אמנות או נמות, גרסת המציאות

כשהסופר אוסקר ויילד טבע את המשפט האלמותי "סוד החיים הוא באמנות" הוא לא תיאר לעצמו עד כמה צדק. במשך שש שנים אני מתמודדת עם מחלת הסרטן, ורק בזכות ארגון "עזר מציון" שחשף אותי לאמנות אני מצליחה להיאחז בחיים.

שש שנים של טיפולים, ניתוחים, כימותרפיה והקרנות. שש שנים בהם המחלה התפשטה ושלחה גרורות. ובכל הזמן הזה, אני מצליחה לשמור על שלוות הנפש שלי רק בזכות סדנת האמנות לחולי סרטן שמארגן בית אורנית, מרכז התמיכה והסיוע בחולי סרטן של עזר מציון.

אבל ראשית, אציג את עצמי. שמי מיכל בן סימון, בת 48, אם לשניים, אחות לשעבר במחלקת טיפול נמרץ ניתוחי לב. בשנת 2010 אובחנתי לראשונה כחולה בסרטן השד ובלוטות הלימפה. במשך שנה טופלתי בטיפולי כימו, והתבשרתי שאני נקייה.

אבל שנה וחצי לאחר מכן נתבשרתי שהמחלה חזרה עם גרורות בעצמות שהתפשטו בהמשך לכל השלד. הבשורה על כך הייתה קשה. העובדה שבאותה תקופה עבדתי כאחות – ובינתיים נאלצתי לפרוש – רק הקשתה עליי את המציאות.

בניגוד לרוב החולים, אני הבנתי היטב את מצבי. לי, כאשת מקצוע בתחום הרפואה, אין את הפריבילגיה להיות אופטימית, מכיוון שאני יודעת מה המשמעות של תוצאות הבדיקות שאני עוברת ומכירה את שלבי המחלה. אני יודעת כיצד המחלה מתפשטת, ולכן בכל פעם שאני נבדקת, אני מתאכזבת מחדש.

כאשת מקצוע בתחום הרפואה, אין את הפריבילגיה להיות אופטימית

בזכות החשיפה לעזר מציון אני יכולה להתמודד טוב יותר עם הסרטן. לאחר האבחנה השנייה שלי נחשפתי לראשונה לארגון המופלא הזה. הביקור הראשון שלי בבית אורנית הבהיר לי שהגעתי למשפחה חמה ואוהבת.

אני לא רק מיכל החולה אלא מיכל האמנית והיוצרת

גיליתי מקום שמסייע ומושיט יד לכל חולי הסרטן, בכל הגילאים, ולבני משפחותיהם, ועושה הכל כדי להקל עליהם. שם גם נחשפתי לסדנת האמנות הייחודית לחולי סרטן, ושם גם גיליתי את הכישרון שהיה חבוי בי. לפתע ראיתי שיש לי יכולת ליצור מתוך הגוף החולה שלי. מרגע שנחשפתי לסדנה אני לא רק מיכל החולה אלא מיכל האמנית והיוצרת.

גיליתי כישרונות ויכולות שלא ידעתי שקיימים בי, כמו ציור

מכיוון שהעיסוק באמנות מאפשר לי חופש מהעיסוק במחלה ואני שוקעת על כולי ביצירה. אני נפגשת עם אנשים נוספים שמתמודדים עם הסרטן ובשיחותינו אנו מבינים שאף אחד אחר לא יבין את מה שאנחנו עוברים כחולים. לצד היצירה שלנו, אנחנו חולקים מניסיוננו, מהידע שצברנו, מהעולם שלנו. הסדנה שלנו יוצרת הווי מיוחד, לטוב ולרע. הילדים שלי התחברו עם ילדים של חולים אחרים, וקיבלו משמעות נוספת לחייהם.

כשהמחשבה על המוות נמצאת ברקע, החיים מקבלים משמעות עוצמתית

כשהמחשבה על המוות נמצאת ברקע, החיים מקבלים משמעות עוצמתית. אף אחד לא יודע מתי ילך לעולמו, אבל המחשבה על כך נוכחת בתודעה וביומיום. אחת היצירות שאני שוקדת עליה כרגע היא מעין גלגל המזלות, שעוסק בכל אחד משלבי החיים שלנו.

המסר שלי הוא אחד: נכון, אנחנו חולות, אבל חיות את היום יום ואת השיגרה שלנו כמו כל משפחה אחרת, לצד המחלה. דווקא נוכחות המוות מלמדת אותי לחיות את הכאן והעכשיו וליהנות מהדברים הקטנים שבחיי השגרה, גם אם זה לקום בבוקר ללא כאבים.

דווקא נוכחות המוות מלמדת אותי לחיות את הכאן והעכשיו וליהנות מהשגרה

אני לומדת גם לקבל את החיים כהוויתם, פחות לכעוס על דברים שהם פחות משמעותיים ולקבל את החיים באהבה ובחיוביות למרות הקושי יש להפיק את הטוב מהרע, יש לנו בעיות כמו לכל אחד, למרות המחלה שברקע.

"עזר מציון" היא העמותה הגדולה בישראל בתחום התמיכה הרפואית. מאז הקמתה ב-1979, היא "עזר מציון" סיוע ותמיכה רפואיים לחולים ולמשפחותיהם, לקשישים, לנזקקים ולאנשים במצבי משבר רבים ושונים, במטרה לסייע להם להתגבר על הקשיים והמכשולים העומדים בפניהם. בבית אורנית, מרכז התמיכה והסיוע לחולי סרטן של עזר מציון, המארח ללא תשלום חולי סרטן בזמן הטיפולים, מתבצעת בין השאר סדנא ייחודית, בה מתבצעת תרפיה באמנות. הסדנה, מאפשרת למשתתפים בה לקחת פסק זמן מהיום-יום הסוער ורווי המתחים ומאפשרת בריחה לעשייה שאינה מחייבת תקשורת. הסדנה מתקיימת זו השנה השנייה ומשתתפות בה כ-25 נשים.