הגיע הגיל: מתי אפשר לתת לילד סמארטפון?
באיזה גיל הילד או הילדה "בוגרים" מספיק לקבל מכשיר סלולרי שיפתח בפניהם עולם של ווסטאפ ופייסבוק? מה עושים כשהם מתלוננים "אבל לכולם כבר יש?". והאם צריך לאשר כל אפליקציה שהם מורידים? על הדילמה שאין הורה שלא מכיר
סביר להניח שאין הורה שלא מכיר את שתי הבקשות/שאלות האלה שיוצאות מהפה של הבן או הבת שלו, על פי רוב בסמיכות מרגיזה: הראשונה היא "אני רוצה סמארטפון", ואם התשובה שלילית, מגיעה מיד אחריה הקביעה המנצחת: "אבל לכל החברים שלי כבר יש".
לכל הכתבות על שבוע האינטרנט הבטוח - לחצו כאן
איך מתמודדים עם הדרישה של הילדים, לעיתים בני 8 או 9 בלבד, שרוצים לקבל טלפון נייד, להוריד ווטסאפ או לפתוח פייסבוק? האם יש גיל "נכון" לעשות את זה או שההחלטה היא לגופו של כל ילד? ואם הם קיבלו את מבוקשם, איך אפשר לפקח על הגלישה שלהם?
ההתלבטות העיקרית נוגעת לשאלת הטלפון החכם, שהוא הגשר של הילד לשאר האפליקציות והרשתות החברתיות. התשובה לשאלה מתי לרכוש לילד סמארטפון נעוצה בעצם בשאלה למה בעצם לעשות את זה והאם יש לכך צורך אמיתי.
"יש הרבה סיבות לכך, חלקן לגיטימיות וחלקן לא", מסבירה שני נחשון, מנחת הורים ומנהלת הפורום הייעוצי של מכון אדלר. "תלוי מה המטרה. הרי למעשה זה מתחיל כבר בגיל שנתיים, כששמים לפעוט טלפון ביד רק כדי להשתיק אותו. בגיל יותר מבוגר, לא לגיטימי לקנות לילד טלפון בגלל לחץ חברתי, או כי לחברים שלו קנו, או כדי לפצות אותו על משהו אחר, או 'כדי שהילד יאהב אותי'".
- ומה הוא צורך לגיטימי?
"למשל אם הילד הולך לאנשהו – חברים, חוג רחוק או אפילו לבית הספר - וההורה רוצה להיות מעודכן ועם היד על הדופק. אם ההורה יעצור כדי לחשוב של מי הצורך בכך שלילד יהיה טלפון – הוא יקבל מעצמו רבות מהתשובות. זאת החלטה חשובה והיא דורשת שיקול דעת ושכל ישר".
שבוע האינטרנט הבטוח: חושבים לפני שמעלים
מבט קצר על כיתה ממוצעת כמעט בכל גיל עלול לגרום להורים בלבול גדול יותר מזה שהיו בו קודם: חלק מהילדים מקבלים טלפונים חכמים כבר בגילאי 10 או אפילו לפני, אחרים מסתפקים בטלפון פשוט, ללא גישה לרשת או לווטסאפ. לאחרים אין טלפון כלל. אחדים הורידו אפליקציות מסרים כאלה או אחרות, בעיקר ווטסאפ. יש כאלה עם פייסבוק, אף שכיום היא כבר לא נחשבת לרשת החברתית הפופולארית ביותר.
כל ניסיון לקבוע מסגרת שתקבע חד משמעית "באיזה גיל מותר להתחיל" מועד לכישלון. התשובה תלויה בכמה משתנים כמו האופי והבגרות של הילד הספציפי, הערכים הייחודיים לכל משפחה והסביבה החברתית שבה הוא נמצא. לכן ההתמודדות תלויה במעורבות של ההורים ב"חיים האינטרנטיים" של הילד, בשיתוף שלו ובפיקוח עליו. "צריך שהילד יידע שהמכשיר תחת פיקוח של ההורים ולא להתנצל על כך", ממשיכה נחשון.
- צריכים להיות מעורבים גם בשאלה אילו אפליקציות הוא מוריד, עם מי הוא מתכתב, את מי הוא מאשר בפייסבוק?
"חשוב מאוד שיהיה ברור להורים שכמו שכשהילד יוצא מהבית אני בודקת לאן הוא הולך ועם מי, כך זה גם כאן. צריך להגדיר להם קווים. הילד לא יכול להגיד 'לכאן את לא נכנסת'. אנחנו ההורים מחויבים להיות שם".
היום הלאומי לאינטרנט בטוח: לדעת עם מי מדברים
- יש הורים ש"מרגלים" אחרי הילדים. למשל מחטטים להם בטלפון.
"זה לא דבר שנכון לעשות. כמו שלא הייתי רוצה שהורה יעקוב אחרי הילד שלו לפאב כדי לראות עם מי הוא מבלה ומה הוא שותה. חוץ מזה שהילדים הרבה יותר מתוחכמים ושולטים יותר טוב בטכנולוגיה. הם יידעו להצפין את מה שהם ירצו להסתיר.
"עדיף לגלות את הדברים בדרך של שיתוף ומעורבות. אני ממליצה להורים להשתמש בעצמם ברשתות החברתיות ולמשל להיות פעילים בווטסאפ הכיתתי כדי להגביר את הפיקוח. צריך שיהיה שיח בין ההורים כדי להוריד את הלחץ שהילדים מפעילים עלינו".
אורלי פרידמן מרטון, יועצת משפטית ומנהלת אחריות תאגידית במיקרוסופט ישראל, מסבירה כי "הרבה אפליקציות ומשחקים מוגבלים בגיל. יש סיבה שלילד בן 8 לא אמור להיות חשבון פייסבוק. יש סיבה שילד בן 10 לא אמור לשחק במשחק שמסומן כמתאים לגיל 18. זה המקום שלנו כהורים להיות מעורבים ולהגדיר גבולות".
נחשון ממליצה להורים על כלל פשוט בכל הנוגע לפיקוח על הילדים באינטרנט: "צריך להקביל את המרחב האינטרנטי למגרש המשחקים הפיזי והישן. אפשר לבדוק כל שאלה תוך הקבלה אליו: האם הייתי מרשה לילד לשוחח עם אדם זר במגרש המשחקים? כמובן שלא, לכן גם לא ארשה לו לעשות את זה באינטרנט.
"וזה ממשיך לגבי ההתנהגות: האם הייתי מרשה לו להעליב או לקלל מישהו במהלך משחק בחצר? האם הייתי מרשה לו להחרים ילד אחר במשחק כדורגל? התשובה היא לא. לא במשחק בחצר ולא באינטרנט".
לפנייה לכתב/ת 
