הכירו את הכסף שאף אחד לא רוצה
תארו לעצמכם שבשביל לשמור על ערך הכסף שלכם, תצטרכו לקנות בו משהו בעל אותו הערך, ואם הייתם שומרים עליו - הייתם מקבלים קנס. אושי שהם קראוס על השיטה הכלכלית שתהפוך כסף לדבר שנרצה להיפטר ממנו
אנחנו ממשיכים במסע רעיוני שמתחיל בהגות אנרכיסטית קומוניסטית ומתגלגל לתוך וריאציות מעניינות בתוך הקפיטליזם של הרשת. והיום אנחנו מתחילים באנרכיסט פייר ג'וזף פרודון שחי בצרפת במאה ה-19, קופצים לשנות השלושים לגרמניה, קפיצה קטנה לשוויץ ובשבוע הבא נטייל למטה של חברת Credex (הישראלית) בסן פרנסיסקו. נתחיל.
טורים נוספים של אושי שהם-קראוס:
המהפכן שמאמין בקפיטליזם שיתופי
אנרכיזם קפיטליסטי: להתנגד למשטר ולהרוויח
האם האינטרנט מחזיר אותנו לימי הביניים?
התחלה אנרכיסטית
בשבוע שעבר הצגתי כאן את המהפכן האנרכיסט הצרפתי פייר ג'וזף פרודון. נחזור בקצרצרה. פרודון מציג לנו את רעיון המוטואליזם; ההדדיות (MUTUAL). מקור המילה הזו הוא במילה הלטינית MUTUUM, שפירושה הוא שאילה או הלוואה של חפץ; אפילו החלפה. וכך אמור העולם של פרודון להתנהל; לא באופן היררכי, אלא באמצעות שותפויות של החלפות הדדיות. ביטוח הדדי, אשראי הדדי, עזרה הדדית וחינוך הדדי.
אחד מתלמידיו של פרודון (כך הוא מצהיר על עצמו) היה איש העסקים הגרמני ארגנטינאי סילביו גזל (Silvio Gesell). גזל נולד בגרמניה ב-1862 ונפטר ב-1930. הוא היה סוחר מצליח וייבא סחורות לארגנטינה. בסביבות 1880 כאשר בארגנטינה התרחש משבר מוניטרי רציני הוא התחיל להתעניין גם בתיאוריות כלכליות.
ב-1891 הוא פרסם את ספרו הראשון וחזר לאירופה. שם הוא החל לכתוב את ספרו החשוב "על הסדר הכלכלי הטבעי" (לא יצא לאור בעברית. אני מחזיק בעותק האנגלי של הוצאת TGS מטקסס). הספר יצא לאור ב-1911 וזכה לשש מהדורות בגרמניה.
מה רוצה גזל?
גזל רוצה "לשחרר" את הכלכלה מכמה רעות חולות, ובמיוחד מה-"רנטה"; מ"שכר הדירה". שכר דירה קיים על דירות, על אדמה, אבל שכר דירה במרכאות יש גם על כסף. כסף עולה כסף, ולמחיר של הכסף קוראים ריבית.
גזל אומר משהו כמו: הלאה מלווי הכסף! הלאה האנשים שמשכירים לנו כסף. הכיוון שאליו גזל הולך (כדי להלחם בריבית) הוא כיוון של כסף קנס. נשנה, אומר לנו גזל, את המערכת הפיננסית ונמציא כסף בולים.
כסף בולים הוא כסף שאתה מקבל, אבל כדי לשמור על הערך שלו אתה צריך לקנות בדואר בול בערך מסוים ולהדביק אותו לשטר. אם לא תדביק את הבול על השטר, אף אחד לא יקבל את השטר שלך, כי הוא לא מעודכן. אין לו תוקף.
מה קרה בעצם? קיבלתי קנס על כך ששמרתי את הכסף אצלי. בעצם איבדתי שקל. אם היו לי בהתחלה מאה שקלים וזה היה כל רכושי, עכשיו אני שווה רק 99. ומכאן, האינטרס של כל אדם הוא לרוץ ולקנות. (חשוב לציין: השיטה של גזל מעודדת חסכונות: אתה יכול לשמור על הערך של הכסף כשהוא בבנק, ואז חובת "ההפטרות" מהכסף חלה על הבנק).
בעצם מה עשינו? הגברנו את זרימת הכסף, והנה אין לאדם טעם להלוות כסף בריבית, כי ההפסד שלו יגבר על הריבית. כסף יהפוך לדבר שאדם רוצה להיפטר ממנו.
התחלה גרמנית
נכדים רעיוניים אחרים של פרודון היו אנשי ה-Ausgleichkassen. ה"אאוסגלייכקאסן" היו פשוט התאגדויות של סוחרים. כל קבוצה כזו של סוחרים התאגדה על בסיס של אמון והיכרות הדדית ויצרה מערכת אשראי אלטרנטיבית-הדדית. מעין אי בתוך המערכת הקיימת.
סוחר א' רוצה לקנות מסוחר ב' ונותן לו שטר. אבל לא מדובר פה בשטר כסף אמיתי, אלא בנייר שמקובל רק בתוך קבוצת הסוחרים המסוימת. סוחר ב' קיבל את השטר על סך 1000 מארק (אלה לא מארקים אמיתיים, אלא שטרות ששווים אלף מארק רק בתוך הקבוצה) ויכול היה להשתמש בו רק בתוך הקבוצה. הוא יכול היה לקנות בכאילו מארקים האלה דברים מסוחר ג'. ובעצם הסוחרים גלגלו ביניהם את השטרות.
הקבוצות האלה לא החזיקו זמן רב. אולי מפני שהתבססות על אמון לא מספיקה. אבל מהרעיון של האאוסגלייכקאסן" נולד בנק WIR השוויצרי שקיים עד היום. הבנק הזה פעל גם הוא כמעין מסלקה של סוחרים. גם הם החליפו סחורות באמצעות כסף פנימי שמוכר רק בתוך הקבוצה. אבל אחד ההבדלים הוא שכדי להצטרף להסדר של WIR, הסוחר צריך היה לתת משכון; מניות, שטרות חוב או כל דבר שיוכל לשמש כבטוחה.
נין נוסף לפרודון
והנה כיוון נוסף שעולה מרעיונות פרודוניים, כיוון שאמור לתת חמצן לבעלי עסקים קטנים. כל בעל עסק קטן או בינוני מכיר את התופעה: הוא נותן שירות ללקוח. הוא מוציא חשבונית, ו... הוא מחכה שלושה חודשים לקבלת הכסף. בינתיים הוא צריך לשלם לספקים שלו ולשלטונות המס.
וכאן אנחנו פוגשים את אחד מהכוהנים הגדולים של הכסף האלטרנטיבי של ימינו; ברנאר לייטאר. אני לא יודע עד כמה לייטאר מכיר את פרודון, אבל אין לי ספק שהרעיון שלו הוא רעיון ברוחו. לייטאר מציע לסוחרים להקים מעין בנק שבו לכל עסק יהיה חשבון. החשבון, לא יתנהל בשקלים חדשים (בהנחה שאנחנו עובדים בישראל), אלא ב"שקלים חדשים". ה"שקל החדש" במרכאות הוא סוג של שקל, אבל הוא קיים רק בתוך המערכת שלנו.
נניח שאני, "אושי בע"מ", מבצע עבודה, מוציא חשבונית על סכום 30,000 שקלים ומגיש אותה לחברת מחשבים. חברת המחשבים לא שייכת להסדר שלנו. היא תשלם לי בעוד שלושה חודשים בכסף אמיתי, אבל בינתיים אני תקוע עם ההעתק של החשבונית בפנקס החשבוניות שלי. בדיוק במקום הזה נכנסת לפעולה המערכת שמציע לייטאר. אני מוזמן להיכנס למערכת הממוחשבת של קהילת "הדדיות החשבוניות" שלנו; לקהילת העסקים הקטנים. ושם אני מבצע כמה פעולות.
דבר ראשון אני מבטח את החשבונית שלי. עכשיו אני נכנס לחשבון שלי במערכת, מזין את קוד הפוליסה הקטנה שלי על החשבונית והנה, בחשבון האישי שלי בתוך המערכת אני עומד בזכות. יש לי בחשבון 30,000 "שקלים חדשים". ב"שקלים" האלה אנחנו יכול לקנות מוצרים מחבר אחר במערכת הסגורה הזו של ההדדיות. אני בעצם מגלגל הלאה והלאה את החשבונית שלי והאחרון שמקבל אותה פודה את הכסף האמיתי בעולם שמחוץ למערכת.
ובשבוע הבא...
אבל הצאצא המעניין ביותר של ההדדיות הכספית של פרודון נמצא ברעיון הישראלי של אנשי הסטרטאפ הצעיר CREDEX. כאן מייצרים מערכת ברוח האאוסגלייכקאסן ובנק WIR השוויצרי, אבל מסתמכים על הביג דאטה ועל נתוני אינטרנט כדי לייצר בסיס לסחר.
נמשיך בשבוע הבא.
ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים להאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב" המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל, ולהציץ בספר המבוא לפילוסופיה שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה" .
לפנייה לכתב/ת 
