עדיין מוצלחת? "תיקים באפלה" חזרה
הסיפור על החטיפות והחייזרים נשאר כפי שהיה - עם קצת עדכונים ואפקטים - אבל מה שהופך את העונה החדשה של "תיקים באפלה" למעניינת הוא לא האמת אי שם, אלא מאלדר וסקאלי ומערכת היחסים שלהם
העונה החדשה של "תיקים באפלה" תכלול רק שישה פרקים - מעט עבור מי שחיכה לקאמבק הזה מאז שהסתיימה ב-2002. מצד שני, החזרה שלה עכשיו על גלי הנוסטלגיה יחד עם סדרות כמו "צער גידול בנות" ו"טווין פיקס", היא סיבה לחגיגה ולבדיקה: מה צריכה סדרה שכזו בשביל להצליח גם בסיבוב השני?
את הפרק הראשון, ששודר היום (ב') ב-yes, כתב וביים יוצר הסדרה כריס קארטר, וברור מהשניות הראשונות שהוא לא מזלזל בפריטה על נימי הנוסטלגיה. הוא מתחיל במונולוג של מאלדר (דייוויד דוכובני כמובן), שנשמע על רקע מסמכים מתיקי עבר שמופיעים על המסך. אותם תיקים כוללים תמונות מהמפלצות המוכרות מפרקי "מפלצת השבוע" - הפרקים שעמדו בפני עצמם, בלי קשר למיתולוגיה חוצת העונות על תאוריית הקונספירציה עם החייזרים והאנשים בשחור.
המעריצים נחלקים לרוב לשני מחנות. יש את אלו שמעדיפים את פרקי הקונספירציה, שמספרים את הסיפור הארוך והמורכב על החטיפות, החייזרים והאיש המעשן. לעומתם יש את מי שמוצאים את המיתולוגיה מבולבלת ומדכאת. הם יגידו שהיא מחווירה לעומת פרקי המפלצות (והערפדים, המוטציות שחיות בביוב ומה לא) המודעים יותר לעצמם.
קארטר בחר לפתוח את העונה עם חיבור ישיר קודם כל למיתולוגיה, לנרטיב המתמשך. אבל כדי לרמוז שלא רק בכך הוא יעסוק בכל הפרקים, המונטאז' בהתחלה מבטיח שלא שכח גם את פרקי המפלצות.
הפרק עצמו הוא המשך ישיר של הסדרה – לטוב ולרע. לטוב, כי נחמד לראות המשך לסיפור החוזר: אנשים שקובעים מה קורה פה יודעים דברים שנסתרים מאיתנו, והם יעשו הכול כדי להשאיר אותנו בבורותנו. הפעם לסיפור נלווים יותר אפקטים, כי בכל זאת עברו אי אלו שנים, והוא גם מתייחס באופן ישיר למציאות העכשווית. בניגוד למערכון אצל ג'ימי קימל, מאלדר לא נמנע מסלולרים, הוא עדיין מאמין בקונספירציות, אבל הוא גם מודע לכך שדברים קורים אחרת עכשיו, הכל מתפרסם באינטרנט ואנשים כבר לא מתרגשים משום דבר, גם לא מכך שהממשלה עוקבת אחריהם.
אבל למרות ההתייחסות האקטואלית, כל מה שמאלדר מגלה לכאורה נראה כמו דברים שכבר ראינו. יש איזו תחושת דז'ה וו של "רגע, הוא לא הגיע כבר למסקנה המרעישה הזו מתישהו באיזו עונה מאוחרת? זה באמת חדש?".
בלי להיכנס ליותר מדי פרטים מקלקלים, הסיפור ממשיך לעסוק בחייזרים ומעורבות אנושית בחטיפות. גם הפעם יש נחטפת, ובחור נחוש חדש (ג'ואל מקהייל מ"קומיוניטי") עם סדרת וידאו אינטרנטית – כי שם האמת יכולה לצוץ באופן חופשי היום. אנחנו פוגשים את מאלדר וסקאלי (ג'יליאן אנדרסון) שנים אחרי שתיקי האקס נסגרו, כשמנחה התוכנית פונה אליהם בבקשה לעזרה עם החטופה.
לא מדובר בפתיחה עוצרת נשימה, אבל יש כאן משחק חכם וראוי להערכה עם מה שאנחנו כבר יודעים וחושבים על הדמויות של מאלדר וסקאלי. שניהם מבוגרים יותר, ואחד מהם חבוט במיוחד ונראה שהשנים לא היטיבו איתו או עם האובססיה שלו. ההתלהבות של מאלדר מקבלת כאן טון היסטרי, מבהיל אפילו, של אדם לא לגמרי מאוזן נפשית. האלמנט הזה מעצב אותו כדמות פגומה, ופחות כבלש הקשוח שחשבנו שהוא. אם הדינמיקה בינו לבין סקאלי היתה של שני שווים, שני חוקרים מתפקדים, העונה החדשה מציגה אותה בעמדה מפוכחת ומתקדמת יותר.
כמו אז גם עכשיו, הקשר והמתח בין שניהם מחזיקים את עיקר העניין בפרק. אף שהתקדמנו טכנולוגית בכל הקשור לאפקטים, ואף שיש בו רגעים אלימים שמכריזים על חציית גבולות מבחינת מה שהמושכים בחוטים יעשו העונה, העלילה שלו לא מפתיעה או מרגשת במיוחד.
גם הרגעים בהם רואים את סקינר (מיטץ' פילגי) נראים קצת מאומצים ומאולצים, אולי כי הם מתנהלים במשרד הישן, החלק היחיד שנראה כמו תפאורת אולפן משונה ולא אמינה.
היחסים בין מאלדר לסקאלי מקבלים את כל כובד המשקל. המתח המיני נשמר, אבל מתווסף לו גוון אחר, איכות מלנכולית אפילו. אם בעונות הקודמות התמוגגנו ממה שעשוי לקרות ביניהם, עכשיו העניין הוא מה שהיה ולא הצליח, או ממה שכבר לא יוכל להיות לעולם.
הדמות של סקאלי נראית כמי שעברה תהליך מכבד של צמיחה והתפתחות, בזמן שמאלדר עבר תהליך הפוך של התפוררות. נראה שקארטר בחר לקחת את קווי האופי המובילים של שניהם ולהקצין אותם. גם אם מלוא הפוטנציאל לא נוצל בפרק הראשון, הוא כן מייצר עניין מספיק עבור הבאות. השאלה היא אם העונה תעסוק בנפשו השסועה של מאלדר וההתמודדות של סקאלי עם גילויים על עצמה, או שנקבל מיקוד בקונספירציה בלבד, ואלו יישארו בגדר קישוטים.
