"לא התחתנתי ואין סיכוי שאתחתן בעתיד"
בשיחה גלויה עם תומר און, מבהירה ד"ר קרן אור-חן מדוע מעולם לא התחתנה וכיצד המרדף שלנו להשיג אישור פורמלי וודאות רק פוגע לנו בקשר ועשוי לסכן אותו
אז את נגד נישואים?
"תראה, אני תמיד אומרת לסטודנטים שלי שאתה יכול לגור עם בנאדם במשך שש שנים, אך עצם זה שהתחתנת איתו, כבר משנה משהו. פתאום יש מחויבות חברתית, יש מחויבות הורית. לעומת זאת, כשאין לך את המחויבות הפורמלית הזאת, אתה מתחיל בכל יום את הזוגיות מחדש. גם בתהליך הגירושין יש כל כך הרבה קושי, כך שאם אתה מפרק זוגיות שאינה כבולה בנישואין, הכל הרבה יותר פשוט".
את אומרת – אם לא מתחתנים, לא צריך לעבור אחר כך את כל תהליך הגירושין.
"היום אומרים שכשאתה מתחתן אתה צריך לדעת טוב מאוד אם זה מישהו שתוכל גם להתגרש ממנו. אני רואה סביבי סיפורים מסמרי שיער של מאבקי גירושים שאי אפשר לתאר אותם, ואני נדהמת עד כמה כל פעם הדברים האלה מקשים על הפרידה".
עוד לפני החתונה, בחור יושב בבית ובוחן פרופילים של בחורות באתר היכרויות. גם זה הימור. הימור נורא גדול. הוא לא באמת יודע עליהן כלום והסיכוי לבחור מתוכן את האחת שתהיה בשבילו הוא זעום.
"נכון, זה הימור. יושב אדם מול מיטב הפרופילים של רווקות המדינה, לחלקן תמונות מלוטשות או מאוד לא מייצגות, ואז הוא מחליט להמר למי לפנות. אני יכולה לספר לך על חבר שלי, שהייתה לו מומחיות: 'פרה-בליינד דייט'. הוא היה קובע עם מישהי לפגישה, ואז מגיע אליה אבל נעמד במרחק מה ממנה למשך שתי דקות. אם לא הייתה משיכה, השניים היו פשוט מסתובבים וממשיכים, כל אחד לדרכו".
"למה המשיכה חשובה כל כך? בגלל שיש שלושה מנבאים למשיכה בספרות הפסיכולוגית החברתית: האחד – קירבה גיאוגרפית. לא חייב קירבה פיזית, אבל הרבה פעמים יותר קל לנו להתחבר לאנשים שנמצאים בקרבתנו. היום עם הכפר הגלובלי זה קצת איבד את המשמעות, אבל זה עדיין נפוץ. המנבא השני – דמיון בדעות. אנשים דומים מצליחים הרבה יותר בזוגיות. כל התיאוריה של ניגודים נמשכים היא הזויה לחלוטין. למה דמיון? כשאתה דומה לבן הזוג שלך בנטיות האידיאולוגיות ובמנטאליות, אתה מרגיש ביטחון, וקל לך לאהוב אותו. אם אני צריכה לאהוב מישהו שהוא שונה ממני באופן קיצוני בדעות הפוליטיות, אני כל יום מחדש צריכה לשכנע את עצמי למה אני אוהבת אותו. המנבא השלישי – משיכה פיזית. אי אפשר להתכחש אליה".
"חוץ מאלו, ישנם שלושה פרמטרים שמתארים את רמת הפערים בין בני זוג. כל עוד הזוגיות טובה, אתה בכלל לא מרגיש את הפערים האלה. אבל ברגע שהזוגיות נכנסת לקונפליקט, הפערים האלה הולכים וגדלים. הפערים האלה הם כסף, מוצא והשכלה. ברגע שהזוגיות טובה זה לא מפריע, אבל אם הזוגיות לא מספיק טובה זה מתחיל להפריע לך שבן הזוג שלך לא משכיל, זה מפריע לך שהוא מתקדם ואתה לא. וכסף – נו, זה משנה גם כמה אתה מביא מהבית. כל עוד הזוגיות טובה אף אחד לא מדבר על זה. כנ"ל ההכנסה החודשית. אם יש משק בית משותף ובריא, אין התחשבנות. זה עולה כשיש קונפליקט".
ומוצא?
"בעולם נראה שמוסלמי יתחתן עם מוסלמית, נוצרי עם נוצרייה. אצל היהודים זה פשוט לא ייאמן! מתחתנים שני אנשים עם פערים תרבותיים עצומים. מתי מתחילים הקונפליקטים? כשבאים הילדים. הרי זה ההימור הגדול ביותר. ואז הפערים האלה מתעצמים - מה הבאת מהבית, ואיזה מין חינוך. שלושת הפרמטרים האלה הם סכנת נפשות ברגע שמתחיל קונפליקט".
אור-חן טוענת שיש חשש מהטייטל – פירוק הנישואין. פעמים רבות, היא מסבירה, הסיבה הפורמלית היא הילדים, למרות שבמערכת יחסים לא בריאה, הנזק לילדים הוא גדול מאשר במקרה של פרידה. זהו מצב תלוש מהמציאות בו אתה נאחז במערכת יחסים של זוגיות שכבר לא קיימת, זוגיות שאתה כבר לא נמצא בה ברמה הרגשית, שאתה בוגד ומקיים הורות לא בריאה.
שיקולים זרים
אבל הביקורת של אור-חן אינה מוגבלת לאותם פרטים שנלחמים על הריסות נישואיהם לשווא. בעיניה כל החברה חוטאת וגורמת להם לקחת חלק בקרב האבוד הזה. "למה כולנו צריכים לחיות בזוגיות?", היא מפצירה. "אתה יכול להיות לבד ולהגשים את עצמך, ולעיתים יכול להיות בודד במערכת יחסים. אתה יכול להיות לבד במקום הרבה יותר טוב, ולהתחיל לבנות את החיים שלך".
את בעצם אומרת שכל עניין קבלת ההחלטות אצל האדם הוא אקט אימפולסיבי שמונע משיקולים זרים לאותו עניין שעל הפרק.
"אנחנו מונעים בקבלת ההחלטות שלנו משלוש חרדות שמציפות אותנו: חרדות מציאותיות, חרדות נוירוטיות וחרדות מוסריות. חרדות מציאותיות הן חרדה כלכלית למשל, שהיא הרבה פעמים חרדה לילדים, למרות שזו חרדה לא מציאותית בכלל, כי הנזק לילדים בזוגיות שנותרת בגלל חרדה כלכלית הוא הרבה יותר גדול. חרדות נוירוטיות: אתה לא מסוגל להרפות מהקשר. חרדה שלישית: מה יגידו? אני מרגיש אשם, אני מרגיש שאכזבתי את עצמי, את ההורים שלי. אני לא מבינה איך אנשים מסוגלים להישאר בזוגיות הרסנית ורעה לאורך זמן, ואז הם אומרים – אני מקבל החלטה רציונלית. זו החלטה הכי לא רציונלית בעולם".
אז בתור הדוקטור, איך בכל זאת זה קורה?
"אדם מתחתן. במשך תקופה מסוימת זה היה טוב, זה היה נחמד, הייתה תשוקה. אבל אם לאורך זמן האדם הזה רואה שהוא נמצא בקשר שמאמלל אותו, ומונע ממנו אושר ואת ההגשמה העצמית שלו – הוא חייב ללכת, עם כל ההשלכות של הצעד הזה. אבל בגלל כל ההשלכות, מלכתחילה רווקים רבים כלל לא מצליחים למצוא זוגיות. כי הם מחפשים כל השנים את הזוגיות הזו שבכלל לא קיימת. את הזוגיות המושלמת. להבדיל, יש אנשים שאומרים: אני לא רוצה לצאת מהקשר הזה כי כל כך התאמצתי להשיג אותו, ואולי לא יהיו בי את הכוחות הנפשיים לחפש אותו שוב".
אז רווקים שמתקשים למצוא זוגיות הם למעשה חרדתיים?
"בדרך כלל כן. יש אנשים שמתקשים לקבל החלטות, וברגע שהם כבר מקבלים החלטה הם חרדים על כך שקיבלו את ההחלטה הזו ולא החלטה אחרת. אלו אנשים שנורא סובלים. הציפייה שלהם להחלטה הטובה ביותר היא לא ריאלית. צריך, כמו בכלכלה, למקסם את הרווח לתקופה. אם אתה טועה אתה תנסה שוב, אבל אם אתה רוצה את מה שהכי טוב ואז אתה נכשל, יכול להיות שלא תוכל לקבל שוב החלטות לעולם. ייתכן שתכנס לאיזה מצב פסיבי".
אבל כל החלטה נלקחת בתנאי אי ודאות. אף פעם אין ודאות! אם הייתה לנו וודאות לא היינו בכלל צריכים לקחת החלטות.
"הערה מדויקת. אבל יש אנשים שלא יכולים לחיות בתנאי אי ודאות וחייבים את הכל בשחור ולבן. הם, כשמגיעים שלבים בזוגיות של אי-ודאות - כלכלית, רגשית, רפואית או כל דבר אחר – הם לא יודעים להתמודד עם זה! בעצם, אם אתה באופן מובנה מבין שזוגיות היא מצב תנאי אי-ודאות מתמשכת, אז אתה יכול להכיל את אי-הודאות בצורה יותר מקבלת ומסתגלת".
"צריך למקסם את ההחלטה הטובה ביותר, ולהיכנס למערכת יחסים מתוך ידיעה והכרה בתנאי האי-ודאות, ולהכיר בכך שזה לא בלתי הפיך, מתוך ההכרה שלפעמים זה הטוב ביותר שנמצא בתקופה המסוימת בזמן בה אנחנו נמצאים. עם זאת, מה שהתאים לי בגיל 25 לא בהכרח יתאים לי בגיל 40 וזה בסדר. זה בסדר הרבה פעמים להרים את הראש ולצאת מהזוגיות, גם אם יש מסביב את אלה שעושים עוד ילד בשביל להציל הזוגיות שלהם. זו עוד אומללות של עוד ילד בשביל להציל מערכת יחסים".
את אומרת שבעצם, החיפוש האובססיבי של הוודאות לעיתים רק מביא להתמוטטותה של הזוגיות.
"בדיוק. אנשים שנאבקים על ודאות בזוגיות לרוב יהיו מחרחרי ריבים, ויזקקו כל הזמן להצהרות אהבה חוזרות ונשנות, כשבפועל הם רק יערערו את הקשר".
ומה קורה כשהיכולת להחליט החלטות, לגבי מקצוע, קריירה, אופן גידול הילדים ובכלל, שונה בין שני בני הזוג?
"זכותנו לקבלת החלטות אינדיבידואלית. כששני אנשים הופכים לזוג בדרך כלל החלש יותר בקשר נשאב לתוך הזהות של השני, ואז בעצם אין קבלת החלטות זוגית, אלא אינדיבידואלית. אם שני בני הזוג יושבים ומביאים לשולחן את תהליך קבלת ההחלטות שלהם ומשתפים זה את זה, יכולה להתאפשר קבלת החלטות זוגית שמבוססת על שני האינדיבידואלים. מיוצרת כך קבלת החלטות יותר עשירה ועמוקה, בייחוד אם מדובר בזוגיות טובה. זה בסדר שתהיה דמות יותר דומיננטית, אבל שתאפשר גם לצד השני להביע. בזוגיות השיתוף הזה הוא קריטי. חשוב שיהיה מקום שמוכן להקשיב ולא רק צד דומיננטי שמשתלט. הפחד הכי גדול בזוגיות זה אובדן זהות".
- ב-21 לפברואר תרצה דוקטור קרן אור-חן במסגרת funzing על צמתים בחיים ואיך לקבל החלטות מאושרות ב"חוג הצפוני".
- ב-7 לפברואר תרצה ב"גריי" ביהוד במסגרת think and drink different על שינה ומשמעות החלומות.
לפנייה לכתב/ת 
