"משרות רבות יוחלפו ע"י מחשבים ורובוטים"

"עד היום הנחנו שטכנולוגיות חדשות מייצרות משרות חדשות, אבל זה כנראה לא נכון. יהיו הרבה אנשים בלי עבודה והרבה משרות שיוחלפו על ידי מחשבים, תוכנות ורובוטים. כל עבודה שחוזרת על עצמה - מחשב יכול לעשות", כך אמר היום השופט בדימוס סטיב אדלר, נשיא ביה"ד הארצי לעבודה לשעבר, בכנס אילת ה-20 לנושאי עבודה.

כתבות נוספות בערוץ הכלכלה

בכנס, נערך על ידי ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים, נוכחים כ-400 משתתפים בהם ראשי חברות גדולות ונציגי ועדים גדולים במשק, תעשיינים ונציגי הממשלה. אדלר התייחס להשלכות של ההתפתחויות הטכנולוגיות על שוק העבודה, בהם ירידה בכמות המשרות והגדלת הפערים בהכנסות.

"בארה"ב, אחוז אחד מהאוכלוסייה העובדת משתכר 19% מהשכר של כלל ההכנסות", הדגים. "כלומר זה משק שהחזקים מרוויחים הכל וזו בעיה קשה מאוד. מספר יותר קטן של חברות משלטות על חלקים דולים של המשק. היום אמזון מוכרת בכל בית, כי יש מחשב בכל בית. יש כוח ענק למספר קטן של חברות ואנשים".

בין התוצאות הוא מנה קיפאון בשכר העובדים, גידול באבטלה במדינות מפותחות וחוסר שוויון ואפשרות להתקדם. על מנת להתמודד הוא ציין כי חשוב שהמדינה תגדיל את ההשקעות במחקר ובחינוך ותפחית את הרגולציה. "בעולם הטכנולוגיה החדש יש שינויים כל הזמן וצריך גמישות מקסימאלית", אמר. 

"אפשר לעשות את זה בכאסח, כמו בארה"ב - בצורה חד צדדית, בלי שיתוף פעולה ובלי ארגוני עובדים", הוסיף. "כתוצאה ההחברות הגדולות כמו פייסבוק מתפתחות, אבל העובד הממוצע לא מרוצה, אין לו מוטיבציה. יש מודל אחר של שיתוף פעולה - כמו בגרמניה ואצלנו לפעמים. זה  מאפשר לעשות שינויים לטובת המפעל והעובדים בצורה יותר טובה. לשם כך צריך שיתוף פעולה בין העובדים וההסתדרות לבין המעסיקים והמדינה, וצריך שיתוף פעולה בין שתי המפלגות הגדולות.  עם המעסיקים יש תקווה, עם המדינה אני לא יודע אם יש תקווה".

"להפחית הרגולציה במגזר הפרטי"

השופטת (בדימוס) נילי ארד, נשיאת ביה"ד הארצי לעבודה לשעבר, התייחסה אף היא לשינויים בשוק העבודה, בהם ירידה בביטחון התעסוקתי לטובת ארעיות ולניוד עובדים מרצון ושלא מרצון, וכן התפתחות תבניות העסקה כמו העסקה קבלנית או במתכונת פרילאנס וכן העסקת עובדים ממדינות אחרות כדי להוזיל עלויות. "ככל שחברות הופכות להיות בינלאומיות, העובדים עוברים ממדינה אחת לאחרת ובעקבות זאת עולות שאלות באשר להגנות עליהם כעובדים".

ארד מנתה גם את העלייה בגמישות תעסוקתית, דרישה לזמינות מצד העובדים לאורך כל שעות היממה ועליה בשיעורים של מהגרי עבודה ממדינות עולם שלישי. "המגמות הללו מצביעות על כרסום מתמיד ביחסי עובד ומעסיק וכפועל יוצא על כרסום הזכויות. ככל שהעובדים  מתמעטים, כך פוחתת חשיבותם למעסיק ולארגון עד כדי חיסולם".

לדבריה, כבר היום יש להידרש לשאלות הללו ולהיערך. "עלינו להיות ערים ולקבוע הגנות על השותפים ליחסי העבודה, עובדים ומעסיקים כאחד, יתכן שנדרש להגדרות חדשות לרבות המושג עובד. במצב דברים זה אנו נדרשים לשאלות הרבות המתעוררות בעולם יחסי העבודה, וכבר היום ערים לפער הגדל והולך לבין המציאות וקביעת הדין ויישומו. דבר אחד בטוח - יהיה מעניין".

"צריך להיות משוגע כדי לקדם רפורמה"

הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם, נשא דברים במושב שעסק ברפורמות והפרטות, תחת השם "הניתוח הצליח, החולה מת". "ברפורמות, בממשלה רוצים לשנות הרבה מוכנים לשלם מעט, אבל בסוף משנים מעט ומשלמים הרבה", אמר. "זה בהחלט מוציא את החשק להיכנס לפרויקטים כאלו. ממשלה זה דבר מסובך ממילא, מפוזר, ביורוקרטי ועם הרבה בעלי סמכויות, לכן צריך להיות משוגע כדי להכנס לפרויקט שיקדם רפורמה".

לדבריו, קיימות "10 דיברות קלאסיים" לרפורמטור המתחיל, בהן חיפוש כשל שוק, מציאת אחראי, הצעת תכנית פעולה, איסוף הנתונים, גיבוש הסכמות בממשלה, העלאה על הכתב וביצוע תיקוני חקיקה. עם זאת הוסיף כי במציאות, קיימות "10 דיברות מחתרתיות". "ראשית, יש להשתמש הרבה במילה רפורמה", אמר. "שנית, יש לבצע בחירה טקטית, אם להתנהל באופן גלוי או חשאי. חשאיות עדיפה כי כל משרד לא יודע מה סוכם עם אחר ואפשר להשיג הרבה יותר".

בין העקרונות הנוספים הוא מנה עדיפות למצגות מושקעות על פני מסמכי עבודה עמוקים, לשדר שכסף אינו מהווה מכשול, הפעלת בני ברית ומוכנות לפשרות כואבות, "עד שלא תזהה את הרפורמה והמחיר", כדבריו. "אם זה הולך לכיוון צלחה - תזהה את עצמך עם הרפורמה כי תשיג הרבה קרדיטים, אבל אם לא עדיף שלא", הוסיף. "בנוסף צריך תקשורת ושיווק היתרונות על פני המצב הקיים, למנות יורש, שעוד גורמים ידעו איך עושים רפורמה בממשלה, ולבסוף - לחפש רפורמה חדשה".

עם זאת, לדבריו גם על עקרונות אלו לא ניתן להסתמך. "יש כמה כללים חשובים לרפורמה - לנסות לזהות כשלים מהותיים ולא למהר לקרוא לזה רפורמה, נחישות של השרים בממשלה, רצון להגשים מהלך, שיתוף פעולה, שיח של אמון והמון שיתוף פעולה. הדבר המרכזי הוא הנחלת הנחישות לדרגי המקצוע הבכירים. אי אפשר בלי מחויבות של הקואליציה, הכרות עמוקה של השרים  עם הפרויקט, ושקיפות - היא מרסנת את כולם ומכניסה לתוך החדר שחקן נוסף שמתבונן מהצד".

אמסלם התייחס לרפורמה ברשות השידור. זו עברה לדבריו בזכות הסכמה של הגורמים הממשלתיים, שאפשר גם לקדם חקיקה במהירות. "כשרוצים משהו אפשר לעשות אותו בלוחות זמינים סבירים, אבל כשלא רוצים לקוח המון זמן", הסביר. "לפעמים יש אינטרס למשוך את הזמן כי תיכף הממשלה תתחלף והכל יכנס להקפאה ארוכה להרבה שנים".

"נכון לשלב מגזרים שונים בעבודה"

במושב שעסק במעמדות ושוויון בשוק העבודה, נשאה דברים עו"ד ציונה קניג יאיר, נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה לשעבר. קניג יאיר מנתה את השגי הנציבות ב-8 השנים מאז הוקמה ובמהלכן עמדה בראשה. "היעדים האסטרטגים של הנציבות היא לא רק להעמיק את האכיפה אלא גם לעודד את המעסיקים להשתמש בפרקטיקות שהנציבות מתווה, מתוך מחשבה שכך התהליך הזה יתקיים בצורה יותר יעילה ומהירה".

"כשמרכיבים משקפיים של שוויון הראייה משתנה", הוסיפה. יש ערך של גיוון תעסוקתי - הבנה שנכון לשלב מגזרים שונים בעבודה כי יש ערך מוסף. אבל זה מאתגר כשמגיעים לעמדות פוליטיות והשקפה - יש עובדים ערבים שמביעים עמדה בעבודה ומפוטרים בגלל זה".

בין התיקים הבולטים שניהלה המציבות מנתה הנציבה לשעבר את תצפיתני הרכבת - בו החליט ביה"ד לעבודה כי הקריטריון של שירות צבאי לתפקיד מהווה אפליה, ותיק  שעסק באפליה מגדרית ברשות המים. "שופטת ביה"ד לעבודה קבעה כי האפליה ברשות המים זועקת לשמים, הזכירה. "מה שרואים לפעמים מתוך הארגון ומחוץ לארגון הוא שונה. מה שנראה לנו לעתים טבעי הוא אפליה מושרשת. לעתים החשיבה כל כך מוטבעת שלא מבינים שזה יכול להיות אחרת".

עו"ד מיכל (שטיין) הראל ממשרד ארנה לין, אמרה באותו המושב: "החקיקה עושה כברת דרך משמעותית אבל האפליה ממשיכה להתקיים. עדין מפלים נשים בהריון, אתיופים, מעסיקים שואלים שאלות אסורות ומתעניינים בתוכניות הילודה של עובדות שלהם".

קושי נוסף  לדבריה טמון בהיעדר סנקציות, למשל בכל האמור להסכם להעלאת שיעור העסקת בעלי מוגבלויות במקומות העבודה ל-3%. "אין סנקציות על עמידה ביעד", אמרה. "מעניין אם השינויים וקביעת המכסות יצליחו להביא לשינוי בהעסקת אנשים עם מוגבלות. אם ההסדרים הללו יצליחו, נצטרך לבחון ליישם אותם בתחומים אחרים".

אורית בנבנישתי מנכ"לית חברת תגבור,  ציינה כי "אני חושבת שמעסיקים רוצים גיוון תעסוקתי, כולם רוצים להגיע לרווח וככל שיש לך עובדים מגוונים יותר אתה מגיע לרווחיות יותר גבוהה". לצד זאת התייחסה לקשיים ביישום ההסכם לשילוב בעלי מוגבלויות. "הוראה כזו מכניסה מעסיקים למגננה. אם צריך 3% -  את מי אני משחרר קודם?", אמרה. "בנוסף, יש בארץ חברות מאוד גדולות של 300 ו-400 עובדים, להכניס אליהם מספרים אבסולוטים זה קשה".

"המודעות לזכויות עובדי הניקיון בעלייה"

עו"ד חנה שניצר רהב, סגנית יו"ר הלשכה המרכזית בהסתדרות, התייחסה לפערים בין עובדים קבועים לשקופים. "כשמדברים על עובדים מוחלשים האסוציאציה הראשונה שעולה היא של עובדי שמירה וניקיון", אמרה.  "אבל אני רוצה להתייחס למגזר אחר שהפוקוס לא נמצא עליו - עובדים במפעלים שהמעסיק פשוט לא מקיים את הוראות הדין, כולל צווי הרחבה ענפיים".

שניצר רהב הדגימה את ענף שיווק רשתות מזון לגביו הוצא צו הרחבה ב-2010. "זה לא הסכם קיבוצי משנות ה-70 ובכל זאת, יש הרבה מעסיקים בענף שעושים דין לעצמם כי זה פשוט לא מתאים להם, מגדיל את ההוצאות ואת העלויות. דווקא בענפי השמירה והניקיון התודעה הציבורית עלתה והועבדים יותר מודעים לזכויות שלהם. בענפים אחרים שבהם יש פחות מודעות, העובדים לפעמים באים מסקטורים מוחלשים, מיעוטים, לא דוברי שפות, בעיקר מוכרנים במרכולים ורשתות שיווק.

"הדבר החשוב הוא להעלות את המודעות של העובדים לצווי ההרחבה הללו. המסה הגדולה לא תובעת והסכומים נשארים בכיסים של המעסיקים", הוסיפה. "בסופו של דבר, הרבה מעסיקים בענפים הללו יודעים שהם מפירים צו ההרחבה שחל עליהם והם פשוט מתעלמים מהוראות הדין".

עו"ד ענת גוטמן מרום ועו"ד מיה צחור אבירם מהלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות השתתפו בפאנל בנושא חילוקי דעות בעולם העבודה. מרום אמרה כי "אחרי שיש יציגות ואמור להתחיל המו"מ הקיבוצי הראשון, רצוי ששני הצדדים – גם העובדים וגם המעסיק – ישנו את הגישה ויתחילו לדבר בשפה של שותפות. בשלב של המו"מ הקיבוצי הראשון כדאי לעתים ללכת לגישור ותיווך כדי להגיע לעמק השווה וללבן את המחלוקות. הרי אף אחד מהעובדים שרוצים להתאגד לא קם בבוקר ואומר שהוא רוצה להילחם במעסיק שלו. הם באים אלינו להסתדרות כי הם בסך הכל רוצים לממש את זכותם להתארגן ולהסדיר את תנאי ההעסקה שלהם בהסכם קיבוצי".

עו"ד צחור אבירם ציינה כי "למשפטיזציה של יחסי העבודה בארץ ובעולם, יש השפעה גרועה ביותר על יחסי עבודה קיבוציים. הצדדים כבר לא מעזים להיפגש לבד. הפחד גורם לקיפאון, לתקיעות ולהתמשכות המשא ומתן הקיבוצי והחמור מכל, לעיתים המשפטיזציה גורמת להסלמת החיכוכים והסכסוכים בין העובדים לבין החברה".