נערה עם פיגור תבעה: "עדיף לו לא נולדתי"

הוריה של בת 14 טענו בשמה שרופאי קופת החולים כללית התעלמו מסימנים מחשידים כבר במהלך ההיריון. אבל הם נדחו על ידי בית המשפט

עו"ד טל לביאפורסם: 23.01.16 , 08:14

בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה הורים של נערה הסובלת מפיגור קשה, שתבעו בשמה את קופת חולים כללית משום שרופאיה לא הצליחו לגלות המום לפני הלידה. השופט צבי ויצמן קבע שגם אם הרופאים היו פועלים אחרת – לא ניתן היה לזהות את המום.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעת נולדה באוגוסט 2001, וזמן מה לאחר מכן התגלה כי היא סובלת מפיגור קשה ביותר ומשלל בעיות רפואיות וקוגניטיביות. כעשר שנים לאחר מכן, הגישה הוריה בשמה את תביעת הרשלנות הרפואית נגד קופת חולים כללית על הולדה בעוולה בטענה ש"עדיף היה לה שלא להיוולד כלל" (הדיון בתביעה התאפשר בהתאם להלכה האחרונה בתחום הרשלנות הרפואית ולמרות ביטול עילת תביעה זו לפני כשלוש שנים).

תביעה

העליון דחה תביעת הורים לבן חולה "קנוואן"

עו"ד ד"ר מאיר טויזר

בעל ואישה טענו שקופת החולים והמכון הגנטי לא העבירו להם את תוצאות הבדיקה שלפיה האם נשאית הגן הרלוונטי. הם נדחו בשתי ערכאות שיפוטיות

העליון דחה תביעת הורים לבן חולה "קנוואן"

ההורים טענו בשם בתם כי למרות סימנים מחשידים של האטה בהתפתחות ראש העובר, הרופאים לא שלחו את האם לבדיקות נוספות ומעמיקות שהיו יכולות לגלות כי התובעת סובלת ממומים קשים. לדבריהם, לו היו מיידעים אותם על בעיות ההתפתחות האמורות, הם היו מבקשים להפסיק את ההיריון.

לעומתם טענה הכללית כי רופאיה התנהלו ללא דופי וביצעו את כל הבדיקות הדרושות. אמנם היה פיגור מסוים בהתפתחות הראש אך הוא לא הצריך בדיקות נוספות מעבר לאלו שבוצעו. בכל מקרה, סוג הפיגור שממנו סובלת הקטינה התפתח רק לאחר הלידה ולא מדובר במום מולד- ודאי לא כזה שאפשר היה לגלות בעת ההיריון, גם אם היו מפנים את התובעת לכל הבדיקות האפשריות.

השופט צבי ויצמן האזין לחוות דעת המומחים משני הצדדים וקבע שהרופאים שגו כשלא הפנו את האם לבדיקות מעמיקות יותר מאלה שבוצעו בה. בהקשר זה הוא הפנה לנוהלי הכללית מ-1994, שלפיהם בעת ביצוע אולטרסאונד בשלישים השני והשלישי יש לבדוק גם את היקף הראש. ואולם, מדד זה לא נבדק בשתי בדיקות אולטרסאונד שנערכו בתובעת.

לאחר מכן, כשכבר נמצא שהמדדים נמוכים, היה צריך להפנות את התובעת לבדיקות מעקב יסודיות יותר, אך הדבר לא נעשה.

אלא שמסקנה זו לא סייעה לתובעת ולהוריה, שכן גם אם היו מבצעים בדיקות מעמיקות לא היו מגלים את המום, שככל הנראה התפתח לאחר הלידה ולא במהלך ההיריון. תוצאות הבדיקות בתובעת לאחר הלידה לא העלו חשדות בנוגע לבעיות כלשהן עד לשלב מאוחר יותר. למעשה, בדיקה נוירלוגית שנערכה בה בעת הלידה הראתה שהמוח שלה תקין.

בנוסף, במקרים של הולדה בעוולה צריך להוכיח שאילו ההורים היו מודעים למום היו בוחרים להפיל ולא להביא את הילד לעולם. בהקשר זה עליהם להוכיח שאילו היו פונים לוועדה להפסקת היריון היה ניתן להם היתר לביצוע ההפלה ולאחר מכן שבאמת גם היו מבצעים אותה.

במקרה הזה, פסק השופט ויצמן, ההורים לא הצליחו להוכיח זאת. כאמור, הבדיקות לא העלו ממצאים מחשידים כך שרוב הסיכויים שחברי הוועדה לא היו מוצאים סיבה מוצדקת להפסקת ההיריון. משכך, התובעים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין המחדל בהתנהלות הרופאים לבין הנזקים שנגרמו לבתם בעצם זה שנולדה. ועל כן, השופט דחה את התביעה.