נשפים, תהלוכות ונטיעות: כך חגגנו את ט"ו בשבט
ראש השנה לאילנות נחגג בצורה אחרת לפני קום המדינה ובעשורים הראשונים לקיומה. לרגל ט"ו בשבט הקרוב קבלו הצצה באדיבות הספרייה הלאומית בירושלים - לחגיגות הגדולות של פעם
רון בלב ואת ביד: בעבר חגגו את ט"ו בשבט בצורה שונה ממה שנהוג היום. המונים יצאו לתהלוכות ובידם שתילים. במועדונים התקיימו נשפים לרגל ראש השנה לאילנות ואפילו בפולין של לפני השואה חגגו היהודים בגאון. קבלו הצצה לגלויות ופרסומים מהעבר באדיבות הספרייה הלאומית בירושלים.
ט"ו בשבט בראשון לציון מתחילת המאה ה-20 (1910 בקירוב). גלויית שנה טובה מארץ-ישראל המתארת את חג ט"ו בשבט במושבה ראשון לציון. הציור מתאר ילדים הקוטפים חרובים ואוספים אותם יחד עם פירות ארץ-ישראליים טיפוסיים אחרים כמו רימונים. מטרת הגלויה להביא אל יהודי הגולה את מראות היישוב החדש בארץ-ישראל. התמונה באדיבות אוסף המכון לחקר הפולקלור באוניברסיטה העברית.
חגיגת נטיעות ט"ו בשבט בירושלים תרע"ד (1914). כל מוסדות החינוך של היישוב החדש בירושלים השתתפו בתהלוכה. בנים, בנות, ספרדים, אשכנזים, חילונים ודתיים.התהלוכה יצאה מאזור רחוב הנביאים שהיה אז מרכז היישוב החדש והגיעה בסוף למושבה מוצא אחרי שעתיים (!), שם נערך הטקס. בידינו גם שקיק בד של שתיל שנשאו הילדים באותו טקס.
נשף ט"ו בשבט של מפלגת "פועלי ציון" ביפו בשנת תרע"ד (1914). הנשף המרכזי של אותה שנה ביפו הוקדש למלחמת השפות שהייתה אז בעיצומה, נגד הכוונה ששפת הלימוד בטכניון העתיד לקום תהיה גרמנית. המאבק למען העברית הקיף כמעט את כל היישוב החדש, ובאותה שנה הוחלט שנשף ט"ו בשבט המרכזי יוקדש לא לעצים ונטיעות, אלא לשתיל הרך של הלשון העברית המדוברת. המפלגה שהובילה את המאבק הייתה "הפועל הצעיר", שחרתה על דגלה בין השאר את העברית. ייתכן שמפלגת פועלי ציון, שנטתה באותם ימים אל היידיש ולא הייתה שותפה כה בכירה למלחמת השפות, העדיפה לקיים נשף נפרד שיוקדש כולו למסורת הקבועה של החג - חג האילנות.
תוכניית חגיגות ט"ו בשבט במקווה ישראל בשנת תר"פ (1920). החגיגה נעשתה יחד עם בתי ספר עבריים נוספים, והוא כלל גם את חיילי הגדודים העבריים שעוד היו בארץ אז. היא כללה נטיעות ביער ע"ש מנהלו הראשון של מקווה ישראל קרל נטר, וכן תחרויות ספורט נושאות פרסים. במהלך החגיגות נערכה התרמה למען יהודי ברית המועצות קורבנות הפרעות הקשות שאירעו אז במהלך מלחמת האזרחים.
מסכת ט"ו בשבט לשנת תרצ"ג (1933). הקרן הקיימת פורסת את חסותה על אירועי ט"ו בשבט ומכוונת אותם אל תנועות ("הסתדרויות") הנוער, וניכר כאן החיבור העמוק שלה עם מוסדות תנועת העבודה. הנשף נפתח בברכה מאת ברל כצנלסון, מנהיגי תנועת העבודה. אמנם מלבד תזמורת "הפועל" משתתפים גם חברי "מכבי", אך מלבדם משתתף שחקן תיאטרון הפועלים "האוהל" וכן קטע נגינה של חברי הקיבוץ הצעיר נען ("נענה") וביניהם מי שיהפוך למלחין חשוב בזמר העברי - דוד זהבי שהיה אז רק בן 23.
באותה שנה התקיים טיול ט"ו בשבט לכפרים הערביים שמצפון לתל אביב ולשפך הירקון. כמו כל חג שאומץ ללוח השנה הציוני, גם בט"ו בשבט נערכו טיולים בארץ. מועצת פועלי תל אביב הזמינה את תושבי העיר לטיול באזור הקרוב אליהם – הכפרים סומייל ושייח מוניס (שהפכו לאחר מלחמת השחרור לחלק מתל אביב), וכמוהם גם הירקון עד שפכו לים, שבו פעל בית המטבחיים העירוני. מדריך הטיול היה זאב וילנאי, שהיה הרוח החיה בטיולים אלה ולימים היה לפרופסור לידיעת הארץ. לחתימת היום הוזמן הציבור בערבו של יום גם להרצאה מפי וילנאי על ים המלח.
ט"ו בשבט - יום התנועה העולמית של "השומר הצעיר". "השומר הצעיר" קבע את ט"ו בשבט ליום חגו. יום זה, מעצם טיבו, קשור עם הקרן הקיימת ועם התכנית לנטוע בארץ-ישראל את "יער השומר הצעיר" באזור משמר העמק. בשנת תרצ"ג (1933), לרגל 20 שנה לקיום התנועה, הופצה בפולין חוברת לשם גיוס כספים מחברי התנועה להשלמת נטיעת היער.
מסיבת ט"ו בשבט תרצ"ט (1939) במועצת פועלי חיפה מטעם "ארגון אמהות עובדות" של ההסתדרות. המסיבה הוקדשה לחקלאות העברית שהייתה מזוהה תמיד עם האתוס הציוני של ט"ו בשבט. לאחר יותר משנתיים של מאורעות מחד גיסא והתיישבות חומה ומגדל אינטנסיבית מאידך גיסא מבקשים חברי וחברות מועצת הפועלים להוקיר את חברי הקיבוצים מעמק יזרעאל, שהיה קשור תמיד פוליטית ותרבותית לחיפה. המסיבה התקיימה במוצאי שבת, בהמשך ישיר ל"יום החקלאות העברית" שהתקיים בנשר וביגור, גם הוא מטעם ארגון אמהות עובדות ומועצת הפועלים במשך השבת.
ט"ו בשבט תרצ"ט (1939) על הכרמל. שכונת אחוזה חגגה את ט"ו בשבט בנפרד מהעיר חיפה. אופי החגיגות היה דומה לזה שבכל הארץ, כשבאחוזה אף פנה הוועד אל התושבים ועודד אותם לנטוע עצים גם בגינותיהם הפרטיות. לבד מכך נוצל המאורע לנטיעת שדרה ציבורית ע"ש הברון רוטשילד שנפטר חמש שנים קודם לכן, על חלקת אדמה שצורפה לשכונה בשנים הבאות (אדמות שמבור). בכך הפך מעשה הנטיעה למעשה לאומי של מעין גאולת קרקע. כרזה זו מהווה עדות לכך ששדרה זו הוקמה ונקראה בשמה שלוש שנים מוקדם יותר מהמועד המקובל.
טקס ט"ו בשבט של שנת ת"ש (1940) בבני ברק. כל ילדי מוסדות החינוך השתתפו באירוע, על-פי הדפוס הקבוע ביישוב העברי כולו: תהלוכה, נטיעות, קטעי קריאה ומופעים. מודעות עירוניות אלה (בני ברק הייתה אז רק מועצה מקומית ולא עיר) מעידות על מציאות שכיום קשה לדמיין אותה, שבה עיר דתית זו הייתה שותפה, מרצונה וללא סייג, לאתוס הציוני ולתרבות הישראלית. המודעה מעידה דרך אגב על אופיה המסורתי של העיר. מנהג יהודי עתיק יומין להמיר את צירוף מניין השנים העברי ממשמעות שלילית לחיובית. כך הפך הצירוף ת"ש – שמשמעו חולשה, לצירוף (הזהה בגימטריה) תרנ"ן - שמשמעו שמחה. התמונה מאוסף גנזך קידוש השם בבני ברק.
נשף ריקודים לרגל ט"ו בשבט תש"ז (1947) בחיפה. זהו נשף בורגני (ולא אמנותי או חינוכי) שהכנסותיו קודש לסיוע למשפחות אסירי המחתרות - מפעל שראשיתו שנתיים קודם לכן עם גירושם למחנות מעצר באריתריאה. דוגמה נוספת לגיוס ט"ו בשבט למטרה לאומית. מאוסף מכון ז'בוטינסקי.
ט"ו בשבט חג הטבע: צא אל הטבע בט"ו בשבט, הצטרף אל רבבות המטיילים, שמור וטפח צמחיית הארץ". זוהי כרזה שזהותם של השותפים לפרסומה מעידה על אווירת החג בשנות החמישים והשישים. היא באה לעודד תיירות פנים של טיולי ראשית הפריחה החורפית, באמצעות אגד שהיא "המוביל הלאומי". החברה להגנת הטבע יוצקת לחג הנטיעות המסורתי תוכן חדש של "חג הטבע", מעודדת את תרבות הטיול בנופי הארץ ומנצלת את ההזדמנות גם לעודד את השמירה על הצומח. הקרן הקיימת לישראל שהשטחים הפתוחים הם בעיקר באחריותה, ובעיקר החג מזוהה עימה מאז ומתמיד כחג של נטיעות וציונות. מאוסף עיריית תל אביב.
ט"ו בשבט תש"כ (1960) באגודת "ידע עם". אגודה זו, שהרוח החיה בה היה ד"ר יום-טוב לוינסקי, פעלה לשימור הפולקלור היהודי ולטיפוחו, בדגש על החגים ומעגל השנה. כרזה זו משמשת עדות למאמץ האינטלקטואלי שנעשה בתרבות הישראלית לגיבוש תשתית היסטורית ואידיאולוגית לתרבות העברית החדשה ולציונות. מסיבת ט"ו בשבט זו שימשה בו זמנית גם לטיפוח הפולקלור היהודי ה"חדש" שהתפתח בתרבות העברית החדשה, בישוב ובמדינה, וגם להצבתו במסגרת היסטורית של תולדות המנהג היהודי הייחודי מצד אחד, ובירור שורשיו בפולקלור העולמי מצד אחר.
דף לתקנת הלשון: כרזות שהפיץ משרד החינוך בשנת תשכ"ה (1965) לקראת כל חג, ובהן ביאר מונחי לשון הקשורים לחג בהקשר של תכנית הלימודים. הכרזה מלמדת רבות על תכני ט"ו בשבט כפי שהונחלו במערכת החינוך הממלכתית באמצע שנות השישים. היא מתייחסת לשירי החג ("וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל..."), לפתגמים נפוצים בענייני עצים ונטיעה, לעבודות הנטיעה, למשנה ואגדה בעניין ראש השנה לאילנות ועוד.
צעדה ונטיעות בבקעת הירדן בט"ו בשבט תשמ"א (1981). הצצה לימים שבהם ההתיישבות בבקעת הירדן היתה על ראש שמחתה
של תנועת העבודה. "הפועל" ניצל את מסורת הצעדות והנטיעות של ט"ו בשבט וארגן צעדות להכרת הבקעה. מאוסף עיריית תל אביב.
"בימי הישוב וראשית המדינה, טרם הטלוויזיה ובימים שלא בכל בית היה טלפון, הדרך העיקרית לפרסם אירועים פומביים כמו טקסי ט"ו בשבט, הנטיעות, התהלוכות והנשפים, הייתה מודעות וכרזות שהודבקו על לוחות המודעות", מסביר ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית. "התרבות העברית החדשה והציונות אימצו את ט"ו בשבט כמועד המסמל את השיבה אל הטבע, את ההתיישבות ואת החינוך העברי. אל ראש השנה לאילנות נוצק תוכן חדש, שנועד להדק את זיקת הילדים, הנוער והעולים החדשים אל טבע הארץ ולערכי ההתיישבות והחקלאות, ולרתום אליהם גם את הוותיקים ואת היישוב כולו".
ואכן, תהלוכות הנטיעות עמדו במרכז אירועי ט"ו בשבט, שהיה שיאה השנתי של פעילות הייעור של הארץ. בנשפי התרבות הועלו מחזות והוקראו יצירות מתאימות, וגויסו תרומות עבור הקרן הקיימת. כך הפך ט"ו בשבט מיום מסורתי משני בחשיבותו בלוח השנה המסורתי לנקודת ציון רבת-משמעות בלוח השנה העברי החדש בארץ-ישראל.
הספרייה הלאומית מעלה לקראת החג תערוכה אינטרנטית החושפת כמה מתוך מאות הכרזות שעוצבו במיוחד לכבוד החג בימי ראשית המדינה וניתן לראותן באתר הספרייה: www.nli.org.il
לפנייה לכתב/ת 
