כל הדרך על הברקס: חופשת סקי לפחדנים
מגושם ואחוז חרדה שלחנו את אייל להמן לסקי הראשון בחייו, והשארנו כתובת למקרה אסון. אבל אז הוא גילה שאפשר לרדת הר שלם עם הרגל על הברקס, וחזר הביתה עם חיוך ניצחון
אבל איזה קומפוט ואיזה נעליים. במינוס 11, הבלאגן בשפינדל רק מתחיל.
קצה הקרחון
העיירה שְפִּינְדֶלרוּב מֶלִין (Špindlerův Mlýn), או בפי העם "שפינדל", היא אתר הסקי הפופולרי ביותר בצ'כיה. היא שוכנת ליד הגבול עם פולין, שעתיים נסיעה צפונה מפראג, ובתרגום חופשי לעברית היא נקראת "הטחנה של שפינדלר" – על שם טחנת הקמח של אחד התושבים שבה נהגו פרנסי האזור להיפגש בסוף המאה ה-18. כאן גם התגורר בשנות ה-20 של המאה הקודמת פרנץ קפקא, כשכתב את הרומן "הטירה".
הגובה המקסימלי של שפינדל הוא 1,310 מטר מעל לפני הים, והאתר כולל שני מרחבי גלישה עיקריים - סוואטי פטר (Svaty Petr) ומדבדין (Medvedin). יש בו 20 מסלולי סקי בכל הרמות – שחורים, אדומים, כחולים וגם ירוקים למאותגרים שבינינו – באורך כולל של 25 קילומטרים. בנוסף הוא מציע סנואו-פארק ומסלולי קרוס קאנטרי המתפתלים בין יערות השלג הקפואים. בעיירה חיים כ-1,300 תושבים, והיא יכולה לארח בו זמנית כ-10,000 תיירים.
השלג הראשון בשפינדלרוב מלין יורד כבר באוקטובר, אבל את ההגעה שלכם לכאן מומלץ לדחות לחודשים ינואר-מרס. הדבר האחרון שאתם רוצים הוא להיות נתונים לחסדיהם של תותחי השלג המלאכותי, שמחרישים אוזניים עד סוף דצמבר ופולטים גושי קרח שמזכירים יותר ברד-ענבים מאשר משקע טבעי. בתחילת השנה העיירה כבר נצבעת בלבן של שלג אמיתי ורך, ולמי שלא רוצה להיתקל במסלולים עירומים – כדאי לבוא רק אז. שלא יהיה שפינדלברוך.
תניח את המגלשיים ובוא נדבר על זה
לא תמיד הטפתי בידענות מדומה על עיירות סקי אירופיות, אבל זה מה שעושה לך תסמונת הגולש החדש: רק לפני שבועיים בקושי הזדקפתי על זוג מגלשיים, והנה עכשיו – משצלחתי את מדרונו המתון ביותר של סוואטי פטר – אני מרגיש שכל צ'כיה לרגליי.
בפועל, כנצר למשפחת פולנים חרדתית וכבעל מוטוריקה עדינה של היפופוטם, ניגשתי לחופשה הזו מודאג וחמוש בתוכניות מילוט. היי, חשבתי לעצמי, אולי עדיף לרסק את הרגל כבר ביום הראשון ואז לטחון בופה במלון עד שבת. למה לא עכשיו מה שבטח יבוא מחר?
אבל כבר ב"ארגז החול" של שפינדל – מתחם השלג המגודר שבו מנסים טירוני הסקי להתייצב לראשונה על מגלשיהם – התחוור לי שמכיתת גלישה משחרר רק סנובורד לגזע המוח. אתה נופל-וקם-נופל-וקם, ילדות בנות שש מגרמניה שועטות סביבך בטבעיות של דובי קוטב וסימנים סגולים נאספים במעלה עכוזך, אבל רוח קרב לא ברורה מחזירה אותך כל פעם לגבעת השלג הסמוכה ומטרתה אחת: "טו סמולר דה השפלה", כמאמר "החמישייה" – רק לא להיות הגולש הכי גרוע בסביבה.
וביומיים הראשונים אתה בהחלט הדבר הכי מביך שיש לעולם הסקי להציע. הפרק הזה בקריירה שלך כולל דריסת פעוטות צ'כים במזחלותיהם, התנגשות חזיתית בפנסיונריות מבלארוס ושיגור משלחות חילוץ שישלפו אותך מתעלת הניקוז של דוכן הנקניקיות בקצה המסלול.
אבל מפה לשם ההשפלה מצטמקת, ופתאום אתה כבר אשכרה עומד על שתיים. וכשבשיעור השלישי למדתי שבעצם אפשר לרדת הר שלם עם הרגל על הברקס של המגלשיים, הבנתי שמצאתי את הנישה שלי: זה לא אלגנטי, זה לא מרשים, אבל היי – זה זז!
בקיצור, אחיי ההיסטריים, לפחד מסקי זה הגיוני – בטח הרבה יותר הגיוני מלטוס במדרונות ב-50 קמ"ש. אבל בסוף-בסוף, עם הרבה עזרה מהמדריכים, זה קורה, ולא תצאו מפה בלי להחתים כרטיס במסלול הכחול.
שלג על עברי
צ'כיה היא מדינה מודרנית ומתמערבת, בוודאי ביחס לשאר מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, כך שעבור גולשים מיומנים ובעלי ניסיון בתכנון חופשות סקי, יציאה עצמאית לשפינדלרוב מלין תהיה סיפור די פשוט (למעט אולי רמת האנגלית התמוהה של חלק מנותני השירות הצ'כים). מי שמתכנן לעומת זאת את גלישת הבתולין שלו יוכל להיעזר בחברת "סקידיל", שאני עצמי הייתי אורח שלה, וכך לחסוך לא מעט זמן, בירוקרטיה ותסכול של טירונים.
החבילה כוללת את כרטיס הטיסה, הסעה מנמל התעופה בפראג עד לשפינדל, מלון, ציוד סקי מושכר ומלווה ישראלי צמוד שייעץ לכם לאורך כל השהות וגם ייצא אתכם לסיבוב פאבים אם תרצו (במחירי מזרח אירופה, כן? חצי ליטר "פילזנר" בחמישה שקלים). ללקוחות החברה שמורה גם זכות ראשונים אצל ארבעת מדריכי הסקי הישראלים שעובדים באתר ונותנים שיעורים בעברית.
עלות חבילה היא כ-1,300-1,000 אירו לאדם (לילדים המחירים גבוהים פחות) ואם אתם מתכוונים להסתפק בארוחות הערב
והבוקר של המלון שבו תשתכנו ולוותר על מסע שופינג בעצירת הביניים בפראג בדרך חזרה הביתה, יספיקו לכם עוד 3,000 קורונות צ'כיות (כ-500 שקל) כדי למלא את שאר תאוותיכם לשבוע. ספוילר: הן יכללו הרבה ליטרים של בירה, צ'יפס ושניצל שכשרותו מוטלת בספק.
הכותב היה אורח חברת SkiDeal
