"מכונת הכסף": מצחיק איך שדפקו אותנו
איך דרמה על התהליכים שהביאו לקריסת וול סטריט יכולה להסב לכם הנאה? דווקא במאי הקומדיות אדם מקיי מצליח להנגיש לצופים את התכנים המורכבים באופן משעשע ומטריד בו בזמן. כריסטיאן בייל, ריאן גוסלינג, בראד פיט וסטיב קארל תורמים בהופעתם לסיכויי הזכייה של "מכונת הכסף" באוסקר
"מכונת הכסף" ("The Big Short") מתחיל כמו סאטירה פרועה על וול-סטריט ומסתיים כמו סרט אסונות (הוא אפילו כולל את הרגע המוכר שבו אחת הדמויות אומרת "זה מתחיל!"). הוא מראה אנשים נאלחים בחליפות יושבים במשרדים מהודרים, ומחשבים את קיצו לאחור של הקפיטליזם מבלי שיהיו מודעים לכך. כן, זהו אולי הסרט האולטימטיבי, ודאי האפקטיבי, על הקריסה הכלכלית של 2008 שהותירה אחרי שהאבק שקע מיליוני אמריקאים ללא עבודה, בית וחסכונות פנסיה.
קדמו לסרט הזה - שאחרי שקטף את פרס איגוד המפיקים האמריקאי מסתמן לפתע כמועמד מוביל לזכייה באוסקר - סרטו התיעודי זוכה האוסקר של צ'ארלס פרגוסון, "Inside Job" מ-2010, שמתאר בפרטנות מבהילה את המהלכים שהובילו למשבר; וכן "התמוטטות" (2011) של ג'יי.סי. צ'נדור שעקב אחר יממה בחברת השקעות ניו-יורקית העומדת בפני קריסה. אבל דומה שאף לא אחד מהם הותיר את הצופה בפה פעור כפי שזה קורה ב"מכונת הכסף". סרט שעניינו אותה פצצת אטום של מרמה וטיפשות שעתידה להרוס את הכלכלה האמריקאית.
כוחו של הסרט, שביים אדם מקיי (שגם כתב את התסריט יחד עם צ'רלס רנדולף לפי ספרו המבוסס על דמויות ואירועים אמיתיים של מייקל לואיס), בהצגתו את אותם אנשים שחזו את מה שעומד להתרחש, וחלקם לפחות מצאו את אזהרותיהם מתרסקות על אוזניים אטומות.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
העובדה שהסרט מדבר רוב הזמן בשפה ובמושגים פיננסיים שלא יגידו דבר למרבית הצופים - לשם הבהרתם להדיוטות גויסו סלבריטאים כמו סלינה גומז, השף אנתוני בורדיין, והשחקנית מרגו רובי באמבטיית קצף- אינה מפריעה כלל ועיקר. אדרבא, היא מדגישה עד כמה גורלם של מיליוני אמריקאים נשלט על ידי מיעוט של אנשי כלכלה המונעים מתאוות בצע והדוניזם.
גיבורו האחד של "מכונת הכסף" הוא ד"ר מייקל בארי (כריסטיאן בייל), רופא שהפך למנהל של קרן גידור, שעינו האחת מזכוכית, מקלות התיפוף שהוא מכה בהם על שולחנו, הליכתו כמתוך שינה ורגליו היחפות הופכים אותו לאדם האחרון שמישהו היה רוצה שישחק עם הונו. ובכל זאת, הוא זה שמזהה הרבה לפני כולם את התמוטטותו הצפויה של שוק המשכנתאות שתוביל למשבר, ומחליט לנצל זאת למטרות רווח.
פיגורה נוספת היא מארק באום (סטיב קארל), אשף פיננסי עצבני, מרוכז בעצמו ורדוף על ידי טרגדיה אישית, שנהפך בהדרגה לנביא הזעם של וול-סטריט. דמותו של באום מייצגת את הקפיטליסט המוסרני שניצב לבדו מול החלאות, וגם אם הדימוי הזה נדמה בעייתי בלשון המעטה, הופעתו של קארל גורמת לנו להיות בצדה. דמותו היא היחידה בסרט שחווה הארה, וגם היחידה שיש לה חיים אישיים (את אשתו מגלמת מריסה טומיי).
וישנו גם ג'ארד ונט (ריאן גוסלינג), בנקאי ציני בדויטשה בנק, המשמש גם כמספר של הסרט, ומי שמעניק לו את הרוח הסאטירית השובבה. הוא פונה אלינו הצופים והופך אותנו עדים-שותפים ליריד ההבלים והאיוולת האנושית שהסרט מיטיב כל כך לתאר.
משלימים את התמונה שני צעירים שהחלו את עסקיהם הפיננסיים במוסך בקולורדו ומבקשים עתה לשחק במגרש של הגדולים בעזרת המנטור שלהם, בן ריקרט (בראד פיט), גם הוא אחד מאותם קפיטליסטים מפוכחים שהפכו למצפוניים.
מקיי, שהרזומה הקולנועי שלו עד כה כלל בעיקר קומדיות מפוקפקות בכיכובו של וויל פארל ("לילות טלדגה" ו"הרי החדשות"), מנתב את הסרט בתזזיתיות המאפיינת סביבה דקדנטית החוגגת את אובדנה.
לזכותו ייאמר, ש"מכונת הכסף" אינו הופך בשום שלב לסיפור מוסר דידקטי. זהו תיאור של ימי פומפיי האחרונים, וגיבוריו הם הזאבים מוול-סטריט שנופלים קורבן לשחיתות ולנהנתנות שלהם עצמם. בסגנונו, הסרט מזכיר את עבודותיו של פול גרינגראס ("טיסה 93", "קפטן פיליפס"), שמעניקות איכויות כמו-דוקומנטריות להתרחשות המצולמת. ואכן, צלמו הקבוע של גרינגראס, בארי אקרויד, כאילו מתעד פה את הסיטואציה, והאפקט הוא של מעקב אחר קטסטרופה בלתי נמנעת.
"מכונת הכסף" הוא סרט על קפיטליסטים ציניים שמגלים כי המערכת מושתתת על הונאה. "זהו סופו של הקפיטליזם. חזרה אל ימי הביניים", מכריזה פה אחת הדמויות אחרי שהיא מגלה שכבר מאוחר מדי למנוע את הקטסטרופה. סרטו של מקיי אינו מבקר את המערכת הקפיטליסטית, אלא מתייחס יותר לאנשים וחברות שניצלו אותה בצורה לא נכונה - יהירה, זחוחה, תאוותנית, מושחתת. הוא יוצר חלוקה ברורה בין טובים ורעים, כאשר ה"טובים" הם אלה שמנסים להציל את המערכת מעצמה.
בסופו של דבר, הסרט אינו גורם לך לצאת מהאולם זועם או מובס. איכשהו, מקיי מצליח להפוך גם את הקריסה ל-feel good movie, סרט מהנה שהתזזיתיות והאנרגטיות שבו משכיחים את הקורבנות האמיתיים של מפלצות וול-סטריט. כמקובל בסרטי אסונות, אנחנו הרי מזדהים עם השורדים, לא עם הקורבנות.
"מכונת הכסף" (ארצות הברית) - במאי: אדם מקיי. שחקנים ראשיים: כריסטיאן בייל, ריאן גוסלינג, סטיב קארל, בראד פיט. אורך הסרט: 130 דקות.
