המחבל זוהה באוטובוס, המשטרה התעלמה: "איך שקלטתי את הדם, אמרתי 'יורדים עכשיו'"
בזמן שכוחות הביטחון ערכו מצוד ברחובות תל אביב אחר המחבל נשאת מלחם, נועה ואופיר, שתי אחיות בשנות ה-20 לחייהן, ישבו לצדו באוטובוס בדרך צפונה. זו עדותן המלאה כפי ששודרה במהדורת מבט בערוץ 1
"הסתכלתי עליו, הוא היה עם סווטשירט שחור, עם פסים של אדידס בצבע לבן, ועל הפסים הלבנים היו כתמים של דם". נשאת מלחם מהיישוב ערערה עשה את דרכו בקו 826 של אגד לכיוון נצרת, במושב סמוך לנועה ואופיר, שתי אחיות בשנות ה-20 לחייהן, שחגגו זמן קצר קודם לכן יום הולדת לסבתן במסעדה ברחוב דיזנגוף, שבו אירע הפיגוע. עדותן המלאה שאותה הביאה אמש (יום ד') לשידור כרמלה מנשה במהדורת "מבט" בערוץ 1 משרטטת קווים מדאיגים למחדל המשטרתי.
מלחם עורר את חשדן של האחיות, שניסו להסב את תשומת לבו של נהג האוטובוס - אך ללא הועיל. כשתמונותיו פורסמו באמצעי התקשורת כמה שעות מאוחר יותר, הן הבינו שמדובר במחבל. אחת האחיות יצרה קשר עם המעסיק שלה, והוא התקשר למשטרה כדי לדווח על המקרה, אך טורטר ממוקד 100 ל-110. הן לא התייאשו ופנו למשטרה ארבע פעמים בסך הכול, עד שלבסוף נענו: "אם לא חזרו עד עכשיו - סימן שזה לא רלוונטי".
"היו טלפונים מכל המשפחה שנשארה בעצם במסעדה. התחילו לשאול אם הכול בסדר ואיפה אנחנו, ואמרו לנו שבדיוק היה פיגוע", סיפרה אחת מהן לכרמלה מנשה. מלחם, שרצח את אלון בקל, שמעון (שימי) רוימי ונהג המונית אמין שעבאן, עלה על האוטובוס כמה דקות לאחר האחיות. "אחרי בערך 3-2 תחנות עלה מישהו והתיישב שם. סתם, הסתכלתי עליו כי הוא ישב לידי. היו לו משקפיים נורא גדולות, כאלה מוזרות, עם חוט פה, בצבע אפור-שחור. הצחיק אותי קצת, כאילו, מה זה המשקפיים המוזרות האלה והתעמקתי בו. הוא ישב, כזה, נורא כפוף, עם תיק כאן, הוא החזיק אותו בין הרגליים. הוא תפס אותו מהידית שלו, למעלה", מתארת אחת העדות.
אופיר הבחינה בכתמי דם על חולצתו, וחשדה שמדובר במחבל מתל אביב: "איך שקלטתי את הדם, אמרתי לה: 'נועה, קחי את הדברים, יורדים עכשיו'. ואז, איך שצלצלנו, עוד לפני שהנהג עצר, ישר הלכנו לנהג, אז הוא אומר לנו... הוא לא הבין, הוא אומר לנו: 'מה קרה?', אז אמרתי לו שאנחנו מפחדות". באותה נקודה שתי הצעירות המבוהלות העבירו מסרים לחברותיהן.
"הוא (הנהג) כנראה הבין שזה בגללו (מלחם), אז הוא עושה לנו: 'ממה אתן מפחדות, הוא תיכף יורד, הוא בתחנה הבאה יורד, אין לכן ממה לפחד'. ואז הכול היה עניין של 3-2 דקות עד שהוא עצר. איך שהוא עצר הבן אדם קם, אמר לנו משהו: 'מה, מה, מה קרה? מה אתן רוצות?' וירד. ואז איך שהוא ירד, הנהג אומר לו: 'מפה אתה לוקח אוטובוס לוואדי ערה'".
לדבריהן, מלחם ירד בתחנה בהרצליה, ובאותו הרגע עלה לאוטובוס מאבטח. "אני לא יודעת אם הוא קלט אותו או לא", סיפרה אחת מהן. המחשבה שמדובר במחבל שביצע את פיגוע הירי בדיזנגוף עלתה בקרב האחיות: "באותו הרגע חשבנו על זה, אבל לא באמת, כי מה הסיכוי שזה יקרה, מה הסיכוי שהוא ייסע באוטובוס, ומה הסיכוי שלא תפסו אותו. פחדנו, אבל מהר מאוד התעשתנו, כי אמרנו שאין סיכוי בעולם. זה סתם צירוף מקרים. כן, סתם בן אדם שיש לו דם על החולצה. כן, כאילו לא יודעת. הוא עלה על האוטובוס, אולי הוא הלך לצוד".
כשהגיעו הבנות לביתן וראו את הצילומים, נדהמו לגלות כי האיש שישב סמוך אליהן הוא הרוצח. "זה היה נראה לי הוא, כי התמונות לא היו הכי ברורות, אבל כשפרסמו את התמונה האחרונה שהייתה נורא ברורה, אז כן, זיהיתי אותו", אומרת אחת האחיות. "אחרי זה, יותר מאוחר, גילו גם שהוא היה מוואדי ערה, שהסגירו אותו, ואמרתי למנהל שלי, שבאותו רגע היה לידי: 'תקשיב, גם המשקפיים ממש דומות למשקפיים של הבן אדם וגם כשהוא ירד אז הנהג אמר לו: מפה אתה לוקח אוטובוס לוואדי ערה'".
המעסיק של אחת האחיות פנה למשטרה: "הוא התקשר בשמי, הוא סיפר את מה שאמרתי לו. הם אמרו שהם לא מטפלים בזה ב-100, שנתקשר ל-110". שתיהן התקשרו למוקד 100, אך לא הייתה שום התייחסות.
"במוקד 110 התחלתי לספר, ואז פשוט הפנו אותי למשטרת זבולון. שם אמרו לי שאם היו צריכים לחזור לאחותי, היו חוזרים אליה".
במשטרה מיהרו לדחות אמש את הטענות שלפיהן מדובר במחדל. "אני רוצה לומר בצורה חד-משמעית. זו סערה בכוס מים", אמר ראש אגף המבצעים, ניצב אהרון אקסול, והבהיר: "השיחה התקבלה חמש שעות לאחר האירוע. הידיעה הועברה לגורמי המודיעין של משטרת ישראל".
"גם אם היינו מתחקרים את אותן הבנות בשמונה בערב, זה לא היה משנה את ההחלטות המבצעיות שקיבלנו באותו הערב. האפשרות שהוא נמצא בצפון נלקחה בחשבון על ידינו. באותו ערב הימ"מ פשט על כמה בתים בוואדי ערה", הוסיף.
אקסול סיכם כי "משטרת ישראל פעלה בצורה חדה וברורה, וזה לא היה משנה את הפעילות. לתפוס מחבל אחרי שבוע ימים, כמי שבקי במודיעין, הצריך מאמץ מודיעיני מורכב. לא היה רגע אחד שבו תמונת המודיעין לא הייתה ברורה".
לפנייה לכתב/ת 
