הברזת מבית ספר? נבדוק שלא יצאת לפיגוע
שליש מהמחבלים מתחת לגיל 20. ברשות הפלסטינית אומרים כי לרוב הם סובלים מקשיים אישיים ומעדיפים למות ב"גבורה". מעקב נוכחות בתיכון, שידוך שמציל מאהבה נכזבת ומסר כמו "עדיף שתזרקו קצת אבנים" - אלו רק חלק מהשיטות היצירתיות להילחם בתופעה. ומה עושים ב"בירת המתאבדים?"
ההסלמה הביטחונית שהחלה ב-1 באוקטובר סיפקה כמות אדירה של מפגעים, שמרביתם אנשים צעירים מאוד, וחלק נכבד מהם הם נערים ונערות בגיל העשרה. האחרונים שבהם הם עות'מאן שעלאן, בן 19 שביצע את הפיגוע בתקוע ופצע את מיכל פרומן ההרה, ומוראד אדעיס, בן 16 שרצח את דפנה מאיר בעתניאל. הנתונים מצביעים על כך ששליש מבין כל המחבלים שביצעו פיגועים במסגרת ההסלמה האחרונה הם מתחת לגיל 20.
העובדה שמדובר באנשים צעירים שמקבלים החלטה רגעית ואין כמעט לאף אחד את היכולת לנבא את מעשיהם יוצרת בעיה אמיתית למערכת הביטחון בישראל. אלא שבשבועות האחרונים החלה לחלחל ביתר שאת ההבנה בצד הפלסטיני שאותם ילדים ונערים אינם משרתים שום אינטרס – מלבד זה שלהם. לפיכך החלו ברשות הפלסטינית, בהוראה מלמעלה, לנסות ולהילחם בתופעה ככל שניתן, בין היתר באמצעות עצירת נערים שהתבטאו כי ברצונם למות או כאלה המתנהגים בצורה מחשידה.
לרוב לא יוצאים לאור אותם סיפורי סיכול, אולם גורמים פלסטינים שונים סיפקו בימים האחרונים ל-ynet הצצה נדירה לאופן שבו הרשות הפלסטינית מנסה להתמודד עם התופעה וגם לביקורת הפנימית הגדלה בתוך החברה הפלסטינית שיוצאת נגד האדרת השאהידים.
"עדיף למות בפיגוע מלהתאבד בגלל אהבה נכזבת"
סיפורי הרקע של המחבלים העלו כי מדובר לרוב באנשים עם בעיות אישיות קשות שאינן קשורות כהוא זה לעניין הלאומי הפלסטיני. חלקם היו ילדים או נערים מוכים, אחרים סבלו מניכור חברתי, ויש גם את הצעירים שחוו אהבה נכזבת.
"לפני כמה ימים מנגנוני הביטחון הפלסטינים הצליחו לשים את ידם על צעיר פלסטיני שהתקבל לגביו מידע שהוא הולך לבצע פיגוע", אמר ל-ynet מקור המעורה בפרטים. "הם תפסו את הפלסטיני באזור העיר העתיקה בחברון כשהוא כבר היה חמוש בסכין ובדרכו לביצוע המעשה. בחקירה שלו הוא נשאל למה רצה לעשות פיגוע וענה שהוא התאהב בבחורה מחברון, אלא שאביה של הבחורה לא נתן את הסכמתו לנישואים".
הגורם סיפר כי אותו צעיר החליט כי מותו עדיף מחייו, ואם כבר למות – אז כגיבור לאומי ולא בהתאבדות שתמיט בושה על משפחתו. אבל הסיפור לא הסתיים כאן. מושל חברון, כאמל חמיד, היה גם הוא בסוד העניינים ורצה להיות בטוח שאותו צעיר ישוב למסלול החיים ולא ינסה שוב לבצע פיגוע. "המושל הפגיש בין אביו של הצעיר לאביה של אותה צעירה שבה הוא התאהב, והצליח לשכנע אותם כי על השניים להתחתן. האבות הסכימו, הזוג הצעיר היה מאושר ומושל חברון הצליח למנוע מאותו צעיר למות ולנסות להרוג אחרים".
במקרה אחר קיבלו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הודעה מבן משפחה של צעיר מקלקיליה כי הוא התבטא על רצונו לבצע פיגוע. אביו של אותו צעיר כלוא בישראל למאסר עולם. אחרי חיפושים נרחבים הצליחו לתפוס את הצעיר, ובחקירתו סיפר כי ביקש מאימו כסף לקנות מעיל לחורף. האם בתגובה אמרה לו שהמצב הכלכלי בבית קשה משום שהאב בכלא, ולכן היא לא יכולה לתת לו כסף לקנות את מבוקשו. הצעיר סיפר לחוקרים שהבין באותו רגע שאם כך ייראו החיים שלו, אז אין שום טעם לחיים ולכן הוא החליט לצאת ולעשות פיגוע בידיעה שהוא ימות בסבירות גבוהה.
גילוי מוקדם: בתי ספר מתריעים על תלמידים שלא הגיעו
באין ארגון המשלח את המחבלים הצעירים, מנסים הכוחות הפלסטיניים למצוא שיטות יצירתיות לגילוי מוקדם של צעירים המבקשים לבצע פיגוע. שיטות אלה מסבירות עד כמה גדול הרצון לעצור את אותם צעירים מתאבדים.
אחת השיטות שהפכה לנוהל בחלק מהמחוזות בגדה היא שבתי הספר שולחים למשרדי מושל המחוז בכל בוקר עד השעה 08:30 את רשימת התלמידים שלא הגיעו לבית הספר. במשרדי המושל מתקשרים כדי לוודא עם ההורים את סיבת ההיעדרות, ואם ההורים אינם יודעים על כך דבר, אז מפעילים את אנשי המנגנונים שיערכו חיפושים ויתפסו את אותו צעיר.
באחת מפגישות התיאום הביטחוני שהתקיימו לאחרונה פנו אנשי המנגנונים הפלסטיניים למקביליהם בצה"ל והביעו את מורת רוחם על כך שהחיילים בשטח יורים במחבלים כדי להורגם ולא כדי לנטרל אותם בירי לפלג גופם התחתון כמתבקש. "אלה שיוצאים לבצע פיגועים הם בסך הכול ילדים", טענו הפלסטינים.
גורם פלסטיני המכיר את נושא מקרוב סיפר: "אנשי המנגנונים אומרים לצעירים 'כבר עדיף שתלכו ותזרקו אבנים במוקדי העימותים, בבאב זאוויה (נקודת עימות עם צה"ל בחברון – א"ל), ליד קבר רחל בבית לחם, בבית אל'. כמה ילדים כבר נהרגו בנקודות העימות? שניים? שלושה? זה לא עדיף מאשר שייקחו סכין וימותו בוודאות?"
אפקט הדומינו ב"בירת המתאבדים"
במקביל לניסיונות היצירתיים של המנגנונים החלו בשבועות האחרונים להישמע יותר ויותר קולות בקרב החברה האזרחית הפלסטינית נגד תופעת הצעירים המתאבדים ונגד האדרתם אחרי מותם. אותה האדרה יוצרת אפקט דומינו שבו חבריהם או בני משפחתם של המחבלים הצעירים מקבלים השראה לצאת ולבצע פיגוע נקמה.
מקום בולט לבחון את התופעה הזאת הוא הכפר סעיר שמצפון לחברון. כפר זה ייצר מאז תחילת ההסלמה את אותו אפקט דומינו וממנו יצאו עד היום 13 מחבלים – מספר גדול מאוד בעיקר ביחס לגודלו של הכפר. רבים מהם היו קרובי משפחה. לא בכדי קיבל סעיר את השם הלא רשמי "בירת המתאבדים".
אחד מתושבי הכפר שמתנגד באופן נחרץ לתופעה סיפר ל-ynet כי ישנה קבוצה בכפר שמנסה לעצור את כדור השלג בדרכים שונות. "בהלוויה האחרונה שהתקיימה כאן לפני כמה ימים הגיעו אלפי אנשים. צוותי הטלוויזיה כבר היו מוכנים לצלם את מסע הלוויה, שמלווה תמיד בקריאות לנקמה ובשלהוב היצרים. ניגשתי לחלק מהצוותים ופשוט ביקשתי מהם שלא יצלמו וישדרו את התמונות הללו כי הן משאירות רושם עז על הצעירים". לדבריו, במקרה כזה, הפיגוע הבא שייצא מסעיר הוא רק עניין של זמן.
"אני לא מקבל את ההנחה הזאת", אמר גורם פלסטיני אחר שהשתתף בהלוויה המדוברת. "כאשר נהרג צעיר פלסטיני בפיגוע, פותחים שם אוהל אבלים. ליד האוהל מציבים רמקול שקורא ללא הפסקה 'השאהיד הגיבור, השאהיד הגיבור!', ותמונות גבורה של הנער ההרוג עם מסגד אל-אקצה מוקרנות מאחוריו. כל הילדים נמצאים שם, שומעים את זה במשך שעות, ורואים את התמונות. מה אתה חושב שזה עושה להם? הם ילדים קטנים שפתאום קולטים איזה כבוד החבר או בן הדוד שלהם מקבל ואז הם הולכים לעשות את הפיגוע הבא".
העובדה שהורים רבים לא ידעו דבר על כוונת ילדיהם לצאת ולבצע פיגוע גרמה לחלק מהם להפנים שאין להם יכולת אמיתית לשלוט על הילדים. "בימים שבהם יצאו המחבלים הצעירים (ממשפחות מנאסרה ועלקם – א"ל) לבצע פיגועי דקירה במזרח ירושלים החלטתי שאני לא לוקח יותר סיכון", סיפר ל-ynet קבלן פלסטיני ממזרח ירושלים.
"החלטתי שעדיף שהילד שלי, בן 14, יפסיד כמה ימי לימודים אבל יישאר בחיים ולכן במשך כמה ימים רצופים לקחתי אותו איתי לכל מקום שהייתי בו מהרגע שהוא התעורר בבוקר ועד לרגע שהוא הלך לישון בלילה. וכן, הוא ישב באתר בנייה איתי ולא עשה כלום. העיקר שהוא כל הזמן היה בטווח ראייה שלי. וזה המשיך עד שנרגעו מעט הרוחות במזרח ירושלים והוא שב ללימודים".
לפנייה לכתב/ת 
