דו"ח: הליכי השימוע פוגעים בזכויות החשודים

גרסטל עם היועץ וינשטיין, אליו העבירה את הדו"ח שהכינה(צילום: מוטי קמחי)

הליכי שימוע המתקיימים לחשודים בפני הפרקליטות מתנהלים לעיתים בחוסר שוויון, ופוגעים באורח ממשי בזכויות החשודים. כ-15 שנים מאז שנכנס חוק היידוע והשימוע, המאפשר לחשוד לקבל הודעה על כוונה להעמידו לדין ויש לאפשר לו הליך שימוע כדי לבטל את ההחלטה - לא קיימת בפרקליטות מדיניות שלמה, סדורה, מובנית ומאורגנת של ההליך ואופן ביצועו. כך קובע דו"ח מיוחד של נציבת התלונות על פרקליטים, הילה גרסטל, שהוגש הבוקר (יום ב') ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

בשנת 2000 תיקנה הכנסת את החוק, כדי לעגן את זכותו של חשוד בעבירות פשע לקיים הליך של יידוע ושימוע. ראשית, יש להודיע לחשוד כי תיק החקירה בעניינו התקבל אצלה מהרשות החוקרת, בדרך כלל המשטרה, ולאפשר לחשוד להציג לפרקליטות טיעונים בכתב, שייתכן שיגרמו לה להימנע מהגשת כתב אישום. מדובר בהקניית תקווה לחשוד, וגם מבחינת התביעה קיימת חשיבות רבה להליך השימוע, שכן היא יכולה לבחון שוב את עמדתה ולבדוק האם הגיעה לחקר האמת טרם הגשת כתב האישום .

על פי הדו"ח של גרסטל, המדיניות של גופי התביעה אינה אחידה. חלקם נוטים להיענות לכל בקשה לקיים שימוע בעל פה, ואילו חלק אחר נוטה לאפשר לחשוד רק שימוע בכתב. במקרים רבים אין בתיק הפרקליטות התייחסות כלשהי לטיעוני השימוע שהעלה החשוד בכתב, ובכך קיים חשש שלא נקראו טיעוני השימוע והליך השימוע לא קוים הלכה למעשה.

כשחשוד אינו מיוצג על ידי עורך דין, הדבר עלול להשפיע באופן מהותי על מיצוי זכויותיו, זאת מכיוון שהאפשרות לקיים שימוע בעל פה מוצעת רק לחשוד מיוצג, ואילו בקשתו של חשוד שאינו מיוצג תידחה על הסף. כך הדבר גם בקשר למסירת עיקרי החשדות ועיקרי חומרי חקירה - חשודים שאינם מיוצגים אינם מקבלים אותם במרבית המקרים. עיקרי החשדות לצורך שימוע נמסרו לכ-34 אחוז מהחשודים המיוצגים, לעומת כשלושה אחוזים מהחשודים שאינם מיוצגים. עיקרי חומר חקירה נמסרו לכ-74 אחוזים מהחשודים המיוצגים, לעומת כ-14 אחוזים מהחשודים שאינם מיוצגים. לטענת הנציבה גרסטל, כשהחשוד אינו מיוצג גדול יותר הסיכוי לכך שיתקיים שימוע מבלי שנמסרו לו לפני כן עיקרי חומר החקירה והחשדות נגדו.

כמו כן נמצא בדו"ח כי הפרקליטים לא מקיימים את ההנחיה שעל פיה הם צריכים לערוך חוות דעת המתייחסת לטענות השימוע. בכ-27 אחוז מהמקרים שנבדקו, לא קוימה ההנחיה. כשהשימוע מתקיים בכתב, בכ-38 אחוז מהמקרים שנבדקו ההוראה לא קוימה. החוק מחייב מתן הודעה בכתב לחשוד על ההחלטה שהתקבלה בשימוע, אבל, בכ-61 אחוז מהמקרים שנבדקו לא קוימה ההנחיה, ולא נמסרה לחשוד הודעה בכתב על ההחלטה. בנוסף לכך, בכ-42 אחוז מהמקרים שנבדקו לא נמסרה לחשוד הודעה כלשהי. כמו כן, נמצאו שמונה מקרים (מתוך 46 רלוונטיים) בהם ההחלטה לדחות את טיעוני השימוע ולהגיש כתב אישום, התקבלה על ידי גורם שאינו מוסמך לכך.

ארגון הפרקליטים מסר בתגובה: "הדו"ח שפרסמה הנציבות מעלה סוגיות חשובות ואנו כמשרתי הציבור נמשיך כל העת לחתור לשיפור לגביהן. אלא שרצון זה אינו יכול לעלות בקנה אחד עם הדרך הקלוקלת שבה נערך ונכתב הדוח של הנציבות. למרבה הצער, הדוח רווי גם הפעם בהתכתשויות פומביות ולעומתיות עם הגוף המבוקר, ב'עקיצות' ובהכפשות העולות אף כדי הסתה ממש".

לטענת הארגון, "הנציבות לא הייתה רשאית לעשות שימוש בדו"ח כדי להמשיך את מסע הדה-לגיטימציה נגד ארגון עובדים, אשר כל בקשתו היא שהביקורת כלפיו

תעשה בכפוף לחוק ולא במנותק ממנו, וכי תעשה בצורה מקצועית בדומה לזו שנעשית על ידי גופי ביקורת אחרים. הניסיון החוזר ונשנה לסתום פיות של עובדים מתאים למשטרים כוחניים שפסו מן העולם".

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "הפרקליטות מברכת על עריכת הביקורת בנושא. חובות השימוע והיידוע הן חובות חשובות והפרקליטות עושה כל מאמץ לקיימן כסדרן. דוח הנציבות, כמו קודמו, מתמקד ברובו בעניינים פרוצדורלים של רישום ותיעוד. תמיד יש מקום לשיפור, גם בהקפדה על הפרוצדורה. הפרקליטות תלמד את הדוח לעומקו ונטייתה כבר עתה היא ליישם חלק מהמלצות הדוח.

"הנציבות כותבת כי הרושם שנוצר אצלה על סמך ארבעה דוחות הוא כי ליחידת הניהול בפרקליטות יש קושי לעמוד במשימות הניהוליות המוטלות עליה, ומעלה השערה כי הדבר נובע מחוסר קיצוני בכוח אדם. בהתחשב בעומס המוטל על יחידת הניהול, בין היתר בעקבות הקמת נציבות הביקורת, אנו מקווים כי יוקצו תקנים לתגבור יחידת הניהול. לצערנו, בשל עיצומי ארגון הפרקליטים לא ניתן היה לגבש תגובה מפורטת לדוח. מובן כי הדבר לא ימנע לימוד יסודי של הדוח כאמור, לצורך שיפור פעולת הפרקליטות בתחום זה. ארגון הפרקליטים - שהוא ארגון עובדים מוכר - החליט על עיצומים אלה כצעד ארגוני במטרה להגן על זכויות הפרקליטים, ועיצומים אלה הם עניין למשא ומתן עם הנהלת משרד המשפטים"