לא רק מתח: אשר קרביץ בספרים על הסכין
מ"משוואה עם נעלם" ועד ל"מוות והפינגווין" - הסופר אשר קרביץ בחר חמישה ספרים שיש בהם מן המתח, אבל התעלומה שהם מבקשים לפתור אינה המרכיב היחידי בעלילה. בין המותר והאסור ובין החוקי והפלילי, הוא מספר על הספרים שעוררו בו השראה
את "החתול הטרויאני", שראה אור לאורנה, כתבתי במהלך חמש השנים האחרונות. חלק מהסיפורים פורסמו בעיתון וחלק נכתבו מזמן והמתינו לשעת הכושר. בכל אחד מהסיפורים מופיע ההיבט הקרימינלי, או לכל הפחות ההליכה על החבל הדק והחמקמק שבין המותר והאסור, בין החוקי והפלילי. משותפת לכל הסיפורים (כמעט) היא ההכרה בקלות שבה ניתן להגיע להיפוך תפקידים. הקלות שבה טורף הופך לנטרף, ונטרף הופך לטרף.
לאלו מכם המעוניינים בספרים ברוח זו - שיש בהם מן המתח אך תעלומה אינה המרכיב היחיד, אשמח להמליץ על חמישה ספרים שיעניקו, כך אני מקווה, שעות של קורת רוח.
"משוואה עם נעלם", מאת אורי אדלמן
אני חב חוב של כבוד לספר זה. קראתי אותו בעת שירותי הצבאי לאחר למעלה משנה שבה שלא זכיתי לקרוא אף ספר. מביך, אני מודה, אבל באותה שנה של שירות אינטנסיבי וסוער (בדיוק החלה האינתיפאדה, ולא באשמתי), העיניים נעצמו לי אחרי שני משפטים. "משוואה עם נעלם" לא רק העביר לי סוף שבוע מרתק אלא גם השיב את התיאבון לספרים. הספר מתחיל בהיעלמות, או ליתר דיוק בבריחת אחיו של המספר מבית הכלא אשר בו ריצה עונש בגין תאונת דרכים קטלנית. המספר מוטרד מעניין הבריחה במיוחד, מפני שאחיו בחר לברוח מהכלא ימים אחדים לפני המועד שהיה אמור להשתחרר בו ממילא. דילמת מסתורין שכזו היא דלק בערה נפלא שמניע את העלילה היטב לאורך כל הספר.
"ארנבוני גגות", מאת רועי פוליטי
זהו ספר מותח מאוד אף על פי שבשום אופן אין לקטלג אותו במדף ספרי המתח. הספר מצליח אפילו להצחיק אף על פי שהוא עוסק בנושא כאוב המוכר לכולנו יותר מדי מקרוב. "ארנבוני גגות" הוא מעין רשומון. פוליטי מספר, בשני קולות, את סיפורם של רכז מודיעין בשב"כ וצעיר פלסטיני המפלס את דרכו במעלה ההיררכיה של ארגוני ההתנגדות. כפי שהקורא עשוי לשער, השניים נמצאים על מסלול התנגשות חזיתי.
בעת הקריאה לא יכולתי שלא להגות בכך, שבנסיבות אחרות ייתכן מאוד שסמיר ועופר היו יכולים להיות בי.אפ.אפ-ים, אבל אינתיפדות אינן מיטיבות עם קשרים חברתיים. אף שהספר ראה אור לפני למעלה מעשור, למרבה הצער הוא אקטואלי היום יותר מתמיד. המשימה שהמחבר נטל על עצמו לא הייתה פשוטה, אך הוא עמד בה בכבוד. הקורא יגלה כמובן שאותה אינתיפאדה בדיוק, נשמעת לגמרי אחרת כאשר היא מסופרת מנקודות מבט שונות. הצלחת המחבר כפולה, כי לא רק שהצליח לפרוס עלילה טעונה בצורה הוגנת אלא אף עשה זאת בהומור.
"שני פשעים" מאת חורחה איברגואנגויטיה
בספר זה מוצא עצמו הגיבור המכסיקני במרכזו של מחול שדים פרוע וקטלני, וזאת מבלי שעולל (כמעט) כל רע. במציאות שבה מתרחש הסיפור, ממש כמו בימינו, ניתן לקנות כל שוטר במכסיקו בסיגריה, וכשזה המצב אף פעם אי אפשר לדעת במי ניתן לבטוח ובמי לא. המשטרה, ובפרט קצין נחוש, נכלולי וערמומי, דולקים בעקבות הגיבור שמנסה להתרחק ממקום הפשע ולמצוא מחסה בבית קרובים נידחים.
כמובן שהעניינים מסתבכים גם במישור הפלילי וגם במישור הרומנטי. המישורים הללו, כפי שיתברר לקורא, אינם בהכרח מישורים מקבילים. כדי לשרוד את המצוד יהיה על הגיבור להיות נועז ויצירתי. וכדי לחמוק מציפורני הנוכלים יהיה עליו להפוך לנוכל לא קטן בעצמו.
"פשעים" מאת פרדיננד פון שיראך
אף שבעורקיו זורם דם ארי עכור במיוחד - סבו הוא פושע המלחמה הנאצי, מורשע נירנברג,
באלדור פון שיראך, הנכד פרדיננד הוא סופר מצוין וניכרת בו לא מעט רחמנות וחמלה. פרדיננד פון שיראך משמש בגרמניה כעורך דין פלילי, וכדרכם של עורכי דין פליליים יש באמתחתו המון סיפורים מעניינים.
הוא ליקט למעננו את המיטב ואגד אותם כאסופת סיפורים קצרים. סיפורים אלו מבוססים על תיקים שהוא ניהל באופן אישי. אני זוכר היטב את הרושם העיקרי שהותיר בי הספר: סיפורי הרצח מקבלים זווית שונה כאשר מבנה נפשו הסבוך של הרוצח חשוף בפני הקורא. לא חלילה הצדקה - אבל יכולת לראות באירוע קרימינלי מעבר ל"סתם עוד מעשה איום". בעבודתו גילה פון שיראך לא פעם ולא פעמיים עד כמה הרושם הראשוני עלול להיות מטעה. תובנה זו היתה ליוותה אותי בעת כתיבת 'החתול הטרויאני'. הרושם הראשוני הוא מסכה בלבד-– האמת נסתרת תמיד, וגילויה עלול להיות משימה מורכבת, משעשע, כיפית ולעתים הרת גורל.
"המוות והפינגווין" מאת אנדרי קורקוב
זהו סיפור חמוד להפליא על איש נעים הליכות וסימפתי בעל מקצוע מגניב - כותב הספדים מקצועי. מקצוע מגניב לגיבור הוא לדעתי מצרך חשוב ברקיחת העלילה. המספיד החביב אימץ פינגווין וגילה עד מהרה שהפינגוויון שלו הפך לטרנד לוהט. אף אירוע נובורישי אינו שלם ללא נוכחות הפינגווין שלו. כמובן שגם מאפיונרים חובבי סמלי סטטוס לא יוותרו על שימוש בפינגווין ובכך, כצפוי, נפתח פתח לסיבוך העלילה. קל לשער שהספר כולו שקוע באווירה הזויה שבה לא העלילה היא העיקר, אלא הסיטואציה התמהונית שהעלילה מתרחשת בה. באופן אישי אני מחבב מאוד סיפורים שאינם פנטזיה מוחלטת אלא טוויסט קטן המופעל על המציאות המוכרת לנו.
ספרו של אשר קרביץ "החתול הטרואיני" ראה אור לאחרונה בהוצאת "קוראים".
לפנייה לכתב/ת 
