סוללים ובונים: כך תפיקו את חייכם
יש אנשים שחיים לפי מה שהסביבה מכתיבה להם, הם בטוחים שקורים להם דברים כי זה הגורל שלהם, אך לא כך הדבר - למעשה, הם אלו שמזמנים את מה שקורה להם. איך נוכל להיות הבמאים של חיינו ולשלוט במה שקורה לנו? שלי רום מסבירה כיצד מפיקים חיים
השבוע, ביום שני (8.2), מולד ירח (המקביל לראש חודש אדר א') חודש אדר מחבר אותנו לעולם הווירטואלי. כל אחד מאתנו הוא שחקן בתפקיד חייו, אנחנו אמנם לא זוכרים בתוך הגוף האנושי מה כתבנו מראש ומה יקרה מחר, אבל אם נבין שהבחירה שלנו לא לדעת יש לה מטרה גדולה, כדי שנהיה אותנטיים לחיים, כדי שנהיה הישגיים.
ניתן לומר שבסך הכל אנחנו מאוד אחראים לחיים, אנחנו בטח לא פראיירים.
אנחנו עובדים ומאוד מתרגשים כשאין כסף או כשאין אהבה, או שמישהו עוזב, או כשאנחנו מפוטרים - רק תתארו לעצמכם שהיינו מזלזלים. כך שאפשר לומר שלרובנו יש דרייב לחיים ולהצלחה, וזו הסיבה שבחרנו לא לדעת- כדי שניקח את החיים ברצינות.
החיים שלנו הם, למעשה, הולוגרמה אחת גדולה שיצרנו מראש, כמו בהפקת קולנוע, כך בחיים, כך גם הבחירות שלנו ברמה האישית פועלות. כל אחד מאתנו כותב את התסריט של חייו טרם ירידתו לעולם בו אנו חיים.
אבל מה שאנחנו פחות מייחסים לו חשיבות, זה שהעולם שאנו חיים בו מתפתח בכל רגע ובכל יום, ויש לנו יכולת שליטה (בחירה חופשית) על המציאות. יש לנו יכולת להזיז את תסריט החיים שלנו בדרך חכמה וטקטית, ממש כמו במשחק און ליין ברשת.
ואני שואלת אתכם מה קורה היום בהפקות החדשניות בהוליווד? או ממש כאן בישראל? האם ההפקות כתובות מראש? קחו לדוגמה את ההפקה של משחקי הכס או האח הגדול, כוכב נולד או אולי הישרדות. האם מישהו יודע מה יהיה הסוף? או מה יהיה ההמשך? מי באמת קובע? האם זה הבמאי? או הסופר? התסריטאי? או אולי הקהל? ועל סמך מה נקבע הסוף?
למעשה, הכל נכתב און ליין, מתוך הקשבה לתודעה הכוללת. הבמאי רוצה ליצור חוויה אינטראקטיבית שבה כולם שותפים, לא מספק אותו לעבוד רק עם המפיק, או הסופר, הוא מכניס לעולם שלו ממד נוסף, בו אנחנו שותפים מלאים, אבל בסופו של דבר רק הוא מפיל את הפור והתוצאה היא אחריות מלאה שלו ולמה? כי זה הסרט שלו.
מה קורה מאחורי הקלעים של החיים?
בלילה כשאנחנו ישנים, הילד הפנימי - הבמאי של הסרט שלנו, זה שמחובר לנשמת האם - מפשפש בחומרים ומכין את היום הבא בהתאם לתכנית שנכתבה. בכדי ליצור את הסרט ברמה הטובה ביותר, אנחנו כשחקנים מרוכזים בעצמנו ולא כשממש מעניינת אותנו ההפקה כולה. ככל שאנחנו אותנטיים לעצמינו ולתכנית הנשמתית כך הסרט שלנו יוצא יותר טוב.
ומה המטרה, האם התפתחות האישית? לא רק, המטרה היא גם התכנית הכוללת, של הבריאה כולה. אז ככל שאני נכנס לדמות עמוק יותר, ככל שאני מצליח לשחק את תפקיד חיי כאילו שההפקה של החיים שלי איננה קיימת, כך אני משיג תוצאות יותר טובות כשחקן. אני הופך להיות סופר וירטואוז, הכל תלוי בי.
האם זה מספיק להיות שחקן טוב? את זה למדנו בעידן הישן, האדם האנושי, כשחקן בתפקיד חייו, מצליח לשחק את משחק חייו כאילו בסוף ההפקה הוא עומד לקבל אוסקר. ושמישהו ינסה להפריע לו בדרך ולומר לו איך לשחק, מה לעשות ואיזה בחירות לקחת, גם אם תהיה פותחת בקלפים או קוראת בצ'אקרות - בסופו של דבר הוא יהנהן בראש ויעשה רק מה שהוא רוצה. העניין הוא שאנחנו כבר בעידן החדש, אנחנו רוצים תוצאות יותר טובות, לא מספיק לנו להפוך לשחקנים טובים, מעניין אותנו איך הפקת חיינו עובדת ומה שנקרא אנחנו לא ממש פראיירים.
בעידן החדש, אני מתחיל להבין איך כל החיים על פני האדמה עובדים, אני לא מסתפק בתשובות לקוניות על מהות חיי- אני, שותף פעיל בהפקה הכוללת, לומד ומחכים וכך משתכלל בתסריט על פני האדמה. זה שאנחנו לא מודעים למה שקורה מאחורי הקלעים, לא אומר שהאולפן איננו קיים.
כאן נכנסת התודעה החדשה, זו בחירה שלי עם לחיות און ליין עם הידיעה שקיימת בריאה שלמה ולא רק אני, משום שזה לא מספיק לחיות רק במודעות אישית. עוד לא נולד השחקן שהקים סרט של עצמו לבד בלי שותפים ועוזרים ויתרה מכך זה לא סתם כשיש אדם שמרוכז רק בעצמו שאנחנו קוראים לו נרקיסיסט.
אין כזה דבר אני בשביל עצמי בלבד, יש תכנית כוללת. שחקן טוב, הוא זה שיודע להתנהל על הבמה בשיתוף פעולה מלא עם ההפקה, תוך כדי הוצאת המקסימום והמיטב מעצמו. זה נכון, כל תסריט חיינו נכתב מראש, אבל זה לא אומר שזה הכל וזה לא אומר שזה מספיק לי לשחק אותה 'ראש קטן'.
לא סתם אנחנו אומרים בשפה רוחנית, תתעוררו, יש לנו את היכולת להתעורר ולהבין איך כל זה עובד. כאן בגוף הפיזי אני לא חייב להיות רק שחקן שנשלט על ידי הילד הפנימי.
גם בזוגיות, כשאני פוגש את אהבת חיי, או שאני לא פוגש אותה, זו אולי הפתעה גמורה מבחינתי פה בחיים על פני האדמה, אבל הבמאי, הוא יודע הכל. וגם אם אני כשחקן סיכמתי עם אותה שחקנית, שהיא מתאימה לי פיקס וביחד נהיה צוות לעניין, זה יקרה כי בחרתי לחיות בתוך דרמה רומנטית, אבל אם אני רוצה לכתוב סרט אקשן לא בטוח שאני צריך פרטנרית. הכל בהתאם לתכנית שהחלטתי לכתוב טרם ירידתי לעולם הזה.
ההבדל בין העידן החדש לעידן הישן
עד כאן הכל ברור ועובד לפי התכנית של העידן הישן, אבל בקולנוע הוספנו ממד נוסף, תלת ממד, או ממד רביעי, וכך בעידן החדש הוספנו ממד לתוך התסריט.
אם פעם כדי שלא יפריעו לנו לשחק את משחק חיינו, היינו פשוט נצמדים לתסריט וכך היכולות שלנו היו מוגבלות. בדיוק כמו שבקולנוע כולם הקשיבו לבמאי, היתה היררכיה ברורה.
בעידן החדש, זה פועל קצת אחרת, בדיוק כמו שבקולנוע זה עובד קצת אחרת כדי שהשחקן ימצה את היכולות שלו ויפיק את המקסימום ממשחק חייו, הבמאי מודע לכך שצריך למשש את הדופק של הקהל, הוא רוצה להיות קצת יותר יצירתי.
במציאות, נולדו הריאליטי, ההפקות שאין להן סוף ואלו עובדות עם הקהל באינטראקציה און ליין - זה משהו חדש שכולנו רק מתחילים להיוודע לו. יש שמתרעמים ואומרים ההפקה עובדת עלינו, מה זה צריך להיות? למה הם מתערבים ולוקחים החלטות על השחקנים? למה ההפקה של האח הגדול לוקחת החלטות ולא נצמדת לחוקי התכנית? אז בחיים החדשים, אין חוקים, כי זה משעמם, זה לא עובד יותר, את החלק הזה של החיים הבנו. אנחנו רוצים יותר.
כך גם במציאות, אמנם כתבתי את תסריט חיי, אבל בעידן של היום יש לי את האפשרות לקחת החלטות און ליין עם ההפקה, עם הילד הפנימי, יש לי אפשרות לפתוח את התודעה ולהבין את המשחק של החיים. כל לילה כשאני הולך לישון אני יכול לתכנת את המציאות, אני יכול לקחת החלטות מודעות מתוך הבנה תודעתית שהמציאות כך מתנהלת. ובמקום לשאול האם הוא אוהב אותי? או האם היא אוהבת אותי? האם אני אצליח בעסק? או האם אצליח בראיון? קחו החלטה מושכלת שאתם לא שבויים בידיו של הבמאי (הילד הפנימי).
אתם הבמאי והוא הייצוג שלכם בחיים על פני האדמה. כל שקורה ומתרחש בחייכם אפשר לשנות על ידי תודעה פתוחה וידיעה אמתית שהכל תלוי בי ולא רק בבמאי שיושב עם התסריט אי שם במרומים. נשמע לכם אגדה? אז זהו שלא, הכל עניין של פתיחות ותרגול, ממש כמו שלפני 30 שנה
אם הייתי אומרת לכם שאתם יכולים לדבר בטלפון נייד, הייתם מסתכלים עלי ואומרים היא הוזה. אז אני מזמינה את כולם לחלום והפעם למשש את הדופק של עצמכם ולהסכים להתעורר.
מתחילים לתקשר עם הילד הפנימי
בחיים של היום, יש לנו את היכולת להיות שותפים להפקה, יש לנו את היכולת לראות את הנולד ולא לתת למציאות להכתיב לנו את החיים בדרך יבשה ומשעממת כמו שהיה נהוג בעידן הישן, אז תהיו יצירתיים, תהיו מספיק משוכללים כדי לקחת אחריות מלאה למה שיקרה ואל תתנו למציאות להכתיב לכם את הדרך.
תשאלו את עצמכם בפשטות מה אני רוצה להיות? הסיבה? או התוצאה? אם תחליטו שאתם רוצים להיות ההפקה, צאו לדרך חדשה, צאו לדרך חדשה ותסכימו לצעוד עם הילד הפנימי יד ביד, או אז היקום (או הילד הפנימי שלכם) יתחיל לדבר אתכם בשפתו, לסמן לכם בשלטי חוצות, לקפוץ לכם כהודעות בפון, הכל שאלה של כמה אתם מוכנים להקשיב.
שלי רום - אסטרולוגיה ותודעת העל
לפנייה לכתב/ת 
