טעויות שהורים עושים כשהילדים מביאים תעודה
לוקחים את מלוא האחריות על ההישגים או הכשלונות של ילדיהם, כועסים ומשווים לתלמידים אחרים. רגע לפני שהילדים חוזרים עם תעודות הביתה - מאילו תגובות עדיף להימנע ומה כדאי לומר
עוד בערוץ הורים:
נסיכה על כיסא גלגלים בהפקת תחפושות
מה הכי בטוח - מטפלת או משפחתון?
הילד מכור למשחק מחשב, אמו החליטה להפתיעו ביום הולדת
בין ההורים שלוקחים את מלוא האחריות על ההישגים הלימודיים של ילדיהם, לבין אלו שסבורים שהאחריות כולה חלה על הילדים, שוכנת האמת באמצע. הילדים שלנו אחראיים על הישגיהם הלימודיים, אבל בכל גיל, אנחנו חייבים להישאר בתמונה, להתעניין, להיות מעורבים, לזכור שהתגובה שלנו חשובה לילדים שלנו יותר מההישגים, ולהעביר את המסר כי אנחנו סומכים על יכולתם להפגין אחריות לימודית ולהצליח.
משווים ומענישים
חשוב לנו שהילדים שלנו יצליחו בלימודים. גם מתוקף הדאגה שלנו לעתידם, וההנחה שתעודה טובה תסלול עבורם את הדרך (או לפחות תקל עליהם מאוד), וגם כי הצלחה לימודית היא דבר להתפאר בו. אנחנו גאים בהם על חכמתם, חריצותם ויכולתם להתמיד ולהשקיע.
נדמה לנו שתעודה לא טובה משקפת בדיוק את ההפך על ילדינו, ומעידה גם על מידת השקעה לא מספקת מצדנו. ומכיוון שכך אנחנו סבורים, הרי שהרגשות המציפים אותנו הם בהתאמה – אנחנו נבוכים, מאוכזבים, כועסים, מתוסכלים או מלאי רגשות אשם, ואנחנו ממהרים לבקר, להשוות או להעניש, כדי להבטיח שלהבא זה לא יקרה.
שופטים רק על סמך הצלחה או כישלון
האלטרנטיבה טמונה בהבנה שהילדים שלנו הם יותר מסך הישגיהם, וחשוב שלא לשפוט אותם רק על סמך הצלחה או כישלון בלימודים. התעודה לא מעידה עליהם, היא הישג נקודתי על רצף הזמן, וכדי לשמר את ההישג או לשפר אותו, חשוב יותר שנתמקד בחיזוק הבטחון העצמי של הילדים שלנו ובבניית דימוי עצמי מנצח. בכל נקודת זמן, וללא קשר להישג, חשוב יותר מהכל להטעין אותם באופטימיות ומוטיבציה, כך שהם יאמינו ביכולתם להצליח.
זה המקום לשים את עצמנו בצד, לגייס פרופורציות, לקחת אוויר ולזכור שהתעודה, על כל מכלול הרגשות שהיא מעוררת, היא קודם כל של הילדים שלנו.
לוקחים בעלות על התעודה
אל תתייחסו לעניין כלאחר יד, על הדרך. תתפנו מעניינים אחרים ותקדישו לה את תשומת לבכם המלאה. אל תקחו בעלות על התעודה. התאזרו בסבלנות ותנו להם להציג אותה. להצביע על שחשוב להם, להציג הארות טובות, להקריא מילות שבח ועידוד, להסביר את הציונים הנמוכים. תחמיאו על הדברים היפים, תשאלו כיצד הם מתכוונים לשפר את הטעון שיפור, תציעו את עזרתכם. זו הבמה שלהם וזה השלב הראשון בלקיחת אחריות לימודית על החציון הבא.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו
תבקשו שיתחילו להקריא מהפרק ההתנהגותי. הוא פרק ערכי, שמשקף אמות מידה של חברות, רצינות, אחריות, התנהלות, מערכתיות – חשוב להתעכב עליו ולהרבות מילים טובות.
איך כדאי להגיב?
כשהציונים נמוכים
זכרו שהמעמד לא פשוט גם לילדים שלנו. מעבר לאכזבה, לבושה, לתסכול על עצם הציון, הם מתמודדים גם עם האכזבה והכעס שלכם. זה הזמן לעשות מאמץ, להתעלות מעל הרגשות שמציפים אתכם ולזכור שהמטרה היא לחזק אותם, לעודד אותם ולטעת בהם מוטיבציה להמשך.
תפגינו אמפטיה לרגשות שלהם והשתמשו בכל פרט שעשוי לעודד אותם:"יפה מגמת השיפור, הציון הזה טוב יותר מהחציון שעבר, אני יודעת כמה השתדלת לאורך השנה, אני מאמינה בך לגמרי, יודעת שאתה מסוגל, זה בסדר גם לא להצליח, חשובה יותר ההשקעה, אני אוהבת אותך, מעריכה את השיתוף וגאה בך."
להזכיר ששינוי אפשר לעשות בכל נקודת זמן, ואתם כאן עבורם. לשאול מה ירצו לשמר, מה בכוונתם לשפר ובמה להסתייע. שותפות מעודדת לקיחת אחריות ומקנה תחושת מסוגלות וערך.
כשהציונים גבוהים
לכאורה לא נותר אלא לחגוג את ההישג, ובכ"ז, גם אז, חשוב לשמור על פרופורציה. מילות שבח לא פרופורציונליות – "גאון, הילד הכי חכם בשכבה"- עשויות להלחיץ, שהרי לא פשוט לשמור על מתח ציונים גבוה, ומה ציון נמוך יותר יעיד עליי? גם כאן הציון הוא לא חזות הכל, ולכן תחמיאו על ההישג, על המאמצים שנשאו פרי ועל התעודה הנהדרת. תחגגו בבילוי משותף והימנעו מפרסים. ההערכה שלכם ותחושת ההישג הם רווח עצום שאין שלי לו.
מורות משקיעות. צפו:
הכותבת היא מנחת הורים ומרצה
לפנייה לכתב/ת 
