מגידי ועד אהוד: קבלו הצצה לנפש של מוזיקאי
"זהב שחור", תערוכת צילומי המוזיקאים הישראלים של אילן בשור, מספקת הצצה אינטימית בשחור-לבן לנפש של גידי גוב, ברי סחרוף, יוסי ואהוד בנאי ועוד רבים וטובים שעברו אצלו מול העדשה. אז מי בכלל שונא להצטלם ומיהו המשוגע שהתגלה כמודל ממושמע? התמונות לפניכם
הם עולים לבמה, ביד הגיטרה או המיקרופון. האורות נדלקים, צבעים וצלליות שוטפים את הפנים - ההופעה מתחילה. אבל מול העדשה של הצלם אילן בשור הם נראים אחרים לגמרי. מיטב מוזיקאי ארצנו, מירמי קפלן ועברי לידר הצעירים יחסית ועד יוסי בנאי, גידי גוב, רמי פורטיס ושלמה גרוניך בבגרותם - כולם תועדו על ידו, משנות ה-90 ועד היום, במסגרת אישית ונגישה יותר, ובשחור לבן.
"הצילום הוא אינטימי מאוד, פשוט וישיר, ומשתדל לראות את הנשמה, האישיות, הרגש והתחושה של המצולם באותו זמן מסוים", אומר בשור, שתערוכת צילומי המוזיקאים שלו, "זהב שחור", מציגה בימים אלה ועד ה-30 במאי במרכז הקונגרסים בבנייני האומה בירושלים, בעריכתו של אוצר ערן ליטוין. "הפורטרטים שלי מאופיינים בפשטות וניקיון ויזואלי, שמציב את המצולם במרכז ההתעניינות של הצופה".
גם מי שמצטיידים במשקפי שמש, כמו דני ליטני וברי סחרוף למשל, עוצמים עיניים או מסתירים את הפנים בעזרת ידם - אינם מצליחים להתחבא לגמרי באופן מלא. דווקא כך מתגלות פנים אחרות. "השחור לבן גם מוסיף לזה, כשאני נמנע מפירוטכניקה או אפקטים מיוחדים", מוסיף בשור. "אני בוחר בדרך כלל רקעים נייטרלים וממעט להיעזר באביזרים או בעצמים שונים - על מנת שלא למקם את המצולם בהקשר ספציפי". לפניכם כמה מן דיוקנאות הנבחרים, והרקע בו צולמו.
ברי סחרוף, 2004
"זהו צילום של סחרוף ש'גנבתי' בהפסקת סשן צילומים עם עוד כמה אמנים שהיו עמו בסטודיו", נזכר בשור. "הכריזמה האדירה שלו לצד השקט והצניעות, גם כאשר בסטודיו נמצאים עוד 3-4 אמנים מצויינים משכה אותי לצלם אותו לבד. הכינוי 'נסיך הרוק הישראלי' לא סתם דבק בו.
יוסי בנאי, 1998
"רק לשמוע את יוסי בנאי אומר 'בוקר טוב' בקולו המוכר והמיוחד בהגיעו לסטודיו. הפגישה איתו, השיחות והצילומים איתו היו חוויה מיוחדת ומהנה. איזה אדם ואמן ענק! כמה הוא חסר".
גידי גוב, 2009
"צילום מתוך סשן הצילומים לעטיפת אלבומו המשולש 'שלל שיריו'. גידי לא ממש אוהב להצטלם, ובפרט לא אוהב צילומים מבוימים מדי, שוחחנו הרבה יותר ממה שצילמנו".
רמי פורטיס, 1992
"לרמי פורטיס היה דימוי של רוקיסט-פנקיסט מאוד פרוע. אפילו כינו אותו אז 'פורטיס המשוגע'. ואז נכנס לסטודיו איש נעים הליכות, שקט ומאוד ממושמע. זו היתה אחת ההפתעות הבודדות שהיו לי".
אהוד בנאי, 1998
"פורטרט של בנאי, מהפגישה השנייה או השלישית שלנו. כבר הכרנו והכל זרם. אהוד ניגן ושר ניל יאנג, וסחף אפילו זייפן מקצועי כמותי להצטרף אליו בפזמון של 'Helpless'".
דויד ברוזה, 2007
"דויד ברוזה ואני נפגשים אחת לכמה זמן לסשן צילומים, כבר מעל 20 שנה. חלקם מיועדים לעטיפות של תקליטים, ואחרים למטרות כלליות ולהנאתנו. הצילום בתערוכה שייך לחלק השני".
שלמה גרוניך, 2003
"גרוניך צולם לעטיפת דיסק 'בדרך אל האור', כשהשיער האפור, השופע והארוך קיבל כאן נוכחות חזקה - בניגוד לרוב הצילומים שעשינו עם שיער אסוף. בכלל, רוב הצילומים שמוצגים בתערוכה הם אינם הצילומים שבהם השתמשו המזמינים, אלא צילומים שבחרתי מתוך הסשן לאחר מכן. הפגישות עם שלמה מלאות תמיד באנרגיות חיוביות, יצריות ויצירתיות".
עברי לידר, 1999
"עברי לידר הגיע להצטלם עבור כתבה באחד המוספים של 'ידיעות אחרונות', מעט אחרי צאת אלבומו הראשון "מלטף ומשקר". הוא היה אז בתחילת דרכו. צילמתי אותו באווירת שם האלבום. זה גם הצילום היחיד שקצת בוים ובכך הוא קצת שונה מהאחרים. אפילו נעזרתי במכונת עשן ליצור אווירה ועברי זרם לגמרי. אני מאוד אוהב את הצילום, כמו את כל השאר".
