אסירי רומניה כותבים: 30 יום פחות על כל ספר
ברומניה שמו לב לתופעה מוזרה: יותר ויותר פושעים כותבים בכלא ספרים על שלל נושאים - מכדורגל ועד אבנים יקרות. הסיבה: חוק מהעידן הקומוניסטי, שלפיו על כל "פרסום מדעי" יופחתו 30 יום מעונשו של האסיר. עכשיו שוברים את הראש איך לעצור את זה
זה חתיכת הישג עבור אסירים שאין להם גישה לספרים או לאינטרנט. דיווחים שלפיהם ספר אחד מהז'אנר הזה, באורך של 212 עמודים, נכתב תוך שבע שעות בלבד, רק הגבירו את החשד שהספרים האלה נכתבים לעתים קרובות על-ידי סופרי צללים או נשענים על גניבה ספרותית.
לפי החוק הרומני, אסירים יכולים לזכות בהפחתה של 30 יום ממאסרם עבור כל "עבודה מדעית" שהם מפרסמים – אחרי ששופט קובע אם הספר עונה על ההגדרה הזו. אסירים משלמים לבתי הוצאה לאור עבור הדפסת עבודותיהם – אף שלא ניתן יהיה למצוא את הספרים בשום חנות ספרים.
החוק קיים עוד מהעידן הקומוניסטי, והוא נועד לקצר את תקופות מאסרם של אסירים אינטלקטואלים שלא היו כשירים לעבודות ידיים. אסירים בעלי יכולת לבצע עבודות יד יכולים להפחית את תקופות מאסרם על-ידי ביצוע עבודות. עד לאחרונה רק ספרים מעטים כאלה פורסמו, אבל ב-2014 עלה מספר הספרים ל-90, וב-2015 הוא הרקיע שחקים ל-340.
התובעים חוקרים אם אסירים עשירים ומקושרים-היטב משלמים לפרופסורים באוניברסיטאות – שנדרשים לאשר את נושאי הספרים – או לאנשים אחרים כדי שיכתבו את הספרים עבורם. לטענת התביעה ברומניה, במקרה אחד אסיר ששמו לא פורסם כתב ספר בן 212 עמודים בתוך שבע שעות בלבד, וספר אחר – באורך של 180 עמודים – נכתב תוך 12 שעות.
הרבה תמונות, מעט מילים
לאורה סטפן, אנליסטית במכון Expert Forum המקדם שקיפות וממשל תקין, אומרת כי "עבודות מדעיות" שיוצאות מבתי הכלא ברומניה קשורות יותר להון ולהשפעה שיש לאסירים מאשר לכישורי הכתיבה שלהם. "מה שאנחנו רואים הוא תוצאה של המצב שבו אנשים ממעמד גבוה מגיעים לכלא. אלה אנשים רבי עוצמה שהם עשירים מאוד, ושיכולים להרשות לעצמם לשלם ליועץ ברמה גבוהה ולעורכי דין שמלמדים אותם איך לנצל את החוק. איכות העבודה היא ירודה, וחלקן הן יצירות מועתקות באופן בוטה".
האשמות בדבר גניבה ספרותית נגד שרים ואישים בכירים הן דבר נפוץ ברומניה, אבל רק לעתים נדירות הן מגיעות לכדי חקירה. צוות אקדמי קבע בשנת 2012 כי ראש הממשלה לשעבר, ויקטור פונטה, העתיק חלקים בתזה שלו בשנת 2003.
על רקע התופעה הגוברת, שרת המשפטים רלוקה פרונה קראה לבטל את החוק בצו חירום. "שמתי לב לגידול משמעותי מאוד במספר הפרסומים בפרק זמן קצר", אמרה פרונה. "ברור שהנוהל הזה לא יושם באופן קפדני מספיק". היא תומכת בגיבוש חוק חדש שישווה את המעמד של כתיבת ספר לזה של פעילויות כמו ציור ותיאטרון – פעילויות שכולן ביחד נלקחות בחשבון כששוקלים שחרור מוקדם.
הספרים שכותבים אסירים כדי לקדם את שחרורם לפי החשד מתאפיינים בדרך כלל בתמונות רבות ובטקסטים קצרים. ראש הממשלה לשעבר אדריאן נסטסה, שפרסם שלל כתבים לפני שנכנס לרצות שני עונשי מאסר, כתב שני ספרים בכלא. האמנית הגרפית מרינה פופוביצ'י, אחת מהנאשמים שעמדו לדין לצדו של נסטסה ב-2012 על הלבנת כספים וקשירת קשר לפגיעה באינטרס הציבורי, שיבחה את החוק ואמרה כי הוא נותן לאסירים בעלי השכלה משהו פרודוקטיבי לעשות.
"כאדם שהיה פעיל מאוד רציתי לעשות משהו כדי לא לבזבז את זמני", היא אומרת בעודה מחזיקה את ספרה "אבני חן צבעוניות יקרות". היא אומרת שניתנה לה גישה תחת פיקוח למחשב, ומתעקשת שכתבה את כל הספר לבדה. ב-2015 היא השתחררה. גם עכשיו היא טוענת שהורשעה שלא בצדק, והיא מערערת על הרשעתה לבית הדין האירופי לזכויות אדם.
פרסם 4 ספרים, לא כתב אפילו אחד
העיתונאי והסנאטור לשעבר סורין רוסקה סטנסקו ריצה תשעה חודשי מאסר מתוך שנתיים וחצי שנגזרו עליו בגין הקמת ארגון פשיעה. הוא כתב שלושה ספרים על התקשורת הרומנית והחיים הפוליטיים ברומניה, וכעת הוא מעביר שיעורים על השחיתות בתקשורת הרומנית. גם הוא מתעקש כי כתב את ספריו בעצמו.
אבל לא מפתיע שבתנאים קשים כל כך (אסירים מסתמכים בדרך כלל על בני משפחה וחברים שיצלמו עבורם דפים מספרים רלוונטיים ואין להם שולחנות בתאיהם) וכשאצל רוב האסירים מדובר בספריהם הראשונים, יש חשד שחלק מהאסירים פשוט שוכרים מישהו אחר שיכתוב עבורם את הספרים.
הבעלים של מועדון הכדורגל סטיאווה גיגי בקאלי הודה לאחרונה כי לא הוא כתב את ארבעת הספרים שיצאו תחת שמו בשלל
נושאים – מ"הר אתוס" ועד "אהבה מלאת רחמים וגאולה". חבר הפרלמנט האירופי לשעבר נידון לשלוש שנות מאסר וחצי במאי 2013 בגין עסקת חילופי אדמות, חטיפה ומכירת משחקים.
חברת הפרלמנט גבריאלה אנגל, שבאה לשיעורים של סטנסקו על השחיתות בתקשורת, חושב שהחוק שגוי. "לא נכון להפחית את העונש של מישהו בגלל ספר שאולי הוא לא כתב. הם צריכים לכתוב, אבל לא לקבל על כך הפחתה בעונש".
לפנייה לכתב/ת 
