האם תבעה: "האונס של בתי גרם לי נזק נפשי"
אישה גילתה שלפני 20 שנה נאנסה בתה על ידי דודהּ, ומצבה הנפשי התערער. היא תבעה פיצוי אבל נדחתה הן במחוזי והן בעליון. מדוע?
בית המשפט העליון דחה לאחרונה אישה שתבעה פיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לה אחרי שגילתה שבתה נאנסה בילדות על ידי קרוב משפחה. השופטים קבעו שהיא לא עומדת בתנאים
לזכאות לפיצויים על נזק נפשי של "נפגע משני".
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- תביעת אפליה: "בהריון אתן הופכות למפלצות"
- לירוק על האישה? הסטיגמות על הליך גירושים
- שירות צבאי כטכנאי מזגנים גרם למחלת ריאות
- מוכרי דירה הסתירו נזילה ויפצו ב-170 אלף ש'
לפני כמה שנים גילתה האישה שבתה – כיום בת 30 – נאנסה והותקפה מינית בילדותה במשך שלוש שנים על ידי דודהּ מצד האב. הבת הגישה תביעה נגד הדוד וההליך הסתיים בגישור, שבמסגרתו שילם לה הדוד פיצויים מבלי להודות במיוחס לו. לטענת האם, מרגע שנודע לה על הפרשה היא החלה לסבול מחרדה וממחשבות אובדניות, התקשתה להמשיך לעבוד, יחסיה עם משפחה התערערו והיא נזקקה לטיפול פסיכיאטרי.
נזק נפשי
האם צילום של פגה בכיס גרם למחלת נפש?
עו"ד ראובן מושקין
אישה שבתה מתה לאחר הלידה ראתה את התמונה המפורסמת של הפגה בכיס של האחות. לטענתה: אף שלא מדובר בבתה, היא לקתה בנפשה
היא הגישה תביעה לפיצויים נגד הדוד בבית המשפט המחוזי בלוד, והדיון עסק בארבעת התנאים שנקבעו בעבר בבית המשפט העליון (פסק דין אלסוחה), בנוגע לזכאות לפיצויים על נזק נפשי של "נפגע משני", כלומר נפגע שלא היה חלק מהאירוע:
1) הנפגע המשני הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הנפגע העיקרי. 2) על הנפגע המשני להתרשם בעצמו מהאירוע. 3) קרבה במקום ובזמן בין האירוע לבין היווצרות הנזק של הנפגע המשני. 4) פגיעה נפשית חמורה.
המחוזי דחה את תביעת האישה וקבע שהתנאי השני לא מתקיים כיוון שהאם לא התרשמה ישירות מהמעשים הנטענים או שמעה עליהם במועד התרחשותם. נקבע שגם התנאי השלישי לא מתקיים, שהרי האם נחשפה לעניין בחלוף יותר מ-20 שנה.
האם הגישה ערעור לעליון, ובו הכחיש הדוד את המעשים לחלוטין. לדבריו, המשטרה חקרה את העניין פעמיים והחליטה לסגור את התיק.
עם כל הצער
העליון החליט לדחות את הערעור והמשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין כתב: "לצערנו, ועם כל ההבנה למצוקתה של המערערת ולקושי הנפשי שהיא חווה, לא נוכל להיעתר למשאלתה". הוא ציין שבנוסף לסגירת התיק, האישה לא זכאית לפיצוי שכן לא חוותה ולא נחשפה לסבלה של הבת בזמן אמת או בסמוך לכך, "ואף לא בסמוך לסמוך".
השופט רובינשטיין הבהיר שאי אפשר להרחיב את מעגלי הניזוקים "עד אין גבול". לדבריו יש היגיון בהגבלת האחריות לנזק נפשי טהור לנפגע משני, בין השאר משיקולים של התרעת יתר ופגיעה בהגינות, חשש מתביעות סרק וקשיים בזיהוי הנזק והערכתו.
"צר לנו, אך כאמור אין בידינו להיעתר לערעור", סיכם השופט רובינשטיין. השופטים נועם סולברג ומני מזוז הצטרפו לפסק הדין.
עו"ד דנה דייגי, העוסקת בדיני נזיקין, מסבירה כי "המודעות המאוחרת לאירוע קיצוני, מפתיע וחריג, שאירע לילד שלך בעבר הרחוק ושלא היית ער לו בזמן אמת, יכולה לגרום לטראומה קשה גם בחלוף שנים רבות. חרף זאת, ככל הנראה מצב כזה לא יקנה להורה פיצוי כספי, לפי הלכת אלסוחה".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
