסל יהפוך למשחק מכוער שישוחק בהליכה. בהמשך יצמח דור של אנטי שחקנים, שיידעו לזרוק שלשות ולהקריב עבירות. חוקת הכדורסל חייבת לתת מענה כדי שקבוצה שנלקח ממנה יתרון תקבל פיצוי של לפחות זריקת עונשין וכדור מהצד. עבירה מכוונת או לא ספורטיבית לא חייבת להיות ברוטאלית.

הקומישינר של ה-NBA, אדם סילבר, הבטיח למצוא פתרון לעבירות המכוונות שמבצעים על שחקנים שלא מסוגלים לקלוע עונשין. נכון שהחטאת עונשין זו הבעיה של השחקן והמאמן שלו, אבל כשהעבירה מתבצעת בלי קשר למשחק ובלי לנסות אפילו להגיע לכדור, זו בעיה של מי שמנהל את הכדורסל. אם רשע וטוב לו, אף אחד לא ירצה לקנות כרטיס למשחק, ואנחנו לא רחוקים מהמצב הזה.

הבטיח למצוא פיתרון לעבירות המכוונות. אדם סילבר(צילום: AP)

מירי רגב תפריע לאימונים  

שרת הספורט מירי רגב הודיעה שתגדיל את תקציב ההכנות לאולימפיאדת ריו, וזה מצוין. אבל "לראשונה בתולדות המשרד, השרה תגיע גם לאימונים כדי להתנסות ולקחת חלק בהם", וזאת קריקטורה. רגב, שמתמחה בעיקר בהודעות פרובוקטיביות לתקשורת, קלטה כנראה ש"תרבות וספורט" זה אולי תיק זניח, אבל כולל טיול לריו דה ז'ניירו בקיץ. אז אחרי שהתנגדה ליציאת השייטים לאליפות העולם והאשימה את העומאנים, נלחמת באלימות ומגנה על "לה פמיליה", היא הולכת לקחת חלק באימונים לריו.

יש דברים שעדיף שלא יקרו ב"תולדות המשרד". הלוואי שרגב תעשה רבע ממה שהספיקה קודמתה, לימור לבנת, אבל לפחות שתלמד מטעויות. אם יש רגע שלבנת הייתה מוותרת עליו, זו ההתפרצות לפודיום באתונה, לחבק את גל פרידמן שזכה במדליה. במקום להפריע באימונים, מוטב ששרת הספורט תתפוס שיחה עם אלכס גלעדי, שיסביר לה מה קורה כשמדינה מתערבת בענייני הוועד האולימפי.