שחרור חולת האנורקסיה לביתה - האם השופט טעה?
אתמול החליט שופט בית משפט לענייני משפחה לטובת חולת אנורקסיה שהוריה ביקשו להזינה בכפייה, והתיר לה להשתחרר לביתה. החלטה זו תמוהה בעיקר בגלל מחקר ישראלי שמצא שדווקא אישפוז כפוי של חולות אנורקסיה, מביא לתוצאות טובות יותר
אתמול דווח ב-ynet כי סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה, השופט אלון גביזון, החליט לקבל את עמדת הנערה, הסובלת מאנורקסיה שסירבה לאישפוז והזנה בכפייה, אחרי שהגיעה למשקל של 34 קילוגרמים.
קראו עוד על אנורקסיה:
'בתי מתה מאנורקסיה, חבל שלא כפיתי טיפול'
אחרי שניצח את האנורקסיה - אליאור השתחרר מאשפוז
כשהבנתי שהאוכל שולט בי - ניצחתי את האנורקסיה
הנערה אושפזה בתחילת השבוע בבית החולים סורוקה לאחר שאיבדה את הכרתה על רקע משקל גופה הנמוך. הוריה דרשו לאשפז אותה בכפייה תחת הזנה, אך הנערה סירבה. בית החולים פנה לבית המשפט ובצעד חריג ביקר אותה השופט במחלקת הילדים בה היא אושפזה.
העובדת הסוציאלית של מחלקת הילדים ציינה בחוות דעתה כי ה-BMI של הילדה הוא 14 (כשהתקין הוא 20 לפחות), והיא סובלת מקצב לב נמוך מאוד, המהווה אינדיקציה חד משמעית לאישפוז וטיפול דחוף. גם רופא הילדים מסר בחוות דעתו כי "מדובר באנורקטית עם תפיסה מעוותת של האופן שבו צריך לנהוג".
בתום דיון סוער החליט השופט לפסוק בניגוד לעמדת ההורים והרופאים והורה לשחרר אותה בהקדם האפשרי, כך שתמשיך ותקבל את הטיפול במסגרת מרפאתית בקהילה. בתוך כך דרש השופט לקבל דו"ח כל שלושה ימים כדי לאמוד את מצבה הרפואי, וקבע כי אם תחול הידרדרות במצבה היא תחזור לאישפוז.
למה השופט שחרר?
על פי החוק הישראלי, חל איסור לכפות על אדם טיפול רפואי אם הוא מתנגד לכך, וגם להוריו של קטין אין סמכות כזו. לפיכך, הגישו ההורים לבית המשפט מסמך החתום על ידי שלושה רופאים מסורוקה שקבעו כי מצבה הנוכחי הוא בגדר סכנת חיים מיידית.
מחלת האנורקסיה נרבוזה פוגעת ב-0.5% - 1% מהנשים במהלך חייהן, ובכעשירית האחוז בגברים. בשלבים החריפים של המחלה, מגיע החולה למצב של סכנת חיים. עם זאת, על פי חוק בריאות הנפש, אנורקסיה אינה מוגדרת כמחלת נפש ולא ניתן לאשפזן בכפייה את החולים, גם כאשר הם מסרבים להתאשפז לקבלת טיפול.
חוקרים: "מחובתנו לטפל בכפייה בחולות אנורקסיה"
במחקר ישראלי שפורסם לפני כשנתיים בקרב 79 מאושפזות במחלקה להפרעות אכילה, ונמשך עשר שנים, נבדקה השפעת האישפוז בכפייה על תהליך החלמתן של החולות. 28 מהחולות אושפזו בכפייה תחת הוראת בית המשפט, ו-51 אושפזו לטיפול מרצונן החופשי.
ממצאי המחקר גילו כי הטיפול בכפייה והטיפול מרצון הביאו לאותן תוצאות חיוביות וכי תגובתן של החולות בשתי הקבוצות, הייתה טובה. החוקרים מצאו עוד כי טיפול שניתן בכפייה עשוי להפחית את רגשות האשם של החולה ביחס לקבלת טיפול והזנה מתאימים. עוד נמצא כי משך זמן האשפוז בשתי הקבוצות נמצא דומה כמו גם אחוזי התמותה. כמו כן, החולות בשתי הקבוצות עלו במשקל בקצב דומה והצטרפו באחוזים דומים לתוכניות שיקומיות לאחר סיום האשפוז.
החוקרים סיכמו: "ממחקר זה מאשש ממצאים קודמים לפיהם סירוב לקבלת טיפול והיחס להפרעת אכילה עשויים להשתנות במהלך הטיפול, אף במקרים בהם ניתן הטיפול בניגוד לרצונו הראשוני של המטופל. אל אף היותו של אשפוז כפוי מורכב מבחינת המטופלת משפחתה והצוות המטפל, הוא לעיתים חיוני להצלת חייה של המטופלת. מחובתנו כחברה לתת לחולות מענה טיפולי בכפייה עד שהן יגיעו למצב שכושר השיפוט שלהן יחזור למיטבו".
לפנייה לכתב/ת 
