מעסיק, כדאי לך לשלב נשים דרוזיות בעסק

שמי וואפה, למרות שהתקבלתי ללימודי הנדסה בטכניון, סביבתי רצתה שאלמד ספרות עברית כדי להיות מורה, שזו על פי התפיסה השלטת לגבי תעסוקת נשים בעדה הדרוזית, המשרה הנחשקת ביותר לאם – היא לא דורשת יציאה מן הכפר ומתאימה לשעות של הילדים.

אבל כשיצאתי לאקדמיה ולמודרניזציה ראיתי שההזדמנויות רבות יותר, והחלטתי לעבוד במגזר השלישי כפעילה חברתית בעמותות שונות. לאחר מכן התקדמתי במגזר הפרטי ואף הגעתי לתפקידי ניהול, תופעה נדירה מאוד בעדה הדרוזית, כיוון שנשים דרוזיות שהגיעו לדרג ניהולי כמוני מהוות  לצערי רק אחוז אחד מן העדה.

כדאי להבין - החיים של האישה הדרוזית מתנהלים לרוב בתוך הכפר. עד לשנות התשעים אישה דרוזית שביקשה לצאת מהכפר, נדרשה לליווי גברי. משנות התשעים ועד היום נשים דרוזיות עברו את גבולות הכפר, פעמים בתשלום מחיר חברתי ודתי כבד מאוד עד כדי חרם דתי.

החברה הדרוזית דוגלת בחינוך גם לנשים

כיום שיעור ההשתתפות של נשים דרוזיות בשוק העבודה הכללי עומד על פחות מ – 27% מנשות העדה, ביחס לכ- 69% אצל יהודיות. הנשים הדרוזיות עובדות ברובן המכריע בתוך ישוב מגוריהן, ורק 14% מהן מועסקות מחוץ לישוב (בהשוואה ל43% מהנשים היהודיות). 39% מהן עובדות במשרה מלאה ו61% מהן עובדות במשרה חלקית, לרוב שלא מרצון ולמעלה משליש מהן (36%) עוסקות במקצועות ההוראה. השאר עוסקות במקצועות חופשיים וטכניים.

הנשים הדרוזיות מאוד משכילות: החברה הדרוזית דוגלת בחינוך גם לנשים, ולא זאת אלא שהגבר מחויב ללמד את אשתו ללמוד לפחות קרוא וכתוב. לכן מספר האקדמאיות הדרוזיות דומה לזה של היהודיות.

האבות, מקבלי ההחלטות במשפחה הדרוזית, אפילו מעודדים את הבנות לצאת ללמוד כדי לשפר את סיכויי השידוך שלהן. נשים אקדמאיות נתפסות אטרקטיביות יותר לנישואין. גם הנשים עצמן רוצות לחפש עבורן הזדמנויות שוות אותן מקנה היציאה ללימודים. כל אלה מביאים לכך שמספר האקדמאיות עומד על 67% מכלל נשות העדה (לעומת 34% מהגברים בעדה). ועם זאת, עד לשנים האחרונות הנשים הדרוזיות לא יצאו לעבוד.

"החברה הדרוזית משוועת לידיים עובדות, שמרוויחות משכורות סבירות"

רק ב-26% ממשקי הבית בעדה הדרוזית שני מפרנסים. אבל כשמשכורת ממוצעת של הגבר הדרוזי עומדת על 5,700 ש"ח אין די במשכורת אחת והחברה הדרוזית משוועת לידיים עובדות, שמרוויחות משכורות סבירות.

36% מכלל הנשים שעובדות פונות כאמור למקצועות ההוראה בתוך הכפר, אך מספר מקומות העבודה הקיים למורות מצומצם וקבוע מראש.

הנשים הצעירות, שלא יכולות להשתלב כמורות ומחויבות על פי התפיסה המסורתית להישאר בגבולות הכפר, נאלצות לפנות לעבוד בחנויות המקומיות. בעלי החנויות מודעים לאילוציהן ומנצלים אותן ניצול ציני וקר: הם נותנים להן שכר של כ-10-15 שקלים לשעה, נמוך בהרבה משכר המינימום, כיוון שהם יודעים כי לא יוכלו לערער על כך, בהעדר אפשרויות נוספות.

פתיחותה של העדה תגיע מחוסר ברירה כלכלית. אי אפשר לקיים בית סביר ממשכורת של 5,700 שקלים, גם אם מתנהלים בצמצום.

מוסר עבודה גבוה ורמת תחרותיות גבוהה

לכן, מעסיק שישכיל להתאים את העסק שלו לתעסוקת נשים דרוזיות, יוכל ליהנות מהיתרונות הבולטים שהן מביאות לתפקיד: הדרוזיות הן עובדות בעלות זיקה ישראלית חזקה. הן מסורות מאוד ובעלות מוסר עבודה גבוה ורמת תחרותיות גבוהה.

העובדת הדרוזית שרק קיבלה את אישור האב או הבעל לצאת לעבוד, לא תרצה להרוס את הסיכוי להשתלב ואף להתקדם במקום העבודה בשל היעדרויות מיותרות או יחס לא ראוי. להיפך, היא מעוניינת להוכיח עצמה ולכן היא משקיעה ומתקדמת.

בהתאמות קלות של מקום התעסוקה, כמו שעות גמישות, שכר הולם ומקום תעסוקה הממוקם בגבולות הכפר, יוכל המעסיק ליהנות מכל אלה.

שילובן של נשים דרוזיות רבות יותר במקומות תעסוקה יוריד את אחוז האבטלה הכללי ויוריד את הצורך של משפחות דרוזיות רבות להיעזר בשירותי הרווחה ועוד הרבה יותר מכך, יקדם את גלגלי השינוי במעמד האישה בחברה הדרוזית.

הכותבת היא מנהלת מוקד בחברת בזק אונליין, בכפר הדרוזי ירכא.