הרופא אמר שהוא לא יוכל ללכת - אלון ירוץ במרתון ת"א

בין אלפי הרצים שישתתפו במרתון סמסונג תל אביב, יהיה גם אלון יעקובי, בן 33 מרעננה. מי שיראה אותו, לא יבחין בשום דבר חריג, ובוודאי לא יאמין שלפני שלוש שנים יעקובי לא היה מסוגל ללכת בשל גידול סרטני שפגע בכל הצד השמאלי של גופו מהמותן ומטה. גם אם לא יגיע ראשון במרוץ, יעקובי כבר ניצח במרתון של החיים. פעמיים.

קראו עוד על הסרטן:

בגיל 30 - מתן נלחם בסרטן פעמיים - וכתב על זה ספר

עומר מת בגיל 17.5 - אביו מגייס טרומבוציטים לזכרו

אב ובתו חולים בסרטן - ולא מוותרים על המרתון

"לא רציתי לאבד את הנעורים"

יעקובי היה רק בן 16 כשחלה בפעם הראשונה בסרטן לימפומה מסוג הודג'קינס. במשך קרוב לשנה עבר טיפולים כימותרפיים, אבל למרות הקושי ותופעות הלוואי, היה לו ברור שיתגבר על המחלה.

"כל ההתייחסות שלי לסרטן היתה כמו אל שפעת זמנית שתעבור", הוא נזכר, "זכיתי לתמיכה מאוד גדולה מהמשפחה, דבר שחיזק אותי מאוד, אז הסתכלתי על כל הסיפור כמשהו מאוד זמני ולרגע לא היה לי ספק שאתגבר עליו".

אלון יעקובי. "התייחסתי לסרטן כמו אל שפעת"

יעקובי לא ויתר לעצמו, והקפיד לשמור על שגרה דומה לשל בני גילו הבריאים. "הייתי הולך לבית החולים שניידר, מקבל את הטיפול ויום לאחר מכן שב לבית הספר. בימים שהטיפולים הסתיימו מוקדם בבוקר הגעתי לבית הספר מיד אחריהם", הוא מספר, "זה היה לי מאוד חשוב כי לא רציתי לאבד את הנעורים, את חיי החברה העשירים שהיו לי ואת הכיף של הגיל הזה".

בעוד הוא מתמודד בגבורה עם הסרטן, נפטר במפתיע אביו של יעקובי מדום לב. כמה שבועות אחר כך, עבר יעקובי בדיקה שהראתה כי הוא נקי מתאים סרטניים.

"פשוט הודיעו לי שהכל עבר ונגמר כאילו לא היה", הוא אומר, "המחלה הראשונה, כמו גם המוות של אבא שלי, לימדו אותי המון על עצמי, על היכולות שלי ועל הכוחות שבי. היום, במבט לאחור, אני יכול לומר שלמדתי המון על הדרך בה אני עושה דברים בחיים ועל האופן בו אני לא מוותר עד שאני משיג את מה שאני רוצה ובסך הכל יצאתי מאוד מאוד חזק מהחוויות ההן".

"לא האמנתי שזה קורה לי עוד פעם"

יעקובי יצא אל החיים, באמונה שכעת - לאחר שניצח את הסרטן, דבר לא יעמוד בדרכו. הוא היה כל כך בטוח בעצמו שהרע מכול כבר מאחוריו, כך שגם כאשר אורות האזהרה נדלקו והתריעו שהסרטן חזר - הוא סירב להבחין בהם.

בגיל שלושים, כשהוא נשוי טרי ומתבונן באופטימיות לעבר החיים, תקף את יעקובי כאב בגב התחתון. במשך ארבעה חודשים הכאב הלך והחמיר, והוא חשש שמדובר בפריצת דיסק שתגביל את הפעילות הגופנית שלו. רק אחרי שהרופא הפנה אותו ל-CT ו-MRI, התברר כי הוא חולה שוב - הפעם בסרטן מסוג לימפומה נון-הודג'ינס.

לאורך כל הדרך ובבדיקות, לא חשבת שיש סיכוי שמדובר בסרטן?

"לא חשבתי בכיוון כי לא רציתי וגם לא ראיתי קשר בין הדברים. נמנעתי מלחפש בגוגל, אולי אם הייתי עושה זאת, היו נדלקות לי נורות אדומות. כשכבר כן נכנסתי לגוגל, והתחילו הנורות להידלק, זה היה יום לפני שקיבלתי את תוצאות הבדיקה".

איך הגבת כשהבנת שאתה צריך לעבור שוב את הכול?

"זה היה די נוראי. זה היה רגע קשה. התחלתי לבכות כי פשוט לא האמנתי שזה קורה לי עוד פעם. הייתי בסטייט אוף מיינד שאת החוב שלי כבר שילמתי בגיל 17. החשבתי את עצמי אדם מאוד חזק, ובאותו רגע הייתי חלש והרגשתי שאני לא יכול התמודד עם כלום. היו כמה שעות של משבר, ואז החלטתי שדי! זה מה יש, וצריך להתקדם".

יעקובי אובחן כשהסרטן בגופו כבר היה במצב מתקדם. לדבריו, הרופאים אמרו לו שאם היה מתעכב באבחון בשבועיים, זה יכול היה להיות מאוחר מדי. הרופאים הרכיבו עבורו פרוטקול טיפולים, והוא החל בהקרנות ובכימותרפיה.

בן שלושים ובמצב סיעודי

בעוד הוא מתחיל להתמודד עם הטיפולים, חלה החמרה במצבו, כאשר יום אחד הוא התעורר משינה עם כאבי תופת מהמותן ומטה. מכיוון שהיה תחת השפעת משככי כאבים ולא היה כל כך ממוקד, ניסה לקום ולמרבה הזעזוע התברר לו כי אינו שולט על הסוגרים.

"מיידית חיברו אותי לקטטר והליבישו לי חיתול", הוא מתאר בכאב, "מצאתי את עצמי בגיל שלושים, נשוי עם ילדים ובמצב חצי סיעודי, כשאני לא יודע מימיני ומשמאלי. זה היה משבר נוראי. הייתי צריך שיחליפו לי וינקו לי, בקושי הייתי מסוגל ללכת. הרגשתי הכי רע שאפשר. גם קיבלתי חוות דעת מרופא חיצוני, שאמר שהקטטר כנראה יישאר איתי לכל החיים ושלא בטוח שאצליח ללכת כי הרגל נפגמה לחלוטין".

אלון בתקופת המחלה. שקע לתוך דיכאון עמוק

באותה תקופה יעקובי התנייד על כיסא גלגלים ושקע לדיכאון עמוק שנמשך שבועות ארוכים. בד בבד עם ההמצב הנפשי שהחמיר, גם מצבו הרפואי הידרדר עד שרמת החמצן בדם צנחה והוא היה בסכנת חיים של ממש. שם, כשהוא בתחתית, יעקובי החליט לשנות גישה.

"החלטתי לא להיכנע", הוא מסביר, "התחלתי לעבוד על עצמי מנטלית ולשנות דפוסי חשיבה.הבנתי שאני לא יכול להמשיך ככה". כדי להתחיל לשנות, הציב יעקובי לעצמו בכל יום יעדים קטנים שהיה עליו להשיג. זה התחיל מלקום בבוקר ולצאת מהמיטה, אחר כך החליט להפעיל את הרגל וככל שהתקדם, הציב לעצמו עוד ועוד יעדים - מורכבים יותר.

השיפור במצבו נסך ביעקובי כוחות חדשים, אבל אז הוא נכנס להשתלת מח עצם, שהחלישה אותו שוב. "זו הייתה בעיטה בבטן שמחזירה אחורה בזמן למקומות שכבר חשבתי שהתגברתי עליהם", מתאר יעקובי, "שוב השיער נושר, לא יכולתי לקום, לא יכולתי לאכול ולא יכולתי לעשות כלום. הייתי צריך להתחיל הכול שוב מההתחלה".

"לדעת שתמיד אפשר לנצח"

למרות זאת, הפעם הגוף שלו הגיב בדיוק "לפי הספר", ושלושה שבועות לאחר ההשתלה הוא כבר התאושש לחלוטין. "התברכתי בסוללת רופאים הכי טובה שיכולתי לבקש", חשוב לו להדגיש, "אני סומך עליהם במאה אחוז, לכן הרגע שבו אמרו לי שאני רשאי להתאמן, היה אחד הרגעים המאושרים בחיי".

יעקובי חזר לחדר הכושר, ושוב נאלץ לכבוש יעדים קטנים ולהתקדם בקצב איטי ובהמון סבלנות. "בהתחלה הייתי חלש מאוד, לא יכולתי להרים יותר מקילו", הוא מדגיש, "אבל הסתכלתי על ההתקדמות בפרופורציות נכונות, בחרתי לראות כל פעם את השיפור".

יעקובי מספר כי תמיד נהג לשמור על הכושר ולהתאמן כחלק מאורח חיים בריא, אבל ריצה אף פעם לא הייתה החלק החביב עליו באימון. כעת, כשהיה עליו לחזק את הרגל הפגועה, הריצה הפכה לאתגר הרבה יותר נחשק ורחוק.

"הרגל השמאלית שלי נפגעה בצורה דרמטית", הוא מבהיר, "אני צלעתי והיה לי מאוד כואב וקשה ללכת. השרירים נחלשו מאוד והיא התקצרה משמעותית ביחס לרגל השנייה. המטרה הראשונית שלי בחדר כושר הייתה לחזק את הרגל. בשלב מסוים הבנתי שאני חייב מטרה גדולה יותר".

כך נבטה ביעקובי ההחלטה להשתתף במרתון תל אביב, במסלול של ריצת 10 קילומטרים. "הבנתי שאם אני מסיים את הריצה הזו, אני מנצח גם את הפגיעה הנוראית וגם את הרופא שאמר לי שלא אוכל ללכת", הוא מחייך.  

אלון יעקובי רץ. "לנצח את הרופא שניבא שלא אלך"

היום, כשהוא כבר מתאמן במרץ לקראת המרוץ, יעקובי מספר שהרופאים המומים מהשיפור המשמעותי, ולמעשה מי שלא יודע - לא יכול לנחש שלפני שלוש שנים לא יכול היה ללכת.

בפעם הראשונה שהצליח לרוץ שבעה קילומטרים, הגיע הביתה ואמר לאשתו כי אינו מאמין שעשה זאת. "אני עובר את האימונים עם המון רצון, תקווה וגם גאווה עצמית", הוא מודה, "למזלי אשתי, שמשתתפת בעצמה בחצי מרתון, מאוד תומכת. היא ואמא שלי הן הדלק להצלחה. מבחינתי, ההישג חשוב גם למען הילדים. זה נותן להם הרבה ביטחון שתמיד אפשר לנצח וששום דבר הוא לא סוף העולם".  

היום, יעקובי עוסק כמנחה אישי ומרצה להתמודדות עם מצבי משבר, ומשתמש בסיפורו האישי כדי להוות השראה לאחרים. "כבר אחרי הפעם הראשונה שחליתי בסרטן היה בי רצון גדול לעשות את זה, ודחיתי", הוא אומר, "עבדתי כשכיר, זה היה נוח ופחדתי לצאת לדרך עצמאית. בפעם השנייה, כשהחלמתי, הבנתי שזו ההזדמנות לעשות מה שאני באמת רוצה, כלומר לעזור לאחרים ולהוות דוגמה שאפשר לעשות הכול בחיים ולהתגבר על כל משבר. לקחתי את הסיפור שלי למקום הכי חיובי שאפשר".

את הריצה שלו מקדיש יעקובי להתרמה עבור עמותת "חיים" (למען ילדים חולי סרטן) דרך המסלול החברתי במרתון. ניתן לתרום דרך האתר .