כתובות בנות 1,800 שנה ועליהן המילה "רבי" ו"שלום" התגלו בגליל
אחר הארכיאולוגים הסביר כי המילה 'רבי' מרמזת על התקופה שבה שהה רבי יהודה הנשיא בציפורי - שם נמצאו הכתובות - יחד עם התנאים
שלוש כתובות קבורה בארמית וביוונית, בנות כ-1,800 שנה, נחשפו בחודש שעבר במושב ציפורי שבגליל התחתון. את הכתובות מצאו תושבי המושב, שהזעיקו למקום את אנשי רשות העתיקות וחוקרים מהמכללה האקדמית כנרת שפענחו על שתיים מהכתובת את המילה "רבי" החקוקה בשפה הארמית.
ברשות העתיקות הסבירו כי במחשבה ראשונה כתובת קבורה עלולה להיחשב כממצא זניח, שמטרתו להספיד את הנפטר שקבור מתחתיה, אולם מדובר בממצא חשוב שלעתים רבות מאפשר ללמוד על חיי התושבים במקום באותם הימים. לדברי ד"ר מוטי אביעם, ממכון כינרת לארכיאולוגיה גלילית, "כתובות הקבורה משקפות את חיי היום יום של היהודים שחיו בציפורי, ואת עולמם התרבותי. במחקר שלנו אנחנו עדיין מתלבטים במשמעות המילה 'רבי' והאם היא מרמזת על התקופה שבה שהה רבי יהודה הנשיא בציפורי יחד עם התנאים או לאחריו בתקופת האמוראים. מדובר בחבורות גדולות של חכמים שפקדו את בתי המדרש של העיר".
אחת ההפתעות בכתובות שנתגלו, היא שאחד הנקברים מכונה "הטברייני". זהו המקרה השני של נקבר מטבריה, בבית הקברות של ציפורי ועל פי הערכות, לא מן הנמנע שיהודים מחלקים שונים בגליל הגיעו להיקבר בציפורי בעקבות פעילותו של רבי יהודה הנשיא במקום. אפשרות נוספת היא שהאיש עבר להתגורר בציפורי ושם נפטר, אך הוא ביקש להיזכר כאיש טבריה. בכתובת השנייה שפוענחה, מופיע לראשונה במחקר כתובות ציפורי, המונח "לעולם", שמוכר מכתובות קבורה בבית שערים ובמקומות אחרים, והכוונה היא שמקום קבורתו יישאר שלו לעד, מבלי שמישהו יגזול את מקומו. שתי הכתובות מסתיימות בברכה העברית "שלום".
בכתובת השפה היוונית נזכר השם "יוסיי", שם שהיה מאד מקובל בקרב יהודים בארץ ובתפוצות. ברשות העתיקות אמרו כי עד כה תועדו במחקר על ציפורי 17 כתובות קבורה, רובן בארמית - שהייתה שפת היום-יום של יהודי ארץ ישראל בתקופה זו. לעומת זאת, כתובות הקבורה שנמצאו בטבריה - הבירה השנייה של הגליל, נכתבו ברובן ביוונית. בכתובות אלו נזכרים כמה מאנשי ציפורי הקדומים, ביניהם שמות של רבנים, ולעתים שמות של מקצועות שבהם עסקו. הארמית הייתה שפת היום-יום של יהודי תקופת המשנה והתלמוד, אך חלקם גם דברו וכתבו יוונית, ועל כן קיימות כתובות קבורה בשפה זו.