פינוקי יוצא לטיול / פלג בחמישי
בשבוע שבו ביקר "הקוסם מארץ עוץ" בליגת העל, די ברור איזה ספר ילדים מזכיר לנו גילי ורמוט, שאוהב לחלום בגדול ומעדיף להיות ראש לנמושות. וגם: כשטאלב טואטחה בכה
הפרימדונה
האופי שהרס לגילי את הקריירה
בשבוע שעבר ערך יואב כץ בוחן פתע לשחקניו בהפועל חיפה. הוא תלה בחדר ההלבשה תמונות של הדמויות מתוך "הקוסם מארץ עוץ", ודרש מהם להסביר מה מוסר ההשכל של הסיפור. אילו גילי ורמוט היה חוזר לקבוצת נעוריו, הוא בטח היה מזדהה עם האריה הפחדן שרצה לקבל אומץ לב.
אבל בינתיים הוא עדיין במכבי ת"א, ואני במקום ג'ורדי קרויף הייתי תולה בחדר ההלבשה תמונות מספר הילדים "פינוקי יוצא לטיול", ומבקש מהקשר להשיב את מי מזכיר לו גיבור העלילה.
"לא קל לעזוב את הארץ", אמר פינוקי בקיץ 2007 כשחתם לארבע שנים בגנט הבלגית. "בשביל להתקדם צריך לעשות צעדים כאלה, זה סוג של הגשמת חלום". בסוף העונה הוא חזר להפועל ת"א, ולא אמר לתקשורת: "זה סוג של ניפוץ חלום".
כעבור שנתיים הייתה לו עדנה, כשהוביל את האדומים לדאבל ולהישגים מרשימים באירופה. חלון ההזדמנויות לדבר האמיתי שוב נפתח, ורמוט חתם בקייזרסלאוטרן מהבונדסליגה לארבע שנים כמו שהוא אוהב, ואמר בהתרגשות: "החלום הגדול שלי היה ספרד, אבל אחרי זה גרמניה".
גם החלום הזה נגמר בחלון. בינואר עבר גילי בעל החלומות לדה חראפשחאפ ההולנדית, והודיע: "סבלתי חצי שנה בגרמניה ואני מקווה שסוף־סוף אחזור לחייך. מה צופן לי העתיד? אלוהים גדול". דה חראפשחאפ ירדה ליגה, אלוהים נשאר כמובן גדול, ורמוט שב לליליפוט.
"אין כמו לחזור הביתה, ידעתי שאם אחזור זה יהיה רק להפועל", הודיע פינוקי בספטמבר 2012. הוא התכוון, אגב, להפועל תל־אביב, למרות שהבית שלו זה הפועל חיפה. החוזה היה לחמש שנים, כי הוא הרי חושב לטווחים ארוכים.
"היה לי ברור שאני נשאר בהפועל, זה הבית שלי ואותו לא מחליפים", חזר והכריז בקיץ 2014, כשהאריך את חוזהו (בחמש שנים כמובן). זה החזיק קצת יותר מחמישה חודשים. פינוקי, שלא מחליף את הבית, הסתכל יפה לצדדים לפני שחצה את הכביש ולבש צהוב. "אני הכי שלם עם עצמי", דיווח עם חתימת החוזה במכבי עד 2018.
אצל מיץ' גולדהאר, אם להתבטא בעדינות, הוא לא סיפק את הסחורה. למרות פציעה ממושכת, במכבי ת"א דווקא חיכו לו בסבלנות אבל גם כשפינוקי מחלים, הוא מעדיף לחלום במקום ללחום. למה שייאבק על מקומו במועדון המוביל בישראל, אם אפשר להיות ראש לנמושות? כל כך הרבה כישרון, וכל כך מעט אופי.
דור מיכה ידע לשבת על הספסל, ואפילו ביציע, נשך שפתיים והוכיח לכולם מה הוא שווה במגרש. הפרימדונה, לעומתו, צריך קבוצה קטנה כדי להרגיש מראדונה. וככה, במקום להחליף חולצות עם כוכבים באירופה, פינוקי מחליף חולצות עם עצמו ושוב רוצה הביתה. איזה סיפור עצוב.
המהפך
שחר כבר לא מאיים לעזוב
"אני רוצה להיות הכי ברור", אמר יעקב שחר במסיבת העיתונאים לכבוד עונת 2014/15. "אם הקהל שלנו יקלל את טאלב טואטחה גם העונה, אעזוב את המועדון. קללות לכיוונו זו פגיעה אישית בי". קולו של הנשיא היה נחרץ ומראה פניו קשוח והחלטי.
שנה וחצי אחרי, אוהדי מכבי חיפה ממשיכים לקלל את המגן התוקף, אפילו ביתר שאת, ויענקל'ה חי עם זה בשלום. האיום היה כנראה תקף רק לעונה הקודמת ועכשיו, כשכולם התרגלו, כבר לא צריך להתרגש. אז נכון, גם את איומי העזיבה של אלי טביב איש לא לקח ברצינות, אבל הוא לפחות התנה את מימוש האולטימטום במציאת רוכש לבית"ר ירושלים. שחר לא.
טואטחה עצמו דווקא לוקח ללב, ואחרי הקללות שספג השבוע זלגו דיווחים על כך שבכה. "הוא גמור לחלוטין", הסבירו מקורביו. "מעבר להחמצת ההזדמנות לצאת בקיץ לאירופה, הוא לוקח קשה את הקללות, בעיקר לעבר משפחתו".
הנשיא, לרוע המזל, שותק, אבל "גורמים במועדון" מתבטאים, ואחד מהם אפילו אמר:
"טאלב צריך להודות למכבי חיפה וליענקל'ה, שאיים לעזוב בגלל הקריאות נגדו". הבנתם? מה שחשוב זה האיום, לא המימוש.
אתמול חלה התפתחות בפרשה. טואטחה הודח מהסגל לדרבי והושעה עד להודעה חדשה. "רוני לוי לא אהב את העובדה שהשחקן ומקורבים לו טוענים שהוא מעוניין לעזוב", מסרו גורמים במועדון (שמתפרק לגורמים די בקלות). "רוני מנקה את כל מה שלא היה טוב פה במשך שנים". מוזר, כי רק שלושה ימים קודם, המגן שמתחנן לעזוב מהקיץ שיחק 90 דקות מול קריית־שמונה.
יותר מזה, בדקה ה־79 הוא אפילו קיבל כדור ברחבה וממצב נוח איים על השער. אז נכון, זאת הייתה דרדל'ה לידיים של השוער, אבל במכבי חיפה העיקר זה לאיים, לא?
הטור המלא היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
